אהבה אסורה❤ על וואן די פרק 19(:

הייתי בשדה תעופה , נייל לואי ליאם הארי וזאין היו שם עם הבנות וכמובן אלי. כל החפצים שלי היו ארוזים בשלוש מזוודות גדולות כמו של אימי . זלגו לי דמעות ללא הפסקה , ממש לא רציתי ללכת . נהניתי פה יותר משנהנתי מכל דבר אחר בחיים שלי. אהבתי להיות לידם , לצחוק מהבדיחות של לואי , לצחוק מהחמידות של נייל, להיתמך על ידי ליאם , ולהיות נאהבת על ידי הארי וזאין . אני יתגעגע אליהם כלכך .. קשה לי לדמיין את עצמי לא נמצאת כאן איתם יותר , לקחתי את המזוודות שלי ואני ואימי התחלנו ללכת לכיוון המטוס , לא אחרי שהלכתי לנייל , מחבקת אותו צמוד צמוד , לוחשת לו ׳היא מחבבת אותך , תעשה את שלך מפה׳ והוא חייך אליי. הולכת לליאם ואומרת לו ׳תודה שעזרת לי כשהייתי צריכה אותך׳ הוא גם חייך אליי . הלכתי ללואי וחיבקתי אותו חזק ׳היא אוהבת אותך , אל תיתן לה לשכוח אותך׳ . ואז הלכתי לזאין מחייכת אליו חיוך מבויש וישר מחבקת אותו חזק ׳תשמור על מייגן , היא אחת הבנות הנחמדות שאני מכירה׳ אמרתי ממשיכה ועומדת מול הארי מחייכת אליו ומחבקת אותו חזק חזק , ואז נשקתי ללחי שלו , לוחשת ׳אני יתגעגע אלייך , תמצא את הנסיכה שלך׳ . הוא נשען קדימה ולחש לי׳כבר מצאתי׳ ואז שפתיו התרסקו על שלי לנשיקה נעימה. שמעתי מכיאות כפיים וקריאות ׳והוו׳ במיוחד מלואי שהתלהב מהרעיון יותר מכולם. השפתיים שלו היו הרכות ביותר ששפתי פגשו מעולם , והרגשתי כמו בסרט. הנערה עוזבת כשזה שאוהב אותה מנשק אותה נשיקה אחרונה לפני שהם נפרדים , ספק לתמיד ספק לתקופה . התנתקתי וחייכתי אליו מחבקת אותו פעם אחרונה .
״תשמרו על קשר ! אני אוהבת אותכם !!' צעקתי ונופפתי להם.

נקודת מבטו של הארי –

׳למה היא הולכת ? למה היא חייבת ללכת ? אני רוצה להיות איתה ! למה היא חייבת ללכת ? זו הייתה הנשיקה הכי נעימה ואמיתית שאי פעם הייתה לי. היא הסתובבה אלינו ונופפה , זה באמת הרגיש כמו סרט כזה. רק שבסרטים אני בטח ימשיך הלאה ואז ניפגש יום אחד בלי שנשים לב , ונתאהב אחד בשני שוב. אבל דברים כאלה לא יקרו , אני לא מאמין באגדות . אבל אני מאמין שאנחנו ניפגש עוד פעם. זה לא נגמר פה , אני אוודא שזה לא נגמר פה.

נקודת מבטו של זאין –

׳תשמור על מייגן , היא אחת הבנות הנחמדות שאני מכירה׳
מה ? נחמדות ? מייגן ? באותו המשפט ? משהו לא מסתדר לי פה.
ואה זה היכה בי.
״החברה שלך ? כן אני כבר הספקתי להכיר אותה !״
המשפט שאור אמרה כשדיברנו . היא חושבת שאני מייגן ביחד. היא חושבת שהשתמשתי בה סתם. היא חשבת שאני אנוכי . היא חושבת שאמרתי את כל זה עליה ושאני ומייגן ביחד. זו הייתה התכנית שלה נכון?! לגרום לי להתגבר על אור אז להבין שיש סיכוי שאנחנו נחזור אם היא תגלה את האמת ? אבל עכשיו זה מאוחר מדי, היא חוזרת לבית שלה , ואנחנו לסיבוב הופעות . שום דבר לא יהיה אותו הדבר בלעדיה ! אני רק רוצה להיות לידה.. אבל הם התנשקו . הארי הזה.. זה בדיוק כמו סרט , בדיוק. רק שבסרט הזה , הדמות שלי , נשארת לבד ובסוף מוצאת את עצמה עצובה. אני לא רוצה שככה זה יהיה . אבל הארי אוהב אותה , אבל גם אני אוהב אותה ! איך הגעתי למצב הזה ?

נקודת מבטה של אור –

״אלי , בואי״ אמרתי לה מסמנת לה עם היד לעלות למטוס. היא לא ענתה.
״אלי ?״ קראתי בשמה והיא הרימה אליי את המבט שלה וסימנה לא עם הראש. מה ? אלי לא חוזרת איתי ? למה ? אבל אני צריכה אותה ! מה אני אעשה בלעדי החברה הכי טובה שלי? אני יודעת שלא דיברנו בזמן האחרון אבל אני עדיין אוהבת אותה ! על הפנים שלי היה מבט שהראה כאב, עצב , פגיעה , ובלבול. אבל בכל זאת השפלתי את פניי והמשכתי למטוס, מסתובבת פעם אחרונה ופוגשת בעיניים הבהירות שלה. הרגשתי .. נבגדת ? משהו כזה. לא הרמתי את הראש שוב מאז , השפלתי אותו . לא רוצה להביט בכל מה שאני עוזבת ברגע שאני עולה על המטוס הארור הזה. אבל לא יכולתי להסתכל על אלה שאני אוהבת שם , מסתכלים עלי עוזבת . אני ילדה רגשנית . ומצאתי את עצמי בוכה הרבה במטוס. לא רציתי ללכת..! אני לא חושבת שאני אתגעגע למקום כלשהו יותר מאשר שאני אתגעגע לכאן. לא יכולתי פשוט להמשיך בחיים שלי אחרי שהייתי איתם. הם לגמרי שינו את הצורת הסתכלות שלי על העולם , לא הכל רציני . אפשר לעשות שטויות לפעמים וזה לא יזיק לצחוק מדי פעם , אבל כרגע אלי מאוד חסרה לי. אני לא מבינה אותה .. למה היא לא חזרה איתי ?
היא כועסת ?
עשיתי משהו רע ?
אני יודעת שלא דיברנו ואני כלכך מצטערת על זה ! אבל היא המשיכה להתחמק ממני .. למה שהיא תעשה דבר כזה ? אולי היא עדיין כועסת עליי ממה שקרה באותו היום שבו דיברנו בפעם האחרונה ? ואם כן למה היא לא אמרה לי? כלכך הרבה שאלות צצו בראש שלי , אבל אני לא ישקר ויגיד שלא הייתי מתוסכלת בגלל חוסר התשובות שהיו לי. כי זה באמת מתסכל לא לדעת . אני שונאת את חוסר הידיעה שלי. אבל מחר אני חוזרת לבית ספר , אני צריכה קצת שעות שינה. שמתי את ראשי על הכרית ונרדמתי דיי במהירות בהתחשב בכמות במחשבות שעברו בראשי באותם רגעים.

התעוררתי , נזכרת במקום שבו אני אמורה להיות היום – בית הספר. אני דיי התגעגעתי לחלק מהחברים שלי שם , אבל לא כמו שאני הולכת להתגעגע לאלי והבנים. קמתי , לובשת טי שירט , קרדיגן ארוך וגינס סקיני עם כמה קרעים . התאפרתי ושמתי עקבים , לוקחת את התיק שלי ויוצאת מהבית אל כיוון בית הספר.
״אור !! כמה זמן לא ראיתי אותך מותק!״ שמעתי את קולו של אחד הידידים הטובים שלי – קרלוס , קורא לי. זה כיף כשמזהים אותך ישר כשאתה נכנס לבית הספר , זה נותן תחושה של ייחודיות , אפילו שרובם לא היו חברים אמיתיים , זה עדיין חימם חלק מהלב שלי לדעת שלכמה מהם אכפת.
״היי קרלוס ! מה קורה ? התגעגעתי אלייך !״ אמרתי מחבקת אותו. הוא נחמד בסך הכל.
״איפה אלי ? או ושמעתי עלייך ועל סטיילס , את בקטע של זמרים עכשיו ?״ הוא אמר קורץ לי בצחוק וצוחקת ביחד איתי . יש לו חוש הומור משונה , משהו שלא הפריע לי בכלל אף פעם.
״שנלך לכיתה ?״ שאלתי פוגשת בדרך לשם עם קרלוס את מירנדה. אף פעם לא אהבתי את מירנדה אבל שיהיה , זה לא אני הולכת להגיד לה את זה בפרצוף , לא . אף פעם.
״אז את בסדר ? הייתי מודאג כלכך ! הכל בסדר ? את לגמרי בטוחה ?״ הוא שאל בדאגה. על מה הוא מדבר ??
״למה אתה מתכוון קרלוס ?״ שאלתי מבולבלת.
״התקשרת אליי ואמרת שאת צריכה עזרה לפני כמה ימים אבל אז רק ניתקת .. לא הכי הבנתי את זה״ הוא אמר . רגע מה ??? זה יכול להיות רק דבר אחד ! ואת מה שהיה לי בראש , אמרתי.
״אלי !״