אהבה אסורה❤️ וואן די פרק 26(:

נקודת מבטה של אור-

״מתי הם חוזרים ??״ מאז שהבנים הלכו אני ואלי לא הפסקנו להתלונן אחת לשניה. הכל היה בסדר עד שהמזגן נכבה. היי, אנחנו מפונקות, אל תיהיו מופתעים..
״משעמם לי ואני קופאת״ זה היה התור של אלי לדבר עכשיו. בסוף החלטתי לקום ולקחת את הטלפון שלי מהחדר. כמו כל נערה מתבגרת, הטלפון שלי הוא החיים שלי.
״מה זה? זה לא הטלפון שלי״ אין שום מצב שזה הטלפון שלי. בטח אחד הבנים לקח את הטלפון שלי בטעות! טוב זה לא יעצור אותי מלהתחבר לטוויטר… צחקתי לעצמי על המחשב הזאת.
״תראי! זה הטלפון של לואי״ איך אלי זיהתה את הטלפון שלו, אין לי מושג. כל הטלפונים נראים לי אותו הדבר.. אלי ואני הסתכלנו אחת על השניה כאילו חושבות על אותו הדבר, מיד התחלנו לצחוק. כולם ידעו את הססמא שלו, לואי לא כזה מסובך. אייתתי את השם שלו, פשוט אבל מתוחכם. הטלפון נפתח מהר והטוויטר היה כבר פתוח. כבר ידעתי שהכי פשוט יהיה לעקוב אחרי מעריצים רנדומליים , ואני אלי גם צחקנו וצייצנו לעצמנו מהחשבון שלו דברים מפגרים.

מצאתי את עצמי נזכרת בחברה הזו של לואי..

יוצאת מאפליקצית הטוויטר נכנסת לאנשי קשר, עוברת בין כל איש קשר עד שמוצאת שם של בת שלא היה מוכר לי. צ׳ק .

״זו חברה של לואי! אני לגמרי מתקשרת אליה!״ אלי קפצה ולקחה את הטלפון. זה בסדר כי לי בחיים לא היה האומץ לעשות דבר כזה.

נקודת מבטו של נייל-

אני והבנים היינו באולם בחזרות להופעה שעה מעכשיו. לגמרי לא הייתי מרוכז. מסתבר שהדר נסעה חזרה לבית שלה, מה שאומר שאין לי סיכוי לפגוש אותה בזמן הקרוב, ואני לא מבין את זה. אני כלכך רוצה לפגוש אותה אחרי כל הזמן הזה… אבל אני פשוט לא יכול וזה ממש מציק לפעמים. הלוואי שיכולתי פשוט לנסוע אליה, אבל אני לא יכול.

אני מתגעגע אליה..

״נייל, לואי, הארי! אתם לא מרוכזים !״ ליאם פנה אלינו.
״מצטער, אני פשוט.. לא משנה״ מלמלתי ביחד עם לואי הארי, כל אחד והתירוץ שלו.
״בוא ננסה את זה שוב?״ הארי הציע, כולנו הנהנו ושרנו את החלקים שלנו בבדיקת סאונד.

אני דיי בטוח שאף אחד לא היה מרוכז מספיק כדי לשיר את השיר הזה בצורה שהיינו שרים כשהיינו מרוכזים, אבל זה הספיק בכדי לבדוק את בסאונד, מה שדיי הייתה המטרה שלנו בשיר הזה.

אני גם דיי בטוח שההופעה תלך טוב.

—

כמו שחשבתי , ההופעה נגמרה דיי טוב. כל האםפר פארטיס תמיד מתחילות עכשיו, כי עוד מעט סיבוב ההופעות נגמר. הראש שלי כואב מדי כדי ללכת לכל המועדונים הרועשים האלה.. אז חזרתי לאוטובוס. אור ואלי ישבו שם וצחקו עם מישהו בטלפון, זה בטח אחד מהבנים.
עליתי לאחד החדרים ונרדמתי דיי מהר, רק כדי להתעורר מהקול של אור.

נקודת מבטה של אור-

הילדה הזאת כלכך מצחיקה ! אני ואלי פשוט לא יכולנו להפסיק לצחוק! סיפרנו לה שאנחנו בנות דודות של לואי, היא קנתה את זה והתחילה לספר לנו סיפורים לגמרי מביכים על לואי! פשוט לא כולנו להפסיק להתפקע מצחוק. נייל נכנס אחרי כמה שעות של סתם דיבורים וצחקוקים מדי פעם, והלך ישר לחדר. למה האחרים לא חזרו איתו? האמת שלא הייתי כלכך מודאגת, אחרי הכל הם יחזרו, ואני יודעת שליאם איתם ככה שהכל יהיה בסדר והם יחזרו לכאן בשלום. אני מקווה ששום דבר טיפשי לא יעשה, אני באמת מתחילה לסמוך על הבחור.