אבודים בפריז / פרק 6 (1D)

-נקודת מבט זאין-

סיימנו עוד ערב עבודה מעייף , נרדמתי במהירות והבנות עוד היו ערות סופרות את הכסף ומחשבות .
באמצע הלילה התעוררתי , הם לא היו פה , הייתי לבד במחסן הגדול והשקט .
הייתי יותר מידי עייף מבשביל לקום ולחפש אותם , הם בטח בשירותים תיארתי לעצמי , עצמתי את עייני ונפלתי שוב לשינה עמוקה .

מישהו ניער את הכתף שלי וגרם לי להתעורר , מעלי ראיתי את אלכסה שאומרת לי לקום כבר .
״אני קם ,אני קם, מה השעה?״ מלמלתי בעצבים וקם לישיבה השמיכה כיסתה אותי עד המותניים.
״13:00״ שמעתי את הקול של אביה מירכתי המחסן , קמתי לאט , מביט מסביבי .
״איפה הייתן אתמול בלילה?״ שאלתי שנזכרתי שקמתי והם לא היו פה .
״הלכנו לעשות טיול ולנשום אוויר צח״ ענתה אלכסה והתיישבה על המזרון שלה הצמוד לשל אביה בשיכול רגליים .
״אני לי כוח לעבוד גם הערב״ התלוננה ועברה מישיבה לשכיבה על המזרן.
נאנחתי אחורה בשכיבה לתוך הכרית הלא כול כך נוחה .
מכוון שזאת אשמתי שאיבדנו את הכרטיסים , הכסף הפאלפונים והכול אין לי הזכות להתלונן על כך .
״אם נרוויח הערב טיפים טובים , אולי נצליח להשלים ל300 ארו ונוכל לקנות את הכרטיסים לרכבת .
״אם״ אמרנו אני ואלכסה לאביה , מדגישים את מילת המפתח של המשפט.
״אתם שניכם פשוט שלילים״ אמרה אביה נאנחת כשהיא יושבת על הרצפה ורגליים מחבקות בחיקה וגבה נשען על הקיר .
״רק התשלום על הערב מכסה את המחיר לחדר ברכבת!״ אמרה אביה כשעשתה חישוב על אצבעותיה , מחזירה ומחברת .
בן משלם לנו 50 ארו לערב , ביחד זה יוצא 150 וזה מכסה את החדר ברכבת.
״זה אומר שכבר מחר נוכל לעזוב את פריז!״ אמרה אלכסה מאושרת עם חיוך גדול.
״כן״ אביה אמרה בחיוך יפה ומאושר , ״וואו ההרפתקה שלנו בפריז נגמרת מהר״ מלמלתי .
״כן זאין , להיות ׳אבודים בפריז׳ זה ממש כיף״ אמרה אביה בצניות ומגלגלת עיינים, היא תמיד עושה את זה , כשהיא נאנחת, עייפה , עצבנית תמיד , זה הרגל שלה לגלגל את העניים .
״אבודים בעיר הכי יפה בעולם״ אמרתי לה עם חיוך מתגרה .
״אני אישית מעדיפה את לונדון״ אמרה לי ושוב גלגלה את העניים החומות ירוקות שלה כמו שלי .
״לפחות נוכל סוף סוף לחזור לבית ולישון על מיטה , ולקנות פלאפונים חדשים״ אמרה עם מבט מאשים מזכירה לי שאיבדתי לאן גם את הפלאפונים שלהן.
״אני יקנה לכן״ מלמלתי כשהבנתי את הרמז , אלכסה ואביה חייכו מרוצות .
״אייפון 5 לבן, תודה״ אמרה אביה בחיוך יפה קורצת , ״גלאקסי 4 שחור״ אמרה אלכסה מיד אחריה , ולי אני צריך לקנות אייפון 5 שחור , אני יצטרך לבזבז המון כסף כדי לקנות את הפלאפונים .

בן שילם לנו את הכסף על היום , ארזנו את המזוודות שלנו ומיהרנו לנסוע לתחנת הרכבת במונית כדי שנספיק את הרכבת היוצאת של חצות .
רצנו אל עבר הקופות , רואים את השעון המתקתק והגדול שתלוי בתוך המבואה הלבנה , השעה 23:50 , עוד עשר דקות הרכבת יוצאת .
״תביאי לנו שלושה כרטיסים ללונדון״ אביה אמרה מתנשפת לבחורה מאחורי הקופה .
״מצטער יש לי רק כרטיס אחד״ אמרה לנו עם חיוך מתנצל .
״מתי הרכבת הבאה יוצאת?״ שאלתי אותה מוזיז את אלכסה הלחוצה הצידה.
״שבוע הבא יום שלישי בשעה 12:00 בבוקר״ ענתה לנו .
״מה?״ שאלתי המום , הסתובבתי אל אביה ואלכסה , ״מה עושים?״ שאלה אלכסה מבולבלת .
״אחד מאיתנו צריך לנסוע חזרה ללונדון״ אמרתי נחרצות .
״מה ? אסור לנו להתפצל!״ אמרה אביה המומה .
״הוא צודק , זה שיילך עכשיו יכול לשלוח לנו כסף לכרטיסי טיסה״ אמרה אלכסה מהנהנת בהסכמה בראשה .
״חייבים להחליט עכשיו , עוד חמש דקות הרכבת יוצאת!״ אמרה אביה לחוצה .
״את תסעי!״ אמרתי מסתובב אל הקופה משאיר את אביה קפואה .
״לא לא לא , זאין , תסע אתה!״ אמרה אביה המומה .
״ואני ישאר את האחיות הקטנות שלי לבד בפריז אין שום סיכוי״ אמרתי לה .
שילמתי לבחורה בקופה והיא הביאה לי את הכרטיס .
״קדימה , רוצי!!״ אמרה אלכסה מחבקת אותה חיבוק מהיר.
״תתקשרי לבר של בן כשתגיעי ללונדון״ אמרתי לה בחיוך ומחבק אותה במהירות.
בזמן הזה אלכסה העבירה כמה בגדים שלה מהמזוודה המשותפת שלה ושל אביה ודחפה לשלי .
אביה לקחה את המזוודה לאחר מכן ורצה אל עבר הרציף , מנופפת לנו לשלום .
היא עלתה על הרכבת בדקה האחרונה והדלתות נסגרו , הרכבת התרחקה על המסילה אל עבר לונדון .

״נחזור?״ שאלה אלכסה בחיוך נטול הומור, הנהנתי אליה בחצי חיוך מזויף והרמתי את המזוודה שלנו מהרצפה . שבים על עקבותינו ויוצאים מתחנת הרכבת בחזרה אל פריז הקפואה שאביה בדרכה ללונדון הקרה לא פחות .