אבודים בפריז / פרק 4 (1D) ❤

-נקודת המבט אלכסה-

הערב הגיע , שוב אני ואביה לבשנו את בגדיי המלצריות השחורים והתחלנו למלצר בבר-מסעדה הקטן שבאחת הרחובות השקטים של פריז .
זאין תיקלט מוזיקה לטינית שמשכה הרבה אנשים אל הרחבה הקטנה שרקדו בזוגות .
הבטתי על זאין , ואז מבטי עבר על אביה שבדיוק נתנה לזאין כוס מלאה במים קרים עם קרח .
הם כול כך דומים , השיער השחור , העניים החומות-ירוקות , הצבע עור , החיוך, ההבעות פנים , תווי הפנים , אפילו המחשבות שלהם אותו הדבר.
אני מקנאה בכול זה , אני מקנאה בקשר שלהם כאחים .
לא משנה כמה הם יחייכו אלי , יהיו נחמדים, ירעיפו אהבה , אני בחיים לא ירגיש קשורה אל המשפחה שלהם , כמו עצם שנתקעת בגרון ולא מרפה .
במחשבות אלה המשכתי למלצר לאנשים היושבים מסביב לשולחנות שבבר-מסעדה הקטן לצלילי השירים שזאין תיקלט .

שוב נמצאנו במחסן של הבר מסעדה מתכוננים לילה הקרב והקר שהולך לעבור עלינו , אני ואביב שוב הצמדנו מזרונים במטרה לישון אחת לצד השנייה, זאין במרחק מה מאיתנו כבר שוכב עייף על המזרון שלו שמשיכה מכסה את גופו.
אני ואביה ספרנו את הכסף שהרווחנו הערב , בן שילם לנו במזומן יש בסוף הערב , ככה זה יהיה בימים הקרובים עד שנוכל לקנות כרטיסים חדשים לרכבת ישירות ללונדון .
״אוקי אז 50 ארו כול אחד מאיתנו זה-150 ארו ביחד , עשיתי טיפ של 6 ארו, ואת עשית טיפ של 9 ארו ביחד זה יוצא – 165 ארו״ אמרה אביה בחיוך מרוצה אחרי שסיימה לספור את הכסף.
״178 ארו זה בשביל שתי כרטיסים ללונדון בלי חדר , אנחנו צריכים לפחות 300 ארו בשביל חדר ברכבת שנוכל להעביר את הנסיעה בנוח״ מלמלתי בעצבים , מכניסה את הכסף לתוך ארנק קטן ושמה אותו בתוך אחד מהתיקי-מזוודות שלנו שבתוכן הבגדים שלי ושל אביה , בשני של זאין ומגבות ותכשירי רחצה , שמענו את הנחירות השקטות של זאין כבר מהדהדות במחסן המחובר לבר -מסעדה .
״רוצה לצאת לטייל קצת?״ הציעה אביה שנראתה משועממת לגמרי מביטה עלי בעייני עגל גדולות יודעת שאני לא יכולה לסרב לה .
״עכשיו?״ שאלתי טיפה מבואסת מביטה על השעה המאוחרת בשעון המחוגים שעל הקיר , 3 לפנות בוקר , מה יש לחפש ברחבי העיר פריז השקטה .
״לטייל קצת , פריז יפה בלילה״ אמרה אביה בחיוך עדין , ״יפה בשעה תשע, לא בשלוש בלילה!״ אמרתי לה מנסה להכניס בה קצת שכל .
״בבקשה״ התחננה והביטה בי בפנים עצובות , היא ידעה שאני אכנע לה לבסוף.
״בסדר״ מלמלתי אליה קמה מהמזרון שעליו ישבתי .
החלפנו את הבגדים שלבשנו לבגדים יפים יותר וחמים שיגינו עלינו מהקור של פריז הקפואה .
יצאנו מהבר-מסעדה ומהמחסן השקט משאירות את זאין לישון .
צעדנו ברחוב השקט , לא היו אנשים בחוץ רק אני ואביה מטיילות לאור הירח.
״יש פארק נחמד לא רחוק מפה״ אמרה בחיוך ומשכה אותי לסוף הרחוב הארוך.
הגענו לפארק גדול ורחב , שביל ארוך מלבנים בהירים , ועצים שתולים בשורה משני הצדדים .
הירח האיר גדול ולבן מעלינו .
״אני יכולה לספר לך משהו?״ שמעתי את קולה של אביה , הבטתי עליה מבולבלת היא חייכה חצי חיוך עדין שלא הסגיר דבר.
״ברור , כול דבר״ אמרתי לה .
״אני מתגעגעת״ אמרה לי , גורמת לי להיות מופתעת לגמרי מהמשך המשפט שגרם לי להתבלבל במעט .