אבודים בפריז / פרק 2 (1D)

-נקודת מבט אביה-

״אז מה עושים עכשיו ?״ נאנחה אלכסה ונשענה על משענת הספסל ממתכת.
״אנחנו לא יכולים לישון ברחוב!״ אמר זאין לחוץ , רגלו רעדה כמעט כמו כול הזמן כשהוא עצבני .
״מה נעשה? , אין לנו כסף״ אמרתי בעוקצנות והבטתי על זאין בגלגול עיינים, ״באמת את חייבת לשחרר מזה״ אמר מעוצבן נשען כמו אלכסה על משענת הספסל הקר .
הקור של פריז גרם לצמרמורת לעבור בגופי הרזה , בלילה הטמפרטורה יכולה להגיע מתחת לאפס , ועכשיו חורף אנחנו נהפוך לארטיקים אם לא נמצא מקום לישון בו הלילה .
״נו זאין , תשיר!״ אלכסה דחקה בזאין שישיר כדי לאסוף כסף , אבל אני מכירה את אחי הגדול הוא לא יסכים , הוא עקשן בדיוק כמוני .
״אין שום סיכוי בעולם! שאביה תשיר יש לה קול יותר יפה משלי״ אמר זאין נאנח , משלב את ידיו כדי לשמור על חום גוף .
נחרת בוז יצאה ממני , ״אני בכלל לא יודעת לשיר!״ אמרתי לזאין בעצבים , כול העניין הזה עיצבן אותי .
״אלכס?״ שאל זאין ושנינו הבטנו עליה, אני וזאין משדרים על אותו הגל פחות או יותר ממבט אנחנו יכולים לדעת מה אחד השני חשוב .
״מה?״ מלמלה מבולבלת ולא הבינה למה אנחנו נועצים בה עיינים , ״זה מתחיל להפחיד!״ אמרה מבולבלת עוד יותר מנעיצת המבטים .
״תשירי!״ אמר זאין עם חיוך מרוצה על פניו , אלכסה כמעט נחנקה מהרוק של עצמה .
״אלכס בבקשה שמענו אותך שרה במקלחת, את שרה מדהים״ התחננתי בפנייה , אין סיכוי בעולם שאני הולכת לישון ברחוב הלילה , במיוחד לא בקור הזה.
״לא!״ נחרדה , ״אני לא שרה , אין סיכוי״ אמרה נחרצות עיינה התרחבו טיפה , הרעיון המטומטם הזה שייך לזאין , ובגללו נישן גם ברחוב הלילה אם לא נמצא דרך להשיג כסף למלון זול .
״חייבים להשיג כסף איכשהו״ אמר זאין נאנח , ״אפשר לחפש עבודה״ הציע אלכסה .
״מי יקבל אותנו לעבודה בשעה שמונה בערב״ נאנח כשהביט על השעון השחור שעל מפרק כף היד שלו .
״מקום שפתוח בלילה״ חייכתי מרוצה , ״לא רחוק מפה יש בר קטן . בטוח צריכים מלצריות , או ברמנים״ אמרתי בחיוך וקמתי מהספסל מרוצה מהרעיון של אלכסה .
״בוא ננסה״ אמרה אלכסה וקמה בהתלהבות מהספסל , ״זה אבוד״ מלמל זאין וקם מהספסל גם הוא , מרים את שתי התיקים הכבדים שלנו המלאים בבגדים .
״תפסיק להיות שלילי״ אמרתי עצבנית לזאין , הוא תמיד שלילי לא משנה מה .
״אני לא שלילי , אני פשוט לא חושב שנצליח״ אמר תולה את אחד מהתיקים על גבו .

נכנסנו אל הבר הקטן , לא גדול במיוחד , חדר ענקי שלאורך הקיר בר משקאות , עמדת דיג׳י קטנה לצד אחד הקירות ורחבת ריקודים קטנה שלא הרבה אנשים מילאו אותה , מסביב לרחבה מפוזרים שולחנות קטנים ועגולים עם כיסאות בר גבוהים ומסביבם יושבים אנשים .
״תנו לי״ אמרתי בחיוך , החיוך הכובש שלי מפיל כול גבר .
התקדמתי אל עבר הבר , אחרי זאין ואלכסה במרחק מסויים ממני .
״היי״ אמרתי בצרפתית לברמן שעמד מולי, הוא ניראה טוב , שיער חום בהיר קצר ועניים כחולות יפות .
״שלום יפיפייה״ אמר לי בצרפתית , הצרפתית שלי צולעת , אני יודעת רק בסיסי .
״אתה יודע אנגלית?״ שאלתי אותו , הוא חייך לעברי והנהן בראשו .
״אני והאחים שלי נתקענו , איבדנו את כול הכסף והכרטיסים לרכבת ואנחנו חייבים עבודה כדי להרוויח כסף ולקנות כרטיסים חזרה ללונדון״ אמרתי לו עושה פרצוף עצוב ומניפה בריסיי הארוכות כדי שירחם עלי ויתן לנו עבודה .
״יודעת מה ? , אני אתן לכם לישון במחסן, את והבחורה שמה תהיו מלצריות , הגבר יודע לתקלט?״ שאל אותי והצביע לעבר עמדת הדי ג׳י .
חייכתי חיוך ממיס ומרוצה אליו , חיוכו ישר עלה כשראה את חיוכי .
״כן הוא די ג׳י בלונדון״ אמרתי לו בחיוך , נזכרת במסיבות הרבות שזאין עבד כדי ג׳י .
״מעולה , אני יראה לכם את המחסן ותתחילו מיד בעבודה״ אמר לי מרוצה .
הוא הוביל אותי את זאין ואלכסה אל המחסן , היו שמה כמה מזרונים וכריות ושיערנו שעליהם אנחנו נישן הלילה .
השארנו שמה את התיקים שלנו , הברמן ששמו התגלה כבן (קיצור של בנג׳מין) נתן לנו מדי עבודה לי ולאלכסה , את זאין הוא שלח לעמדת הדיג׳י .
ואני ואלכסה התחלנו למלצר בין השולחנות שעל ידינו מגשים עמוסים משקאות אלכוהול .