חלום חיי פרק 16!!!

נקודת המבט של יובל:
אני לא מאמינה מה קרה הרגע. אני בתוך להקה. אני בתוך הלהקה האהובה עליי-ליטל מיקס. זה ממש מוזר מפני שאני עדיין לא מכירה את הבנות חוץ מפרי, אך זה לא מה שמטריד אותי עכשיו: האם המעריצים שלהם באמת יאהבו אותי, מה יקרה לי עכשיו? אבל כל השאלות האלה לא משנות מפני שאני יכולה לעשות את מה שאני אוהבת באמת: לשיר.
"א..א..אין לי מה להגיד, זה פשוט מושלם!" אמרתי כשמרוח על פניי חיוך מטופש.
"שנייה אני יקרא לבנות" אמרה ופרי וחיבקה אותי.."
"ג'ייד,ג'סי, לי-אן היא פה!" צעקה פרי ופתאום משום מקום הן רצו אליי וחיבקו אותי- זו ההרגשה הכי טובה בעולם!
"היי אני יובל"אמרתי
"אנחנו יודעות" אמרו ביחד "אני ג'ייד זו לי-אן , זו ג'סי ואת זאת- את בטוח לא מכירה פרי" חייכה הצביע על פרי
"בנות- אתן נורא חמודות והכל אבל במחשבה שנייה אני לא יכולה להצטרף אלייכן- אני לא יכולה לסבול את הפרי הזאת היא כל כך פקאצה! " אמרתי והצבעתי על פרי במבט נגעל(לא אמיתי כמובן)
"אווץ'" אמרה וסובבה את גבה אליי
"סתאםםם יפה שלי אוהבת אותך!!" אמתי וחיבקתי אותה
"טוב אז שמענו על ה'משימה' של סיימון- אנחנו צריכות לעשות כאבר ל 'best song ever' ואנחנו צריכות להחליט מי כל אחת תהייה מהבנים" אמרה ג'ייד
"אני חושבת שאני – זאיין, יובל- הארי, לי-אן-נייל, ג'סי-לואי וג'ייד- ליאם" אמרה פרי
"מתאים לי" אני ג'ייד וג'סי אמרנו
"טוב בסדר" אמרה לי-אן
"יופי אז בואו צריך להקליט את השיר כולן יודעות את המילים?" שאלה לי-אן
"כן" ענינו בייחד
"טוב אולפני ההקלות של הארי,זאיין ונייל בצד ימין ושל ליאם ולואי בצד שמאל -נתראה בעוד שעתיים" אמרה פרי
אני פרי ולי-אן נכנסנו לחדר ההקלטות והאחראי התחיל לדבר
"אני צריך שמי שמשחקת את הארי תתחיל לשיר קודם" אמר ונכנסתי לתא ההקלטות- ראיתי את פרי מסמסת למישהו ותוך שנייה ג'ייד וג'סי היו באולפן שלנו- יופי פרי…
"3,2,1 אקשן" אמר והמוזיקה התחילה להתנגן
והינה מגיע הקטע שלי
"Maybe it's the way he walked" (כן שנינינו את המילים שיתאימו יותר לבנות)
"Staight into my heart an stole it
through the doors and past the guards
just like he already owned it"
המשכתי לשיר את שאר הבתים שלי עד שהמוזיקה נפסקה
"בראבו! ואוו את שרה מדהים!" כולם אמרו בייחד
"אני לא עד כדי כך טובה.."אמרתי מסמיקה
"את כן!" לי-אן אמרה
"אין אחד שלא יאהב אותך" ג'סי וג'ייד אמרו
"וזה הכל בזכותי" פרי אמרה גאה
"תודה בנות באמת" אמרתי "רגע לא שכחנו משהו?" אמרתי
"לא! עודיומיים הקונצרט הלאומי שבו אנחנו מציגים אותך ועדיין לא עשינו חזרה אחת! וצריך להקליט מחדש את move ולעבוד על הריקוד" פרי אמרה
"על הריקוד לא צריך לעבור- רק פעם אחת- היי אני מיקסרית אני יודעת את כל התנועות"אמרתי בחיוך
"יופי אז דבר אחת ירד- ועכשיו לעב.."פרי התחילה לומר לה אבל צלצול הטלפון שלי קטע אותה זה היה נייל.
"שקט! זה נייל" צעקתי וכולם השתתקו
'הלו?' אמרתי
'היי בייב איפה את ופרי?'
'בקניות-אבל של פרי'
'אוקי מתי תחזרו?'
'מאוחר בלילה- יש לנו הרבה 'עבודה' ' אמרתי למרות שהוא לא יודע- באמת יש לנו הרבה עבודה
'טוב ממי, נתראה'
'ביי אהובי' אמרתי וניתקתי
"אז יאללה לעבודה!!" צעקה פרי והתחלנו לעבוד

נקודת המבט של הארי:
שמעתי הרבה צעקות מלמטה- לא הבנתי מה קורה אבל זה לא משנה לי.. אני מרגיש כל כך רע עם עצמי! איך יכולתי לעשות כזה דבר ? אני חייב להסיח את דעתי..
ירדתי למטה סותם את האוזניים שלי ברגע שכף רגלי נגעה במדרגות
"מה זה כל הרעש הזה?!?!?!?!!?" צעקתי
"כלום רק עבדנו על הבנות והיינו צריכים הרבה רעש בשביל זה" אמר זאיין והסתכלתי על נייל
"מה אתה מסתכל עליי- הם עבדו גם עליינו" אמר נייל מגן על עצמו
"אז אם זה נגמר למה אתם ממשיכים לצעוק אחד על השני" שאלתי בגלגול עיניים
"באמת למה?" לואי אמר וזאאין ונייל הסתכלו אחד על השני בתמיהה
"טוב-אז בואו נסדר פה קצת- יש פה בלאגן אטומי" אמר ליאם
פתאום לואי התקרב אליי ולחש לי באוזן "מה קרה בינך ולבין חן- שמעתי את הצעקות אז אל תנסה להסתיר" אמר והלך- משאיר אותי שוב במחשבות נוראיות על מה שקרה..

נקודת המבט של יובל:
"סיימנו!!!!!!!" פרי וג'סי צרחו תודה לאל שזה נגמר, היה ממש כיף אבל כלכך מתיש
"תודה לכולם שעזרו לנו לארגן את הכל- ניפגש מחר!!"לי-אן צרחה בזמן שאני התיישבתי על הפופים שלהן
"ערמת ילדים!!" ג'סי צעקה וכולן קפצו עליי
"אולי אתן רזות כל אחת בנפרד אבל כשאתן בייחד אתן שוקלות כמו שני פילים ואתן מועכות לי את הפרצוף" אמרתי חנוקה והן ירדו
"תודה בנות- על הכל, לא הייתי יכולה להיות כל כך מאושרת בלעדייכן" אמרתי וחיבקתי אותן
"אוווו אנחנו גם אוהבות אותך!" אמרו כולן ביחד- סוף סוף הרגשתי שייכת..
"אחוקית השעה 00:05 אנחנו חייבות להגיע הבייתה!" צעקה פרי
"טוב"אמרתי ישנונית "ביי בנות"
"ביי" אמרו ואני ופרי יצאנו מהסטודיו.
"אז איך היה לך?" שאלה
"היה מדהים-והכל.." אמרתי והיא המשיכה אותי
"בזכותי, אני יודעת" אמרה וחיבקה אותי
"אני כל כך שמחה שאת חלק מאיתנו עכשיו" אמרה
"גם אני" אמרתי ונכנסנו לאוטו והרדיו החל לפעול
'השעה עכשיו 00:10 ואנחנו במדור הרכילויות של השבוע- מחר מתקיים הקונצרט הבין לאומי של ליטל מיקס- מיליוני מעריצים ומעריצות יבואו לראות אותן שם וכל הכסף ילך לצדקה. בנוסף לחברות ליטל מיקס יש הודעה בשבילינו- אז כדאי לכם לבוא!' השדרן אמר ואני ופרי הסתכלנו אחת על השנייה בחיוך.
"תשימי תחנה אחרת" אמרתי והיא העבירה לתחנה הבאה- התנגן שם השיר strong של וואן דירקשן ואניופרי התחלנו לשיר אותו..
כשהוא נגמר כבר הגענו הבייתה..
פרי סובבה את המנעול והבית היה שקט וחשוך
"הבית אף פעם לא שקט וחשוך כל כך בשעה הזאת- משהו נראה לי חשוד.."לחשתי לפרי ופתאום הדלת נסגרה מאחורינו בטריקה. אני ופרי קפצנו.
פתאום אור נדלק כשנייל יושב על כיסא- מבטו כועס
"אייפה הייתן?" שאל ברוגז
פתאום אור אחר נדלק וזאיין ישב שם על כורסא עם פרצוף כועס
"מה עשיתן שם עד שעה כל כך מאוחרת?!?" שאל כועס
"ואז שני אורות נדלקו והארי וליאם ישבו על הספה ומבטם היה מודאג וכמובן שם כועס
"לא חשבתן להודיע לנו על זה שאתן בקניות כל כך הרבה זמן?!?!" אמרו בכעס- איפה לואי?
פתאום שמענו קול מאחורינו שגרם לנו קפוץ
"מה עשיתן?!" זה היה לואי
אני פרי הסתכלנו אחת על השנייה והתפקענו מצחוק
"זה לא מצחיק באמת דאגנו לכן!!" אמר זאין בקשיחות
"ואם הייתן בקניות- איפה השקיות?" נייל שאל ואני ופרי הסתכלנו אחת על השנייה
"שכחנו אותם בסטודיו של ליטל מיקס" אמרתי
"ומה עשיתן בסטודיו של ליטל מיקס?" שאל הארי הוא נראה שפוך ומתוסכל
"פרי התאמנה עם הבנות לקונצרט ואני הסתכלתי עליהן-הן ממש מדהימות" אמרתי מחייכת
"טוב אז אם ככה- אתן משוחררות" אמר ליאם והאורות בכל הבית נפתחו בבת אחת
"לילה טוב בנות" אמרו כולם ועלו למעלה בחיוך
"לילה טוב בנים" אמרנו ושוב התפקענו מצחוק
"איזה דרמטים!" צעקתי להם מלמטה
"תודה גם אנחנו אוהבים אותך" לואי אמר
"מישהו אמר שאני אוהבת אתכם?" צעקתי
"תודה" אמר והוציא לי לשון
"פרי אני צריכה לבדוק משהו למעלה- את יכולה ללכת לישון- שיחקנו אותה" אמרתי לה ועליתי במדרגות
"בסדר- לילה טוב" אמרה וקרצה לי
"לילה טוב" אמרתי.
הלכתי עד קצה המסדרון לחדר האחרון משמאל וראיתי את אותם תלתלים מוכרים- רק אותם
"הארי?" שאלתי מודאגת
התלתלים החלו לנוע ונרגעתי- חשבתי שהוא כבר הסתפר
"מה?!" אמר מוציא את ראשו מהסמיכה
"אנחנו צריכים לדבר.." אמרתי בדאגה