הזדמנות – פאנפיק מתורגם על הארי – פרק 1

השלג יורד , המדרכה דביקה , הקרקע רטובה קרה ולבנה .
עכשיו חודש ינואר , החודש הקר ביותר של השנה .
אני חיה בעמק ,מוקף בהרים , מצב שבו אני מרגישה את כל ארבעת העונות : סתיו , אביב , חורף וקיץ.
חודש הבא אני מתחילה את לימודי בקולג'.
" קריאה אחרונה לנוסעי טיסה B213 לניו יורק " שמעתי את הכריזה
הגיע הזמן ללכת , ההרפתקה שלי מתחילה עכשיו .
" הגענו בזמן " אבא שלי אמר , נתתי לו נשיקה ועשיתי את דרכי למטוס.
יכולתי לשמוע את אמא שלי צועקת מאחורי " אל תשכחי להתקשר " ויכולתי לשמוע את הבכי שלה,היא תמיד כל כך דרמטית אבל אני מניחה שגם אני הייתי בוכה אם הייתי במקומה.
6 חודשים במדינה אחרת ,בבית ספר שונה , מנהגים שונים, לגמרי לבד .
זה לא יכול להיות כל כך רע , או שכן ?
כשהמראנו החזקתי חזק בכסא שלי , אני לא מפחדת לטוס אבל רק בחלק של ההמראה והנחיתה אני מפחדת .
ברגע שהיינו באוויר , הדלקתי את האייפוד שלי ושיר של אד שירן החל להתנגן .
סגרתי את עיניי ולאט לאט נרדמתי .

– חלום –
חשוך ועיני מכוסות , יכולתי לטעום את הדם בפה שלי.
התכווצתי שכאב חד עבר בגופי . לא יכולתי להזיז את הידיים שלי הן היו קשורות וכך גם רגליי.
החדר היה רטוב ויכולתי לשמוע צחוק .
" אמנדה המסכנה , יכולת להציל אותו , את יודעת ? רק אם היית מקשיבה לי .. אבל כמו תמיד את אף פעם לא מקשיבה , עכשיו הוא הולך למות ואת שלי לנצח ! " הקול אמר
" אל תפגעו בו ! אני יעשה מה שתרצו אני נשבעת , בבקשה .. " אמרתי
הוא הרים את כיסוי העיניים שהיה מונח על עיניי , לא ראיתי את כל הפנים שלו רק את העיניים הירוקות שלו יכולתי לראות .
אם הייתי רואה אותם באופן אישי יכולתי להגיד שזה לא היה הם , כבר בדקתי אותם בפירוט . מפחיד שאני יודעת .
הוא הביא את ידו אליי ,כאילו שהוא צריך אותי , אני הולכת לגעת בו .

ברגע שעמדתי להגיע לקצות האצבעות שלו הרגשתי יד על הכתף שלי , וזה העיר אותי מהחלום .
לא שוב , זה לא יכול להיות שזה קורה שוב, שפשפתי את העיניים והסתכלתי סביב , פשוט סיוט ! הכל היה פשוט סיוט .
" מצטער מותק , אבל אנחנו נוחתים , בבקשה לשים חגורת בטיחות וברוכה הבאה לניו יורק " הדייל שהעיר אותי אמר לי וחייך
כיביתי את האייפוד שלי והחזקתי חזק בכיסא.
" אני בניו יורק " אמרתי לעצמי והסתכלתי דרך החלון הקטן .
" אני באמת כאן " אמרתי לעצמי והבטתי על הסביבה
" יש לי שעתיים עד שהטיסה שלי ללונדון יוצאת " אמרתי לעצמי ונשענתי אחורה
כשעשיתי את דרכי לשירותים , ראיתי שתי נערות הולכות וצוחקות .
" הם כמעט כאן ! " שמעתי את אחת הנערות אומרת
" את מאמינה שנפגוש אותם ? " הפעם הנערה השנייה אמרה
" לא ! בואי מהר ! אני רוצה לראות את ליאם ולהספיק להצטלם עם בעלי לעתיד " הנערה ענתה לחברתה
"לא פלא שאף פעם לא הייתי פה בעבר , הבנות האלה רציניות ?" חשבתי לעצמי מנסה להבין
שטפתי את ידיי והסתכלתי על עצמי במראה , הסתכלתי לתוך העיניים השחורות שלי , אף פעם אני לא אפגוש מישהו עם עיניים שחורות כמו שלי .
זה נתן לי להרגיש שונה . הברשתי את שיערי השחור הארוך עם אצבעותיי , רק לפני שנה עשיתי קארה לא יכולתי להאמין איזה מהר שיערי ארך .
שיערי החלק נח בצורה מושלמת על כתפיי ועורי שזוף , אני חושבת שזה רק מה שאהבתי בעצמי.
" בואי נלך לאכול קצת " אמרתי לעצמי
בכל מקום שהלכתי ראיתי בנות .
" עשרה דולרים לכריך וקפה ? אתה בטח צוחק " אמרתי למוכר
"נהדר,אני צריכה לעבור את כל האנשים האלה כדי להגיע לטיסה שלי " אמרתי לעצמי שראיתי את כמות האנשים.
ניסיתי לפלס לי דרך, דרך הבנות ודרך הגברים הענקיים שעמדו שם ושניסו לשמור על שליטה.
בחור גדול בחולצה שחורה נתקל בי מספיק חזק בשביל לא רק להפיל לי את הקפה והכריך שקניתי אלא הוא הפיל גם אותי .
" פאק ! " מלמלתי לעצמי , לא עכשיו , לא כאן , לא היום.
" אתה בטח צוחק עליי " מלמלתי שוב
לא ראיתי את מי שהפיל אותי ,עוד לא יום בניו יורק וכבר רציתי לחזור הביתה .
" זה שדה תעופה ! לא גן חיות ! " מלמלתי לעצמי בקול עצבני
ישבתי במבוכה על הרצפה ושמעתי קול נמוך וצרוד מאחוריי
" מייק ! כמה פעמים אמרתי לך להיזהר ? תהיה זהיר יותר ! " אותו קול ששמעתי מאחוריי אמר
הקול היה קרוב כך שיכולתי לראות את דמותו דרך הרצפה , ראיתי את רגליו הארוכות כורעות לעברי, "מי לעזאזל הבחור הזה שיש מסביבו שומרים ומהומה כל כך גדולה ? " חשבתי
" את בסדר ?" אותו בחור שאל אותי
" אני בסדר " עניתי
" הנה , תתני לי לעזור לך , כולך רטובה " הוא אמר
" עד כמה שאני אוהבת את הקפה שלי , אני מעדיפה לשתות אותו ולא ללבוש אותו " צחקתי לנער שהיה נבוך.
סוף סוף הוא קיבל אומץ והרים את מבטו אליי , ראיתי אותו , את הנער שהופיע בחלומות שלי , הילד עם העיניים …
" זה אתה … " מלמלתי
ניתחתי כל איבר בגוף שלו , תלתליו הרופפים , שפתיו , העיניים האלה .. סוף סוף אני רואה את כל הפנים של הבחור שמופיע בסיוטים שלי .
" סלחי לי ? " הוא אמר
הקול הזה … צמרמורת עברה במורד עמוד השדרה שלי , פתאום חזרתי למציאות.
" אני מתכוונת .. זה בסדר תאונות קורות " אמרתי
" אני מתנצל , מר סטיילס , אבל המכונית מחכה בחוץ ואנחנו צריכים למהר " השומר אמר לו
"באמת , לפחות היית מתנצל , אתה אידיוט , אתה הסיבה היחידה שאני ספוגה בקפה " המחשבה הזאת באה לי בראש
" קוראים לי הארי , ואני מתנצל על מה שקרה " הוא אמר
" זה בסדר " אמרתי
ניקיתי את השאריות מחולצתי , וכולה הייתה רטובה
" הנה ,תקחי את זה " הוא אמר והושיט לי את הג'קט שלו
" זה באמת בסדר , אני אלך להתנגב בשירותים " אמרתי
" לא אני מתעקש ! זה המעט שאני יכול לעשות , את תקפאי , בבקשה תקחי את זה " הוא התעקש
" אבל מה איתך ? " שאלתי
" אני יהיה בסדר " הוא חייך
לקחתי את המעיל ואמרתי לו " תודה , אני יחזיר לך אותו ברגע שאוכל "
" אל תדאגי בקשר לזה " הוא קרץ והלך
הבחנתי שהוא הולך משם עם השומרים שלו , וכל העיניים היו עלי .
הטיסה שלי עמדה להמריא עכשיו אז עליתי למטוס , עדיין הייתי רטובה אז לא הייתה לי ברירה ולבשתי את המעיל .
" שיט ! " ההורים שלי , אמרתי להם שאני יתקשר
" תענו … תענו .. " אמרתי בזמן שזה חייג
" אנחנו לא בבית כרגע , נא להשאיר הודעה אחרי הצפצוף " המשיבון ענה לי
" היי אמא ,אבא ,זאת אני , אני בניו יורק , המטוס שלי עומד להמריא רק רציתי להתקשר , אוהבת אותכם ואני אתקשר יותר מאוחר " השארתי להם הודעה במשיבון
עליתי על המטוס , הורדתי את הקרדיגן הלבן שלבשתי מעל החולצה , הוא לא נרטב כמו החולצה אבל החולצה שלי הייתה הרוסה לגמרי.
ריחו הגיע לאפי , " אלוהים , הוא מריח מושלם ! " הריח החזיר אותי לתמונות שלו בזמן שהרחתי את המעיל .
הרגשתי רטט , איך ? אני כיביתי את הטלפון שלי
היה שוב רטט , חיפשתי מאיפה הרטט בא ומצאתי בכיס הימני של המעיל טלפון ועליו מופיע שיחה מנייל .
" אני צריכה לענות ? " שאלתי מתלבטת ולבסוף עניתי .
" הלו ? " אמרתי
" היי , נראה לי שהשארתי את הטלפון שלי במעיל " הוא אמר
" אני מנחשת שזה הארי ולא נייל " אמרתי
" כן , לא שאלתי אותך עדיין , מה שמך ? " הוא שאל
" אמנדה .. אמנדה סמית' " אמרתי
" ובכן , גברת סמית' , היה לי נעים לפגוש אותך , ואת יכולה לעשות לי טובה ולהשאיר את הטלפון בקבלה ? הביטחון כבר יביא לי אותו " הוא אמר
" כן בטח , פשוט עליתי על המטוס והוא עומד להמריא , שאני אנחת נפגש בלונדון בשער A12 אם זה בסדר " שאלתי
הו אלוהים , הקול שלו היה כל כך גברי , אף פעם לא הרגשתי דבר כזה , הגוף שלי חווה את התחושות שהוא מקבל …
" בטח , טיסה נעימה , גברת סמית' " הוא אמר
החזקתי בכיסא כמו בכל המראה .. לונדון הנה אני באה …