״דפקי כותרת״
יש לך ספר משלך תחתכי לה קטע דפקי כותרת למטה
כותרת למעלה ויאללה חפיף.
זה רק השיעור הראשון מה את מתרגשת?!
אני בכלל לא מתרגשת קשה לי להוציא פרק מהספר
כאילו כלום לא קרה ולצלם אותו לחמשעשרה איש!
מה נראה לך? יש שם דברים אישיים שלא חושפים
ביום אחד. לא הבנתי את הקטע הזה של הדפים
והמחשב נייח שאני צריכה, מה זה כל המשימות האלה ?
מה עכשיו כולה באתי ללמוד איך הופכים משפט פשוט
למשפט שישמע טוב עם קצת טוויסט במילים.
באו ללמד אותי או להקשות לי על החיים ?
אני מוכנה לשים כסף שלרוכל הסופרת יש מחשב ויש מייל
ואפילו פייסבוק. איזה מצחיקה, זה משהו שהיא בטח משננת
שנים על גבי שנים. "בעלי מדפיס לי בעלי כורך ועורך לי"
רוכל התכוונה שבעלה הוא בעצם המחשב שלה
ושהיא מפעילה אותו ממש כמו מכונה ואין לו
שום בעיה עם זה? כל הכבוד לו. זה באמת מחווה קושר.
הוא כבר יושב עכשיו בבית בהמתנה לספר הבא
כל כך מיוחד ורומנטי ממש הקרבה.
בינינו בטח לא בא לה שהתלמידים יקדחו לה במוח
ויתחילו לפוצץ לה את הדואר בזבל
איזה קטע איך לא חשבתי על זה, גם אני לא ממש משתמשת
במחשב רק באייפד ואין לי מושג איך שומרים ומעתיקים ולספור
את השורות והגופן הזה, כמה בקשות? חמשעשרה עותקים ? למה?
מה לא אכפת לה מכדור הארץ?? וכולם יושבים לי ושותקים..
חוץ מהובי או רובי שהזדעזע כמוני מהכמות דפים והדרישות.
הוא הביא כמה רעיונות שנשללו מיידית עוד לפניי שממש נאמרו
מה חמשעשרה עכשיו ? ועוד אומרת לי בסבבה
״יש מכונת צילום כמו באוניברסיטה״
מה קרה? את מתפדחת להגיד שזה בכסף אחריי ששילמתי אלף חמש
מאות שקל אני עוד צריכה לצלם בכסף ?מה נהייה עם העולם הזה?
בחייאת דינק הכל כסף! כולם חזירים.
וזה עוד לא הסוף בטח גם בשיעור הבא צריך ללכת למכונת צילום שוב.
את הקטנות האלה שוכחים להזכיר לך בהרשמה, שיש דרישות
מוזרות שתלויות ברוח וקרמת המורה.
זה לא רק הכסף גם הקטע הזה שאתה בא בסבבה ופתאום רואה תור של
שבע אנשים ואתה מתבאס מהחיים ועד שמגיע הרגע שאתה שליו ורגוע
ומתכונן עם המטבעות כי תכף מגיע תורך ופתאום אתה שם לב שזה
שבכלל לפנייך צריך להדפיס עוד איזה מאה שמונים עותקים, איזה דיכאון
אתה לא מאמין שזה קורה לך ומרוב ייאוש אתה מסתכל בחומרים שלו
וברגע שהוא מסתובב אלייך ומביט לך ישר בעיניים אתה מבין איזה חוצפן
אתה ומסיט את הראש מצד לצד כאילו משחרר את העורף אבל
בעצם בא לך למות מהפדיחה.
פתאום על המזל המנחוס שלך רץ עלייך איזה סטלן בלונדיני עם ראסטות ועיניים מפוצצות
ואומר לך שהוא היה בתור ומצביע על הבחור שהסתכל עלייך מקודם ישר בעיניים.
ועוד הסטלן החוצפן הזה עם ערמת דפים שבא לך להחטיף לו איזה כאפה,
אבל מה לעשות אין לך ממש ברירה.זה מהמצבים שבא לך לעוף משם
ולדפוק קללות על זה שלפנייך שלפחות יהיה קצת מתחשב ויחלק את ימי הצילומים שלו.
גם שיבוא עם עודף ולא יתחיל לפרוט לי אגורות כמו איזה קבצן מסכן.
בסיטואציה אחרת אף אחד לא היה פורט לו גם עם זה היה לכרטיס רכבת
או לטיסה האחרונה לארץ לפניי ליל הסדר.
בכלל שכחתי שרוכל אמרה שיבחרו באקראי רק שלושה תלמידים
שיקראו את הקטע שלהם. מה שלושה עכשיו?
על מה אני מוציאה אוויר ואנרגיה?
כל השבוע אני חושבת איך אני לוקחת מקום ראשון וכולם מתפעלים מימני
ומכתיבתי המופלאה ובהערצה אומרים שזה ממש טוב ושכישרון הכתיבה שלי יוצא מין הכלל.
"את לא צריכה להיות פה בכלל, את אחריי כל החרטוט הזה, יש לך את זה! "
פתאום הוא מעיר אותי מהכתיבה, שבקלות נכנסתי אליה, לדמות הסופרת הנערצת ומבינה שזה רק חלום, עוד דמיון מופרע שלי.
ומה הוא אומר לי..
מאמי עזבי שטויות יש לך ספר משלך תחתכי לה קטע דפקי כותרת למטה, כותרת למעלה ויאללה חפיף….
—
WizCall קו המשווה שלך לחו"ל !
תגובות (1)
חחח יצא לך מצחיק ;) סאטרי לגמריי! מדהים ;)