שרה המפוזרת. ההקדמה

ציחצוח שיניים, מבטים לחלון והתלבשות מהירה יחד עם כמה נפילות על שמיחות על הריצפה.
סיבוב נוסף שעשיתי בחדר ועוד נפילה מביכה בדיוק ליד המצלמה " אוף!" אמרתי וכיביתי את המצלמה החדשה משוכללת שלי ומיהרתי לסדר את התיק הירוק-חום שלי ולאכול כמו תמיד קורנפלקס בטעם דבש שבתוך כופסא שלא פתחו אותה, אני מאחרת. מסכנה פשוטה ומבאסת שחוזרת על עצמה כל חיי בערך.
התחלתי לרוץ עם טוסט חם בפה וכוס חד-פעמית בידיי שלא גמרתי בישיבה. " ביי, אמא!" אמרתי וכמעת נחנקתי מהטוסט החם שכמעת גמרתי " אוף!" עוד כמה שיעולים נוספים והתעתשות שגרמה לי סופית להזיות.
בום! התגלגלות במדרגות ובום! נפילה לכביש. כן, חיים קשים מאוד לילדה שכל החלב נישפך לה מהכוס כאשר איש עסקים עבר לידי, צעקות קללות והריצה שלי הדבר הבא שזכרתי וכמובן שאזכור אי פעם כי ישלחו לי חשבון ניקוי יבש עוד היום.
אוף אוף! איזה בססה כל יום! אני שונאת את היום כבר עכשיו!
זה קורה כל הזמן אי אפשר לחיות ככה! אי אפשר!
רצתי עדיין מדלגת למחצה ומנסה לא ליפול. הג'ינס שלי היה קרוע ולא בכוונה אלה הטעות שלי, שכולם חשבו שקניתי בחנות יוקרתית, אופסי…
חולצת הטריקו שלי מוקתמת בשוקולד יבש והשער שלי הזדקר לכל עבר והגומיה שלא הצליחה לאסוף חצי מהשער שלי כמעת נפלה " אוי לא! אוי! אני מאחרתתתתתת!" צווחתי.
היום אני מסיימת כיתה! אי אפשר לאחר ליום שכזה ולא פלא שכתבו על הלוקר שלי:
" שרה המפוזרת" עם טושים כתומים וצהובים.
קיללתי והמשכתי לרוץ כשאני נתקלת בכל אחד לא פלא שכתבו עלי את המשפט הזה.
שמתי לב שאני ממש לא מתאימה ליום הזה כי לא הייתי חגיגית אבל ניסתדר…בום! התחרפנתי: למה? למה אני כזאת? למה אני כזאת מפוזרת ולמה המחברות הכתומות שלי (כתום זה הצבע האהוב עלי)… בחורצ'יק חתיך אסף את כל המחברות הכתומות שנפלו לי מהתיק וחייך אלי מפנה את מבטו הרומנטי אלי: " סליחה, אני רוברט תיקראי לי רוב…" מאז הענינים השתנו…