שסק

זה סיפור על שסק, לא מתוק במיוחד גם לא גדול במיוחד, למען האמת הוא היה די דומה לכל שאר השסקים, עם אותם כמות חרצנים, אותו צבע, אותו גודל ולא שיצא לו לדבר איתם אבל הוא האמין שהם חולקים את אותו אופי, שקט מופנם ואדיב.
השסק גר בתוך סלסלה שבתוך ארגז עם עוד כמה שותפים, שסקים אחרים.
האחראי עליהם היה ילד ערבי בן 15 שניסה למכור שסקים לעוברים ולשבים בכביש ראשי.
השסק התעסק רוב הזמן בלרבוץ בתוך הסלסלה מול השמש הרותחת ולקוות שיבוא מישהו וייקח אותו, לא הפריע לו המחשבה שגם השותפים שלו יבואו הוא רק רצה לעשות משהו בחייו כשסק, לספק מישהו, לרצות את הקונה, או אפילו סתם להיות אחלה קישוט בעוגה.
לרוע מזלו של השסק לא היו הרבה לקוחות שעצרו בצד הדרך וגם כשהם הגיעו הם לא האמינו לערבי שהשסקים טריים, בכל פעם שלקוחות הגיעו הוא צעק וניסה למשוך את תשומת ליבם אבל בסופו של דבר הוא נזכר שהוא רק שסק.
לא היה אכפת לו מי ייקח אותו, הזוג שככל הנראה נוסע לצימר בצפון וחיפש פירות שיתפסו מקום במשחק המקדים שלהם, או הדתי שלא באמת מעוניין להוציא כסף מהארנק שלו, העיקר שמישהו יבוא וייתן לו הזדמנות. השסק החל לאבד תקווה, הוא הרגיש שהוא נאכל מפנים, מחשבות התחילו לכרסם אותו, אולי זאת תולעת? או אולי עקב חוסר ההצלחה בלמצוא שותף בדקותיו האחרונות בגלגול זה כשסק, "גלגול שעבר כ'תות' הלך לו טוב יותר." מלמל לעצמו.
"אח שלו כמה עולה סלסלה של שסקים?" צעק איזה סטלן עם הראש מחוץ לחלון בזמן שהוא עומד בשולי הכביש, "15 גבר" ענה לו הילד הערבי, "אולי הוא? הלוואי, כדאי לך מר סטלן, אני יהיה אחלה מנצ', מבטיח." דיבר השסק לעצמו, הסטלן הצביע על סלסלה שבה גר השסק, הילד הערבי הביא לו אותה לחלון, לקח את הכסף ונפרד מהסטלן לשלום.
זהו סיפור על 4 גרעיני שסק, לא גדולים במיוחד או חומים במיוחד, למען האמת הם היו די דומים לכל השאר, ולא שיצא להם לדבר עם שכניהם אך הם מאמינים שהם חולקים את אותו האופי, שקטים, מופנים ואדיבים
מרבית הזמן הם רבצו להם עם שכניהם – חרצנים אחרים, שאריות טבק, נייר גלגול קרוע ובדלי סיגריות מול המזגן המקרר בתוך מאפרה של סטלן.