שברי זכוכית פרק 3

היא המשיכה לשאול שאלות והוא המשיך לסבול.
"מה לגבי השמועות שאתה הסטריאוטיפ של האמן המיוסר והשיכור?”
"אני לא אמן ואני לא מיוסר.”
"ושיכור?”
"כרגע לא" וחבל מאוד שכך הוא חשב לעצמו.
"האמת שאני לא רואה כאן שום בקבוקי אלכוהול ריקים או שלמים" היא מלמלה לעצמה ושלפה את הפלאפון לעוד כמה צילומים.
בוודאי שאת לא רואה, כבר ניפצתי את כולם והדבקתי מחדש חשב לעצמו בעונג אבל אז לפתע הוא הבין לאימתו שהיא איננה מצלמת סתם את חלל ביתו האינטימי אלא אף יותר גרוע- היא מצלמת אותו. ידיו אוטומטית עלו על מנת להסתיר את פניו.
"לוני אני מבינה שכל עניין האמן המסתורי שלא חושף את עצמו אף פעם מאוד מוצא חן בעינייך אבל אנחנו כבר בתקופה אחרת. אני לא מבקשת ממך שתפתח חשבון אינסטגרם עכשיו אבל אם לא תיחשף אפילו קצת הקהל יאבד עניין". היא הרצתה לו בזמן שעברה על התמונות בנייד לראות אם הצליחה לתפוס משהו שווה.
"פשוט זה מרגיש לי מוזר לשבת ככה להצטלם על יד השולחן בלי לעשות שום דבר. אני פשוט יושב, זה הרי לא כזה מעניין נכון?”
"לוני מתי תבין אתה מעניין וכל מה שאתה עושה מעניין, אנשים משתוקקים סוףסוף לראות ולהכיר אותך! אבל אם תרגיש יותר בנוח אפשר לעשות צילומים שלך בזמן שאתה עובד בסטודיו. כמו הצילומים המפורסמים של ג’ייסון פולוק. אלא אם כן זה תהליך פרטי ואינטימי ואתה מרגיש לא בנוח…”
"האמת שאני אשמח מאוד!” הוא קפץ מהמקום שלו בבת אחת ורץ לעבר החצר שהייתה גם הסטודיו שלו. סוףסוף המקום המנחם שלו. לא היה אכפת לו להצטלם ולהמשיך לענות על שאלות טיפשיות- העיקר לגעת בקצת זכוכית. הוא התחיל לעבוד מיד עם שברי בקבוקי הויסקי שסאני לא הצליחה למצוא קודם לכן.
"יופי מצוין, תמשיך ככה תרגיש בנוח" היא התרוצצה סביבו במעגלים ולא הפסיקה לצלם.
"אז מה עם בת או בן זוג? אתה לא מרגיש בודד לפעמים לגור כאן לגמרי לבד?”
"אני חושב שבני האדם תמיד מרגישים בודדים, לא לפעמים.” הוא התחיל לשקוע בעבודה וקולה נשמע מעומעם כאילו הוא נישא מן המרחקים.
"כן אבל עדיין, אתה גבר צעיר ועוד אמן עם להט" הוא לא היה אמן מיוסר רק לפני כמה רגעים?
"כן, בגלל זה מדי פעם באה לבקר אותי חברה יקרה, קוראים לה ליידי קנדי"” הוא ענה בשמחה בעודו מלטף זכוכית כהה באהבה.
"לוני אתה יוצא עם חשפניות?!” לכזה סקופ מטורף סאני לא ציפתה. העורכת שלה הולכת לנשק לה את הרגליים.
"היא נערת ליווי יוקרתית. ואני נפגש רק איתה אז זה לא ברבים. למרות שפעם אחת היא הייתה ממש חולה ולא היה נעים לה לבטל אז היא שלחה במקומה חברה נחמדה ממש. היא הייתה מאוד גבוהה ואפילו הרשתה לי לקחת את בקבוק הבושם שבמקרה ראיתי בתיק שלה בשביל היצירות שלי".
"אני באמת לא מאמינה" עכשיו התדהמה של סאני התחלפה בכעס "אני מכירה אותך מהילדות! תמיד חשבתי שאתה בחור טוב והגון ואכפתי אבל לא- כמו כל הגברים, גם אתה מנצל נשים מוחלשות"
אולי אם לאון היה קצת יותר מרוכז ברגעים אלו ולא היה כה מהופנט מעבודת הזכוכית שלו הוא היה מנסה לצאת מן המצב הזה ולשנות נושא, אך מכיוון שהוא היה שקוע כל כולו ביצירה הוא אפילו לא שם לב לנימת הקול הכועסת של בת דודתו. ולא לכך שהכתף שלו פגעה בזכוכית והתחילה לדמם.
"האמת היא שלא תכננתי להזמין לכאן אף אחת כמובן, בגלל כל הזכוכיות המפוזרות בכל מקום זה יכול להיות מאוד מסוכן. אבל יום אחד פטר הסוכן שלי הכריח אותי לבוא איתו לבר ‘יוקרתי ואיכותי’ לפי דבריו. הוא בדיוק עבר משבר גירושים ואני מניח שהוא היה רגיש. אחרי כוס הוויסקי השלישית שלו" והחמישית שלי נזכר לאון אך השמיט פרט זה מהסיפור "הוא קם לשירותים ואני ניצלתי את ההזדמנות וקפצתי לפח שמאחורי הבר על מנת לחפש קצת בקבוקי זכוכית. כשחזרתי עם השלל שלי, השומר בכניסה לא היה כלכך מרוצה מהעניין ונאלצתי לשחד אותו עם מזומנים, ראיתי את פטר עומד ליד הבר עם שתי נשים. האחת הייתה בלונדינית ולשנייה היה שיער ורוד בוהק. זה כמובן תופס את תשומת הלב. כשהתקרבתי ראיתי כי פטר לא כלכך מרוצה מהעניין. “אני לא מבין. ביקשתי בחורות לערב יוקרתי ואיכותי!” אני מניח שהוא אוהב את צירוף המילים הזה. “ובמקום זה שלחו לי גמדה עם שיער ורוד?! אני לא ביקשתי משהו קינקי. אנחנו גברים מכובדים עם פאסון.” הוא הצביע עליי בעודי עומד עם שקית פלסטיק שקופה גדולה מלאה בבקבוקי זכוכית מהזבל. בנוסף, פטר לא עדכן אותי שאנחנו יוצאים למקום יוקרתי ואיכותי כאשר התפרץ לפתע לביתי ולכן אז לא הספקתי להחליף את בגדי העבודה שלי. לבשתי את סוודר הכריסמס שאמא שלי קנתה לי לפני שלוש שנים. הוא כבר היה ישן ועם חורים מהזכוכיות. וכתמי דם כמובן. הראש של סנטה נתלש לגמרי ונאבד ברחבי החצר אבל הראש של האייל השמח עדיין היה חצי מחובר לסוודר ונראה כמו שיכור שנרדם.
"אני לא גמדה! אני יפנית- הגובה הממוצע אצלינו הוא 1.55” היא כעסה על פטר בחזרה ובצדק. היא הייתה מאוד יפה וגם השיער שלה היה שמח ומשמח.
"ובנוסף, אנחנו מסוכנות עלית חמוד שלי, אני ממש לא הולכת לשכב עם הומלסים. זה אפילו כתוב בחוזה שלי".
לקח לי כמה שניות להבין שהיא מדברת עליי ולא אשקר- אפילו קצת נפגעתי. מאז חידדתי את מדיניות החולצות איתם אני מופיע בציבור. לא הייתי רוצה שזה מה שאנשים, ובמיוחד נשים, יחשבו עליי. פטר הנמיך את עצמו לעבר הבחורה ולחש משהו באוזנה. אני מניח שזה היה הסכום האחרון בו נמכרה היצירה שלי מכיוון שמרגע זה ואילך היא הייתה ממש נחמדה וחברותית כלפיי ואפילו נגעה ביד שלי. בצד של הסוודר שלא היו כתמים מטרידים עליו כמובן. אז לאחר ששתינו עוד כמה כוסות וויסקי בחברת הנשים הנהדרות- והן באמת היו נהדרות, פטר עזב עם החברה החדשה שלו לא לפני שהניח יד על כתפי ולחש לי באופן מטריד וקרוב מדי לפנים "הלילה זה עליי, תיהנה בחור גדול" את המשפט הזה הוא גם קינח בקריצה מטרידה גם כן. מבוכה קלה חלפה בעמוד השדרה שלי אבל לאחר מכן מבטי נח על השלל שהצלחתי למצוא בפח מקודם ועלה במוחי רעיון משמח עד מאוד- שתי זוגות ידיים שווה יותר בקבוקים שנוכל לאסוף.
"מצוין" קראתי בעליצות ומשכתי את ליידי קנדי בדילוגים אחריי.
תחילה היא לא הבינה מה קורה אך מהר מאוד הבלבול שהיא הרגישה התחלף בכעס כאשר היא ראתה אותי צולל בהתלהבות אל תוך פח המחזור ומחכה לה שתצטרף למסיבה.
"מה אתה מסוג האמנים המשוגעים האלו?” היא שאלה בעודה מתיישבת על המדרכה ומדליקה סיגריה
"אני מקווה שלא תבתר את הגופה שלי לחתיכות בשנייה שנגיע אלייך הביתה" בקולה היה שמץ של גיחוך מבודח וכך הבנתי שהיא לא באמת מפחדת ממני. איזו הקלה.
"אל דאגה, רק תעזרי לי לסחוב את השקים לרכב ומהרכב לחצר הסטודיו שלי ואז את יכולה לחזור הביתה. איפה את גרה אגב? איך את חוזרת בדרך כלל אחרי לקוחות, את מזמינה מונית או שיש לכם בחברה נהג שמגיע לאסוף אתכן?” דיברתי בקצב מהיר שתאם את המהירות בה מיינתי את הבקבוקים לכאלה שאני מעוניין לגנוב לבין אלה שאינם מרגשים אותי מספיק.
"אני אישה חזקה ועצמאית ויש לי רכב משלי שאני תמיד מגיעה ועוזבת איתו. בגלל זה אני גם לא שותה" היא הצביעה עם היד שאחזה בסיגריה לעבר החניה ושם מתחת לאורו של הפנס ראיתי רכב קטן בצבע ורוד. האמת שזה לא הפתיע אותי. “אז כשתסיים כאן להשפיל את עצמך, נאסוף את הזבל הזה לרכב שלי ואז אני אסיע את התחת השיכור שלך הביתה". מתחת לחזות המצועצעת בכוונה הייתה ללא ספק אישה קשוחה. בנוסף, היא גם הייתה חזקה פיזית באופן מפתיע. למרות גודלה הקטן וזרועותיה הדקיקות היא הצליחה לסחוב שני שקים בו זמנית.
"חמש פעמים בשבוע בחדר כושר" היא קרצה לי לאחר שראתה את הבעת פניי המופתעת.