רונה מקדונלד- פרק 2

עליתי על המטוס. תפסתי שני מושבים- אחד בשבילי ואחד בשביל סקווידוויד.
אנשים זעמו עלי. זה לא פייר, אני בהריון, עזבוו אותי!!
אומייגווד אני אלך לראות את הבת שלי אעאעאעאע וגם את בעלי לשעבר יאק.
הוא היה כל כך אופטימי, מצחיק רגיש וחכם, שזה היה כל כך מעצבן! בטח הוא התחתן לו עכשיו עם מישהי כמוהו. יאק.
למרות שהתכוונתי לחשוב רק פיסקה עליו, התחלתי לחשוב עליו יותר.
על עיניו האפורות והעמוקות שחודרות אפילו אל הנשמה הסגורה ביותר, ושיערו הבלונדיני המתנצנץ ברוח.. חברות שלי שאלו אותי בבהלה למה נפרדתי ממנו. אמרתי להן שהוא מושלם מידי, אני אוהבת מישהו מחוספס, כמו סקווידוויד. הוא היה.. שמח מידי.
חברות שלי מאז שונאות אותי. טוב נו, במילא הן לא היו ממש חברות. הן היו המרכז שירות למזגנים.
לפתע, בעודינו טסים במקום אקראי בשמיים, הופיעה דיילת עם ילדה שנראית בגיל של הבת שלי, רק שלה יש שיער ג'ינג'י. לא בעצם גם לבת שלי יש שיער ג'ינג'י. או שלא..? שכחתי. רגע זה לא הגיוני כי אף אחד מההורים שלה לא ג'ינג'י. אוף לחשוב זה קשה, בואו נספור אורז.
אבל הן המשיכו לעמוד בפני ולא הבנתי מה הן רוצות.
"שלום,זה בסדר שהיא" הדיילת החזיקה את כתפיה של הילדה "תשב לידך?"
גבותיי התכווצו. נשימתי נעתקה.
"אתן לא רואות שמישהו כבר יושב לידי?" הצבעתי על סקוויוורד
הדיילת הסתכלה "אממ.. כן.. זאת בובה.. אז.. תשימי אותה על הברכיים שלך.. ותני ל**** ילדה לשבת לידך! אוי ויי עם מה אני מתמודדת! אני בסך הכל דיילת פשוטה, שחלמה להיות שחקנית בחדשות!! תמיד רציתי להיות האלה שמנופפים מאחורי האיש שמדבר מקדימה, או האלה שמשחקים אותה שהם נפגעו בתאונת דרכים. נמאס לי, אני הולכת לכתוב מכתב התאבדות, נמאס לי שכל החיים שלי אני מובילה ילדות **** קטנות לכל מקום, ואז אין מקום ואני צריכה להתמודד עם זה!! אני מתפטרת, אני יוצאת מפה עכשיו!! אני אצנח למטה ולא אכפת לי שלא יהיה לי מצנח!!! נמאסססס ליייייייי!!!!!!!!"
הייתי בשוק. אם היא לא הייתה מתאבדת עוד שנייה, הייתי מציעה לה להיות החברה הכי טובה שלי. איזה כיף לפגוש אנשים נחמדים במטוס.
"בואי שבי לידי" אמרתי בחיוך לילדה הג'ינג'ית, בעוד הדיילת מתרחקת בכעס.
הילדה הדביקה כוס לפניה ואמרה "אני מהממת"
הייתי בשוק. כמה דברים טובים יכולים לקרות ביום אחד??
"איך קוראים לך?" שאלתי
"בלה.. רגע שכחתי… אה כע קולק" אמרה
"בת כמה את?"
"11"
"כמו הבת שלי! אני חושבת.."
"איך קוראים לבת שלך?"
"איירין"
"נחמד. אני טסה לחברה שלי שקוראים לה איירין. היא נמצאת בלונדון"
"אוי, גם הבת שלי! איזה קטע." אמרתי
זה היה יום נחמד יחסית. יום פדופילי, אבל נחמד. ודרך אגב, אל דאגה, הדיילת לא התאבדה. היא רק שברה כמה חלקים במטוס אבל המנהל אמר שזה קורה לה הרבה. אוף, הלוואי שהיינו מחליפות טלפונים.. היא ממש מתוקה!
יצאתי מהמטוס, ונסעתי באוטובוס בקומותיים המגניב הזה ל.. חנות עוגות גבינה! ואחר כך אני ילך לבת שלי.