קנדי קראש קראשר

"אז בכל מקרה אמרתי לו שהמצב לא יעבוד ו…תגיד, אתה בכלל מקשיב לי?!"
"כן, כן, לכל מילה" הוא אמר ושיחק בפלאפון.
"אז מה אמרתי עד עכשיו?" בחנתי אותו. הוא הרים את המבט אליי, חייך ואמר:"אמרת דבר נורא נכון, ואני תומך בכל נקודה במשפט."
"חה חה" התעצבנתי. זאת לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה. "במה אתה משחק בכלל?"
"זה קנדי קראש… ממכר רצח"
"שיהיה… טוב אחי הלכתי, נדבר!" אמרתי והלכתי לכיוון הבית.

הסתכלתי לעבר בתים נוספים ברחוב וראיתי מחזה מוזר מאוד.
שוטר וגנב עומדים אחד ליד השני על יד בית ככל הנראה פרוץ עם חלון שבור, ושניהם…
משחקים בפלאפון..?!
"חה!" השוטר אמר "השגתי אותך! התוצאה שלי הכי גבוהה!"
"אוף…" הגנב ייבב. "הייתי כל כך קרוב…! קנדי קראש זה משחק קשה…"
"טוב, מספיק עם השטויות תיכנס לניידת ונעשה לך… תיק או משהו." השוטר מלמל והמשיך להתרכז במסך.
הייתי המום.
בעוד המחזה המעצבן העיק עליי נכנסתי הבייתה וחיפשתי את אשתי.

"שירלי?" צעקתי ברחבי החדרים. עד שזו שמעה ואמרה:"פה" כאילו עושה טובה שמדברת איתי!
הלכתי בכיוון הקול וראיתי אותה משחקת בפלאפון במטבח בעוד שהתנור העלה עשן!!!
רצתי לכבות את הכל, והוצאתי את המגש השרוף מהתנור.
"שירלי?!" צעקתי עליה "זה היה אמור להיות העוגה ליום הולדת מחר של הבן שלנו! מה את עושה שם ?!"
באתי מאחוריה וראיתי… כמובן…. קנדי קראש.
לקחתי לה את הפלאפון.
היא הסתכלה עליי באישונים מורחבים ואמרה:"מותק, תחזיר לי את זה… זה לא משחק!"
"אבל… אבל זה כן משחק!! זה *רק* משחק!" אמרתי בעצבים.
פתחתי את החלון במטבח וצעקתי שכל הרחוב ישמע:

"אנשים!!! צאו מהמשחק הזה!!! אתם לא רואים מה זה עושה לכם?! מה זה עושה לנו?!"

אנשים ששמעו אותי הסתכלו עליי לרגע… ואחד מהם שאל:"אהה, אתה מדבר על קנדי קראש?"
"מישהו אמר קנדי קראש?!" עוד אחד צץ "איזה משחק אדיר!"
"נכון?! מה השיא שלך?" שניהם המשיכו לדבר ושלפו פלאפונים.

"אוי פאק!" אמרתי וסגרתי את החלון. "מישהו צריך לעצור את הטירוף הזה!!!"
ואז.
נורה נדלקה מעל ראשי.
"אנשים צריכים … גיבור על שיציל אותם מהתועבה הזאת… אנשים צריכים את…
קנדי קראש קראשר..!
CCC לשירותכם!"