קיווצ'וץ' קיר מצוי
"מה אתה חושב שאתה עושה?!", צעקתי על נחי, בזמן שהוא חבט עם הפטיש שלו בקיר הגבס, מחורר בו חור לתפארת מדינת ישראל. נחי הוא לא טיפוס אלים בדרך כלל, ככה שקל לראות איך פעולה כזו, כמו לרוץ בפראות לחדר האחר, לחזור עם פטיש ומבט של רצח בעיניים, ואז להתחרע על הקיר, תפתיעה אותי. זה ממש לא מתיישב לי עם מישהו כמו נחי, שתמיד היו בוחרים בו אחרון לכדורגל, פשוט בגלל שהוא כל כך לא אגרסיבי שהוא פחד לעצור כדורים או אפילו לבעוט בהם. שלא יפצע בטעות.
מאז שאני זוכר אותו, שזה אומר טיול שנתי כיתה ד', נחי תמיד היה בחור עדין כזה, מה שילדים קוראים לו 'סיסי'. ולפני שאתם קופצים עלי שאני מאוד לא פוליטיקלי-קורקט, אני אבהיר ואומר, שאני, אישית, מעולם לא קראתי לו ככה. אפילו כשבטיול השנתי כולם התקלחו עירומים והוא התקלח עם בגד ים, לא קראתי לו סיסי. אפילו כשהכדור עף מהמגרש באמצע אליפות השכבה בכיתה ה', פגע לו בפנים והעיף לו את המשקפיים וכולם קראו לו סיסי משקפופר והיה לו סימן של כדור על הפרצוף, לא קראתי לו ככה. אפילו כששפרה בוכריס, מלכת החננות מו'-2, הרביצה לו במסיבת סיום כי הוא צחק על הצמות שלה ואז היא בעטה לו בביצים והוא התחיל להקיא, עדיין לא קראתי לו ככה.
אחרי היסודי, נחי הלך לחטיבה שונה ממני ושם דרכינו נפרדו. לא ראיתי אותו במשך עשר שנים, עד שביום הראשון של שנה א' במדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, המרצה הקריא שמות ופתאום שמעתי את הקול שלו אומר "נחי וזאנה?".
"כאאא, אהם, כאן!", שמעתי אותו קורא מהשורה השלישית, קולו נשבר תוך כדי ומתקן את עצמו.
שני החברה שישבו לידי, ונראו כמו חברים מהצבא, צחקקו מקולו הנשבר של נחי, "איזה סיסי" אמר אחד מהם לשני, ואני ייחלתי בלב שימותו.
אני ונחי נשארנו בקשר אחרי השיעור הזה, וככה יצא שלפני איזה שבועיים הוא הזמין אותי לדירה החדשה שהוא שוכר בפלורנטין. "כאילו, לא חדשה, משופצת", הסביר נחי, "בעל הבית סידר את כל המקום מחדש. רצפות, תקרה, הזיז חצי מהקירות. ממש מקום מגניב. הייתי נכנס מוקדם יותר אבל השיפוצניק שעבד על הדירה נעלם לבעלים עם כל הכסף איזה שבוע לפני סיום העבודות. את כל הצביעה הוא היה צריך לעשות לבד".
"אהה!", אני מכריז, "קראתי על זה בעיתון! השיפוצניק שנעלם כאילו בלעה אותו האדמה. אמרו שהוא היה מסובך בחובות וגם הראו תמונה שהועברה לנתב"ג כדי שיחפשו אם הוא מנסה לברוח מהארץ!".
"אכן", אמר נחי, ונראה כאילו ממש לא נוח לו עם המחשבה שהשיפוצניק שלו עבריין, "אבל חוץ מזה, באמת אחלה דירה. יש רק איזה בעיה אחת, אני חושב שיש לי שם 'קווצ'וץ' קיר מצוי' בקירות".
"קיוו מה מצוי?"
"כן, קיווצ'וץ' קיר מצוי, זו חיה כזו שנראית כמו אופוסום וחיה בתוך קירות ועושה בהם רעשים של קווץ' בלילות. הבעל בית שלי היה בטוח שהשתגעתי אבל מצאתי את זה בויקיפדיה, יש דבר כזה!".
כשהגעתי לדירה של נחי, הוא היה נראה טרוד. עיניו היו אדומות לחלוטין. "דניאל", הוא אמר לי, "אתה לא מבין מה עובר עלי. אני כל הזמן שומע את הקיווצ'וץ' הזה. אני לא מסוגל לישון. איך שאני עוצם את העיניים, ישר תוקף אותי חלום שהקווצ'וץ' חושב שאני קיר וחופר בי מחילה!".
"אני בטוח שזה לא אמיתי ואין לך מה לפחד", אמרתי בפסקנות, אבל הוא כבר לא היה איתי. עיניו סקרו עכשיו את החדר בעצבנות, מחפשות את אותו מקור רעש דמיוני.
"אני שומע אותו", הוא לחש, ואז רץ לחדר השני וחזר עם פטיש אימתני, עיניו אחוזות דיבוק.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!", צעקתי, אבל הוא היה בשלו, מכה את הקיר נמרצות וצורח, "תמות קווצ'וץ', תמות!!!".
שכה יהיה לי טוב, אחרי שלושים שניות של חבטות נשבר הקיר ומתוכו נפלה גופה מרקיבה. רק שזה לא היה קווצ'וץ', אלא סתם שיפוצניק שקוע בחובות, שכנראה עבד על הקיר ונתקע שם בטעות.
תגובות (3)
רעיון חמוד ביותר. בעיקר הסוף. מפתיע.
בכתיבה עצמה יש מקום לשיפור. בבצלחה.
זה…. קצת מוזר. איך הוא נכנס לקיר?
אבל בסך הכל, מאוד נחמד.
אוי ואבוי. זה בוואת אחת הפך לסיפור אימה נורא. עד שהסתבר שהוא סתם נכלא שם חחח פערתי את הפה.
זה כתוב מעניין, אני אישית מצאתי את זה עשוי מדהים- הכוונה לבנית דמותו של נחי בצורה כזו שלרוץ עם פטיש יגרום לי לחוש סקרנות גדולה כל כך.איפשהו אני מרגישה כאילו זה לא נגמר. הרי, מדוע הקיווכקצוצץ הזה גרם לו לנפשו העדינה להשתגע?
אבל זה בסדר גם ככה עם סוף פתוח ומסתורי.
נהניתי מאוד