פרנסה בכבוד

"אין לנו לחם, אין חלב", קראה הרבנית הנרגשת, "בעלי היקר, אנא ממך, צא ועסוק במסחר".
בצר לו, כיבד הרב את בקשת אשתו.
לבש הרב מעילו, חבש כובעו וצא אל השוק.

"רק היום רק היום", נשמעו הקריאות מן בשוק.
"דחוקה לי השעה", פנה אל הרב אחד הסוחרים. "מוכר אני את החמור".
"ומה שוויו?"
"אמת שוויו עשרה מטבעות, אלא שדחוקה לי השעה, ומוכן אני להסתפק בשמונה".
"אם זהו שוויו, אשלם עשרה. מדוע יהא הפסדך על ראשי?!"

"דחוקה לי השעה, רבינו", פנה אל הרב לקוח מזדמן. "דרוש לי חמור בזאת השעה".
"ומה שוויו?" שאל הרב.
"אמת שוויו עשרה מטבעות", ענה הלקוח לאחר בדיקה, "אלא שדחוקה לי השעה, ומוכן אני לשלם שנים עשר".
"אם זהו שוויו, שלם עשרה. מדוע יהא הפסדך על ראשי?!"

בערבו של יום, סיפר הרב לאשתו את אשר קרהו.
"אכן בעלי היקר. באמונה נשאת, באמונה נתת. אך פרנסה מאין?"