פחדים מטופשים
היו היה באמצע יער ארנב קטן ושמח שטייל לו ביער.
"לה לה לה לה…" ולפתע הוא ראה:
"אה! חבל! אהההההההההההההההההההההההההההה!" הוא רץ אל הבית של החבר שלו.
ארנב:"חבר שלי תפתח לי!"
חבר:"אני בא"
ארנב:"חבר שלי יש שם יצור מפחיד נורא! זה חבל!"
חבר:"באמת בוא נראה."
הם הלכו לאיפה שהיה החבל ושהגיעו:
ארנב:"הנה הוא החבל! אימאלה!"
חבר:"הממ. זה לא חבל אלא נחש, רגע נחש?"
חבר:"אההההההההההההההה!" צרח החבר וברח הרחק משם.
והארנב שלא ברח אמר:
"תתאפס על עצמך…"
"ססססססססס……"(זה הנחש)
תגובות (9)
זה לא סיפור שאתה המצאת כבר שמעתי אותו הרבה פעמים במקומות אחרים אבל יש לך דרך כתיבה יפה ובהצלחה בהמשך
אני יודע לא המצאתי את הסיפור אבל זה מאותו הסוג של הסיפורים ששמעת
חחח… nice !!!
תודה!
נחמד;)
ברוך הבא לאתר ^^
עצה להמשך:
אל תכתוב דו-שיח כמו בתסריט (ארנב: חבר: ) אלא בתור קטע רציף. אני אכתוב שני קטעים. הראשון בתור דו-שיח תסריטאי והשני הוא דיאלוג רציף, וכבר תראה את ההבדל.
~קטע א~
קמתי בכאב מהכיסא. הרגליים שלי הרגישו כאילו הן בוערות מתחת לעור. בזמן שקיללתי בשקט, ראיתי את אבא שלי נכנס.
אבא: "תסדרי את החדר שלך."
אני: "בסדר, בסדר! רק עוד רגע."
אבא: "בלי שום רגע! עכשיו!"
הסגנון הזה נראה נטול רגש, מנותק וקצת לא מקצועי. לרוב משתמשים בו בתוך הודעות טקסט או צ'אט, אבל אני אישית מעדיפה שלא ישתמשו בו בכתיבה שאינה תסריט או מחזה.
~קטע ב'~
קמתי בכאב מהכיסא. הרגליים שלי הרגישו כאילו הן בוערות מתחת לעור. בזמן שקיללתי בשקט, ראיתי את אבא שלי נכנס. "תסדרי את החדר שלך." הוא פקד בקול מעט לא סמכותי. "בסדר, בסדר! רק עוד רגע." קטנתי לעברו, והמשכתי לעסות את כף רגלי. "בלי שום רגע! עכשיו!" אבא שלי עונה בטון מוגזם. אני מחייכת, כשאני מבינה שהוא צוחק והוא משיב לי בחיוך קנטרני.
רואה? ככה גם יכולתי לשלב פעולות באמצע, מחשבות, תובנות ואופני דיבור שמשנים לגמרי את משמעות המילים.
מקווה שזה עזר לך. בהצלחה בהמשך! :P
תודה על העצה!
אני מסכימה איתך. הקטע הראשון באמת מתאים לכתיבת מחזה או משהו דומה לזה, אבל אם זה סיפור, זה ממש לא נכון לכתוב ככה.
LOL
אהבתי, אתה צריך לכתוב פרקים נוספים של זה.
:)