פגישה הזויה.

בס"ד

כמו בכל פעם גם כעת היא הייתה זו שהחלה לדבר ראשונה. הפעם היא הייתה לבושה במדים של צה"ל ועל הכתפיים שלה היו ארונות ופלאפלים, היא ישבה על הכיסא הכי נוח במעגל…"כן…כן…אל תגיד הכי נוח במעגל ! אני יושבת על כורסא, אני רק מזכירה לך, בסדר?" היא התפרצה לי לתחילת הסיפור ועניתי לה: "סליחה על הטעות, אני אתקן ואני אדאג לך גם לספל נס קפה חדש וחם, סגרנו?" היא הסכימה.
אנחנו החזרנו לה קונטרה לתלבושת המפתיעה שלה והופענו כולנו לבושים בחליפות חתן שחורות ובשמלות כלה לבנות ויפות, ישבנו יפה ושילבנו ידיים, היינו מחולקים לזוגות: האשכנזייה ומר מברגה. אדישון וחוסר שפיות. וקוסם דמיקולו והריונית. המדריכה החלה לדבר: "ברוכים הבאים לפגישה השלישית שלנו אני רוצה להציג את עצמי בפעם הראשונה לפניכם, עד היום הכרתם אותי בתור המדריכה אבל מהיום אני אודליה בשבילכם, קצינת חמש"ר ומפקדת בפועל של גדוד טרט"ר והמדריכה שלכם…." היא עצרה לרגע, נישקה את הדרגות שלה והמשיכה: "אז בואו תספרו לי למה אתם לבושים הערב כמו חתן וכלה ועוד התחלקתם לזוגות, אני מנחשת שהרבה דברים קרו מאז שראיתי אתכם פעם אחרונה…". "כן, התחתנו…" נשמע קולו של אדישון. ואודליה המדריכה המומה שאלה אותו: "התחתנתם…" "מה פירוש????" השלים אותה מייד מר מברגה והיה ממש מאושר מהעניין "איך ידעתי מה את רוצה לשאול? הא?…". אדישון ענה: "את יודעת…זה קורה לפעמים… חתן וכלה, היא איתו, הוא איתה, ואני איתה…" אודליה (כן…אני יודע…המדריכה…) נשמעה מאוד מסוקרנת, היא שינתה קול לסמכותי יותר ובבת אחת היא נשמעה כמו רס"ר בן 60 פלוס ( "אז ציירי לך שפם…ציריי לך שפם…): "קודם כל אני רוצה שתגידו לי איפה התחתנתם…" עצרנו אותה בבת אחת כולם ואמרנו: "בבר מצוות העשור של אלרואי ( "איזה באסה…גם אחי הקטן צריך לשיר???" ) לדאני. ". חוסר שפיות הצביעה במרץ, זה היה משהו כמו: "אני…אני…אני אני אני אני, בבקשה!!!! אני רוצה לספר!!!!!!!!!!1אני אני אני בבקשה בבקשה!!!!!" ואז אודליה סימנה לה והיא החלה לדבר: "פשוט הכרנו בבר מצווה, מסתבר שכולנו הוזמנו לשם, ואז היא התאהבה בו כי הוא לחש לה באוזן: "אני יפתח לך את כל הסתימות בבית, אחליף לך את כל המנורות. ואחליף לך אפילו את הסיפון אם צריך…" כשהיא שמעה את הקטע עם הסיפון זה הדליק אותה ומאז הם ביחד. האשכנזייה מיהרה להגיב: "הוא התגשמות של כל מה שקראתי בספרים עד עכשיו, ושכחת לציין שהוא גם מדביר טבעי של חרקים, אין לנו אף ג'וק בדירה, בשיא הרצינות!!!" אודליה שאלה: "מה זאת אומרת מדביר טבעי?" ומר מברגה ענה: "קודם כל תרשי לי לתקן אותך, אומרים "מה פירוש מדביר טבעי?" ודבר שני אני אענה לך בהדגמה קלה" האשכנזייה קפצה בהילוך איטי לכיוון החלונות בחדר תוך כדיי שהיא צועקת: "לא!!!! תפתחו את החלונות קודם!!!!! לא!!!!" אך זה היה מאוחר מידיי וההדגמה יצאה לדרך. חוץ מחמישה עציצים בחדר שנבלו לחלוטין אני לא חושב שהיה נזק נוסף לרכוש.
לאחר התאוששות אודליה המשיכה: "כן אני מבינה למה התכוונת… ונעבור הלאה?" ובכן…" "היא קוראת לי זאוג'י…" נשמע קולו של אדישון בשקט מתחת לשפם (אני יודע שאין לו שפם, זה דימוי). בהתחלה אודליה לא שמעה את זה אך בפעם השנייה אדישון הכריז: "היא קוראת לי זאוג'י" אודליה שאלה: "מי קוראת לך זאוקי?" הוא הצביעה על חוסר שפיות ואמר: "זאוג'י, לא זאוקי, זאוג'י..זה הכינוי חיבה שלי…" חוסר שפיות קפצה עליו בנשיקות ואמרה: "נכון…מאז שראית שטעמתי מכל המנות בבר מצווה כולל הקינוחים וחשבת לעצמך ברומנטיות: "אילו נימוסיי שולחן, איזו עדינות…אני חייב שהיא תהיה אשתי…" ואז הצעת לי נישואים על המקום ואני התחלתי לקרוא לך זאוג'י… מר מברגה חשב לפתע בכל רם: "גם לי יש נימוסיי שולחן נהדרים…" כשהוא הבין ששמענו אותו הוא פשוט שלף מברג פיליפס מאיזה כיס וניסה לפרק את המשענת של הכיסא שעליו ישב. האשכנזייה מיהרה להסביר בשקט: "כשהוא במבוכה הוא חייב להבריג משהו או להלחים איזה משהו למשהו אחר…זה עוזר לו לצאת מהמבוכה..אתם יודעים..תראפיה… אה וכמובן שיש גם את הכדור הירוק" היא ליטפה לו את היד.
אודליה הפיגה את המבוכה כששאלה אותי: "ומה איתך? איך הכרת את ההריונית?" . שאלתי מופתע: "אני?" והמשכתי: "אני מסיפור אחר…" הם לא הבינו את הבדיחה אז הסברתי: "אתם מכירים? האיש הירוק והאיש הכחול…יהונתן גפן?…" הם לא הכירו, מבוכה. המשכתי: "אני הכרתי את אשתי הטרייה כאמור בבר המצווה הגרנדיוזית והמדהימה, נתקלתי בה כשניסינו לחמוק ממצנח הרחיפה…" המדריכה שאלה: "איזה מצנח? על מה אתה מדבר?" הסברתי: "היה מצנח, חתן הבר מצווה צנח לתוך האולם לתת דרשה מדהימה שמשום מה הוא קרא לדרשה ":פרשת השבוע מוטי הסתדרנו" עכשיו זה מוזר כי אין פרשה כזו…" מר מברגה קפץ מהכיסא שלו וצעק: "פולחן אישיות, פולחן אישיות, בושה וחרפה!!!" ואז הוא שתק בבת אחת. המשכתי: "בקיצור נתקלתי בה והתאהבנו עד מעל לאוזניים…" שלפתי זר פרחים ונתתי להריונית אשתי והיא הגיבה בפרצוף של: "למה? הריי הם נובלים…לא חבל? אמרתי לך תמיד פרחים מפלסטיק עדיף…" אודליה הצביעה לכיוון ההריונית ושאלה: "ומה בנוגע ל…אתה יודע…היא בהריון…איך הספקתם?" באותו רגע קיבלתי שיחה ועניתי לנייד שלי, על הקו הייתה מישהי שגם אני וגם ההריונית הכרנו: "מה שלומך? מה? את טסה לאירופה? מתי את חוזרת? רק בקיץ??? טוב לפחות תעברי דרכינו נגיד שלום… מה? את עוברת עכשיו? איזה יופי!!!" מיהרנו אני וההריונית שלי לחלון ונופפנו לשלום כלפיי להקת חסידות שעברה בטיסה מהירה, "להתראות חסידה !, תשמרי על עצמך !" סגרנו את החלון מחייכים ואמרנו ביחד: "חסידה ברקוביץ', איזו חמודה, אין עליה, משהו מיוחד". התיישבנו בחזרה במקום שלנו ואודליה המשיכה: "כשאני רואה אתכם ככה מאושרים אני ממש מקנאה שרק אני לבד…" היא החלה לבכות וחוסר שפיות מיהרה לנחם אותה, היא נתנה לה שיפוד עם קבב כבש שהיא שמרה בתיק למקרה הצורך ואמרה לה: "אבל את לא לבד…יש לך את רותם…" אודליה ביטלה את דברייה: "על מה את מדברת? איזה רותם? אני גרה לבד בתוך הבונקר בבסיס שלי" חוסר שפיות המשיכה: "בחיים האמיתיים את עם רותם הוא בעלך, את רק דמות בסיפור עכשיו, את ביקשת את זה כשהיינו בבר מצווה, זוכרת?" אודליה הייתה בהלם טוטאלי: "אני הייתי בבר המצווה???" וחוסר ענתה לה: "לא את ממש, את האמיתית, וביקשת שיתנו לך דמות בסיפור הזה, אז לא להתלונן בסדר? קיבלת אחלה דמות אם את שואלת אותי". אודליה פתחה זוג עיניים נדהמות ולאט לאט עיכלה את מה ששמעה עד שלקחה את הנייד שלה וחייגה מספר קצר, הוא ענה לה מהר והיא אמרה: "שלום, זה המשרד של דוקטור לוי? אני רוצה להזמין פגישה למחר, אני עובדת קשה בזמן האחרון, אני חושבת שהוא צריך לתת לי כדור אחר…"