על כלבים ו…שירים
אני יושב לי בפארק להנאתי. פתאום חולף לידי גבר עם כלב קטן וחמוד.
"תגיד", אני פונה לאדם, "הכלב שלך עוד גור?"
"מה?", עונה לי הכלב, "אתה יכול לשאול אותי, איזה גור?!"
עוד לא הספקתי להתעשת מהתדהמה שאחזה בי – בכל זאת זה נדיר שמישהו ברחוב עונה לך, ופה מדובר בכלב – והכלב ממשיך בשלו:
"אני כבר לא גור, אני מבוגר. היום לא כדאי לגדול, לכלב קטן יש סיכוי גדול יותר להצליח היום. בשביל מה להתאמץ לגדול ואז גם יעבידו אותך יותר קשה. יתנו לך לשמור על הבית. בתור כלב קטן וחמוד, אני פטור מכל אלה…"
היי תראו מה זה, אני חושב לעצמי. כנראה שהכלבים האלה השתכללו מבחינה גנטית, עד שהם התחילו גם לדבר. אבל זה הרי היה כל כך צפוי! אנחנו כל הזמן מדברים אליהם, היה ברור שבסוף הם יענו. זה הרי נראה כל כך טבעי! אנחנו חושבים שאנחנו היצורים החכמים היחידים בעולם, אבל הטבע חזק מאתנו!
"היי!" אני פונה לכלב שמתחיל להתרחק.
"ש..ש..ש" עונה לי הכלב בלחישה, "שבעל הבית שלי לא ידע שאני מדבר, "חסר לי שיתנו לי איזה ג'וב פקידותי"…
היום ראיתי כלבלב מתלהב
קופץ לדשא ומשתובב
שרוצה יותר מהכול לעשות את שאיננו יכול
אחר כך ראיתי אדם די טיפש
שמתעקש את העולם לשנות מבקש
יודע הכלב היטב ומבין מה שחשוב בחיים
כן ראיתי כלבים לא מאולפים
אך יודעים היטב מה חשוב בחיים
הוא יודע מה שחשוב
הרגע היפה הזה שלא ישוב
אז חשבתי תראו מה זה כאן
שהכלב יותר מהאדם חכם
איך הוא שמח על הבוקר החדש
יום מעונן ומרנין ממש
והאדם קצת טיפש
על חוכמה בעלות מבקש
אך הוא חי בשביל המחר
לא יודע ליהנות עכשיו וכאן
תמיד תמיד מתכנן
בעבר אוהב להיזכר
לא מבין שלקח ממשי הוא לא ייתן
כי המפתח הוא כאן
בכלב הקופץ ומשתובב
אם האדם רק ילמד ככה להתלהב…
תגובות (1)
פשוט נהדר. גם אהבתי את הטקסטים, הסיפור והשיר, וגם אני מסכים עם כל מילה.