עוגת גירושין (פרק 4)

הלכתי מהר ככל שיכולתי,
אפשר לומר שרצתי ,
לא! – עפתי!
הרי כולם יודעים שהנוסחה של מהירות זה פאדיחה+התחמקות… לכן לא מפליא אותי המהירות שתפסתי.
נכנסתי לביניין והתחלתי לעלות במדרגות.
מדרגה, דילגתי שתיים, מדרגה, דילגתי שתיים, מדרגה , שטפתי ידיים (הייתי דביקה מהעוגה בצורה בלתי נסבלת) מדרגה ו…….
"ה' ישמור! שרה ! " התנגשתי בבוס שלי.. הוא היה ממש שמן.. והמדרגות היו ממש צרות… אני לא מופתעת , היה סיכוי של 70% שאתנגש בו.. אבל אני עדיין מפחדת מההשלכות!
הוא הסתכל על עצמו מרוח בעוגה וקרעי נייר ומסטיק שכנראה מתוך הבהלה ירקתי מהפה (כשאני בלחץ, אני לועסת מסטיקים, לא יודעת למה, זה מרגיע פשוט. לכן אני שומרת חבילה בכיס).
"תגידי את נורמלית?!" הוא שאל וניסה להוציא את המסטיק מהעניבה שלו בלי להקיא.
"א…אני ממש ממש מצטערת! אין לי מה לומר! פשוט, הרגע חזרתי מ.."
"זה לא מעניין אותי! דווקא כשהיו לי חדשות טובות לספר לך.."
"חדשות טובות..? מה ??"
"אבל במחשבה שנייה, אני לא חושב שמגיע לך" ענה והמשיך לרדת במדרגות.
וואי כמה שאני שונאת שהוא עושה לי את זה!!! מה כבר עשיתי?!… התנגשתי בו עם עוג… טוב אפשר להבין אותו הפעם… אבל בדרך כלל הוא תמיד ככה! וזה תמיד כלפיי..!
ג'ק הוא אחלה בוס, באמת, הוא אחד שהוא בחיים לא יפטר אותי, אין לי מושג למה. אבל הוא ממש השתנה… מאז שאני התחתנתי עם יובל, והוא התחתן עם אלונה (התחתנו באותה שנה ) הכל השתנה .. הוא הפך להיות גוש קרח שלא משנה כמה הוא רותח אי אפשר להמיס אותו.
אני חושבת שאין לו בכלל שום חדשות טובות לומר לי.. או שיש ?…
עכשיו זה זמן טוב לגלות לכם במה אני עובדת! אנחנו מעצבים שלטי חוצות בשביל חברות ושולחים אותם לפס ייצור.. לא בדיוק עבודת חלומותיי אבל העיקר שיש לחם בבית!

אחרי המפגש המביך ביותר הזה, נכנסתי למשרד שלי ונעלתי את הדלת. התקשרתי לאחותי שגרה במרחק 20 דק' נסיעה מכאן וביקשתי ממנה להביא בגדים חלופיים.. (אם אתם שואלים למה לא הלכתי ישר אליה- זה בגלל שהאוטו היחיד שיש לנו הוא האוטו של יובל, היינו צריכים לעשות קיצוצים כשבא הילד השלישי לעולם. אגב, אני מצטערת שאני עדיין ממספרת את הילדים שלי אני אספר לכם את השמות יותר מאוחר כשיהיה לי זמן ואני לא אהיה מרוחה בקצפת!) .
אחותי מקסימה, דליה קוראים לה, אחות כמוהה כל אחד רוצה! קטנה ממני בעשר שנים בערך ותמיד הייתה פה לצידי, לא משנה כמה אוכל היה שפוך עליי. ולצערי קרו לי הרבה מקרים שהיה שפוך עליי אוכל..
אחרי איזה חצי שעה של מתח בתוך המשרד , וכמובן, עמדתי(לא יכולתי לשבת על הרהיטים עם הבגדים המטונפים האלה!) היא סופסוף באה.
"או . מיי . גאד . " שמעתי אותה מבעד הדלת .
"מה?" אמרתי ופתחתי מהר את המנעול וראיתי אותה בוהה בתדהמה על הדלת מבחוץ.. הסתכלתי וראיתי שמישהו נכנס לביניין, עלה לקומה שלי , וריסס על הדלת שלי ציור של בקבוק קטשופ ! עמדתי שם, כמעט מחוסרת הכרה! מה יש לכולם היום?!
למה זה כל כך נורא שריססו לי ציור בקבוק קטשופ על הדלת ? טוב אז ככה: אני ג'ינג'ית, עם שיער מתולתל, כמעט אפרו. וכשהייתי ילדה קטנה, הייתי קצת מלאה וחסונה. לא דבר רע! ויום אחד, נפל לי עלה ענקי בשיער, ולא שמתי לב לכך, כי השיער שלי היה גבוה בזמנו.. עכשיו… ילדה שמנה , עם שיער ג'ינג'י ועלה בשיער… איך שנכנסתי לכיתה כולם קראו לי "עגבנייה!" והכינוי הזה נדבק לי עד ז', כי רזיתי והחלפתי בית ספר והכל היה פיקס, עד שעברה אלינו מישהי מהיסודי וסיפרה את הסיפור לכולם. כשראתה אותי אמרה:"פש… יפה יפה ..העגבנייה עשתה דיאטה הא? עכשיו היא בקבוק קטשופ!" והכינוי הזה נדבק לי עד כיתה י"ב!
בגלל זה אני שונאת קטשופ שנאת מוות ..! גם עגבניות! אני לא הולכת לקניות כי כל פעם שאני רואה אותם יש לי טראומה מהעבר .

"עזבי, בואי כנסי "החלטתי להתעלם מזה, אני אטפל בזה אחר כך.. כשאני לא אהיה מותשת מהחיים. דיברנו קצת על מה שקרה עם יובל, היא מסרה לי כמה טיפים לא מועילים, הביאה את השקית עם הבגדים והלכה.
התלבשתי בשמלה האדומה שהיא הביאה לי, ובשיער שמתי קשת ירוקה. אחרי כוס מים או שתיים סופסוף יצאתי מהחדר, אבל חבל שלא ידעתי שעדיף היה לי להישאר בפנים….