ספיישל יום הולדת 2

זה היה עוד בוקר בכפר קוט-אייג'. הציפורים צייצו, היו מעט עננים בשמיים, השמש זרחה, נשמעו הצרחות של הירקן על הלקוחות שלו… אמממ… עוד כמה דברים…
השעון צלצל. הונפה יד כדי לחבות את השעון המצלצל. השעון נכבה.
אדם שכב מתחת לשמיכה צהובה עשויה צמר של כבשים. שילו הציץ מן השמיכה.
"אההה…" הוא נאנח. "עוד בוקר מדהים…" הוא אמר בעיפות, קם ממיתתו, ולבש את חלוק הקוסמים הצהוב שלו.
שילו ירד במדרגות לכיוון המטבח. הוא עמד מול המקרר העשוי מאבן ועץ. הוא גירד את ישבנו. "והיום לארוחת בוקר יש לנו…" הוא פתח את המקרר. והוציא משם מאפין. הוא הסתכל על המאפין. "מאפין מזל טוב…!" הוא הסתכל על המאפין שעליו היה רשום מזל טוב. הוא נאנח והלך על המאפין בידו לסלון.
הוא התיישב על הכורסא בסלון.
"איזו אווירה נחמדה…" הוא נאנח. "זה רק אני, הספה, האנשים הזרים שפה, והחברים שלי, ארטי, ספארק, ווורם…" הוא עצם את עיניו.
"יום הולדת שמח!" צעקו כולם.
שילו קפץ מהספה בצרחה. "תיזהרו יש לי מאפין! רגע… מה?!" הוא הופתע.
"מה, שכחת את יום ההולדת שלך?" שאל וורם.
"מה פתאום שאני אשכח…!" אמר שילו ונאנח על הספה.
"אז… למה אתה לא שמח?" שאל ארטי.
"מהסיבה הכי טובה שיש בעולם" אמר שילו ונגס במאפין.
"שהיא במקרא…?" שאל ספארק בסקרנות.
"ובכן, אם אתם מעוניינים לדעת… אתם עשיתם לי ימי הולדת כול כך גרועים ומאז שאני זוכר את עצמי…" אמר שילו ונגס שוב במאפין.
"אנחנו? הרסנו את כול ימי ההולדת שלך?" הופתע וורם.
"כן! כבר 23 פעמים ברצף!" אמר שילו בתוקפנות.
"אמממ… איך בדיוק?" שאל ספארק.
"אם כך, חכו פה" אמר שילו וקם מהספה.
שילו חזר עם ספר גדול ומאובק. "רבותי, ספר ימי ההולדת ההרוסים שלי!" הוא אמר והניח את הספר על השולחן בסלון. היה אבק בכול מקום.
"בואו נתחיל עם יום ההולדת החמישי שלי…"

"שילו, יודע איזה יום היום?" שאלה אמו של שילו.
שילו הקטן הנהן.
אמו פתחה את הדלת ונכנסו הביתה שלושת חבריו, ועוד כמה ילדים צעירים.
"יום הולדת שמח שילו!" אמרו כול הילדים בשמחה.
הגיע זמן הממתקים. כולם רצו לשולחן, אך לשילו לא היה מקום. אף אחד לא נתן לו לעבור.
ספארק הגיש לו כמה סוכריות טופי. שילו המאושר הכניס ישר את הטופי לפה. אך לפתע הוא התחשמל מעט ושיערו עמד בצורה מצחיקה. כול הילדים צחקו, כולל גם וורם. ולפתע גם ניכנס צלם לביתו של שילו וצילם את שילו העצוב ושיערו העומד.

"נו? איך תסבירו את זה?" שאל שילו.
"ובכן, שילו" אמר ספארק. "אתה התחשמלת ממני ללא כוונה, מפני שאני עוד למדתי איך להשתמש בקסם, ובטעות חשמלתי את הטופי"
"אני צחקתי מפני שג'ימבו, שעמד מאחוריך, הכניס שתי מקלות בומבה לאף שלו. לא צחקתי עליך" אמר וורם.
"ואני הזמנתי את הצלם כדי שהוא יצלם את הרגע שכולם מאושרים ומאכלים לך יום הולדת שמח. אך הוא ניכנס בטעות ברגע שכולם צחקו כי הוא חשב שזה היה הקיו…" אמר שילו.
"ובכן, אה… זה…" מלמל שילו. "זה עוד כלום! מה לגבי יום ההולדת החמש עשרה שלי?"

"היי… וורם…" אמר ספארק הנער. "רוצה ללכת ו'לשחק אותה' עם שילו?" הוא אמר ושפשף את אפו.
"לא!" אמר וורם במהירות. "אני הולך לשחק משחקי קסם!" וברח ישר.
"שילו? רוצה לבוא?" שילו הסתכל בלחץ על ספארק.
"אני… אני… יש לי שיעורים… לעשות…" הוא אמר בלחץ ובשקט.
"אבל לא קיבלנו היום שיעורים" אמר ספארק והרים גבה.
"כן… אבל החבר'ה הרעים כן…" הוא אמר בשקט. "אני צעיר מגי כדי למות…!" הוא אמר בלחץ והלך לכיתה.
ספארק לא ידע מה לעשות. "אני מניח שאני אלך לעבוד על הפרויקט שלי…!"

"ובסוף מי שבא ליום ההולדת שלי, היה מקל" אמר שילו. "שבמקרא ג'ימבו אכל אותו…" הוא מלמל.
"אני הייתי חייב לשחק משחקי קסם, אתה יודע…" אמר וורם. "אני הייתי מכור עד אז, ואם לא הייתי משחק פעם בשעה, הייתי מתחרפן כראוי…"
"אני הייתי תחת שליטתם של הקשוחים… אם לא הייתי מכין את שיעורי הבית שלהם הם אמרו שאני… אמממ…" ארטי גירד את סנטרו. "פשוט לא… אהיה פה יותר…"
שילו הסתכל על ספארק.
"אם לא הייתי מכין את הפרויקט, לא היינו קוסמים מצליחים" צחקק ספארק. "זה היה מחקר ה'סוניק-ריין-פוף' אם אתה לא זוכר"
"טוב, טוב…" שילו דפדף בספר העבה. "אה! הינה!" הוא הצביע על אחד מהעמודים. "יום ההולדת האחרון שעשיתם לי. העשרים ושלוש"

"מזל טוב!" צעקו שלושת הקוסמים לשילו.
שילו ישב על הספה, ובחוסר התלהבות הסתכל על שלושת הקוסמים. הם הביאו לו מתנה אדומה.
שילו הסתכל על המתנה, פתח אותה, ופתאום קפץ עליו הלייצן של ג'אק בקופסא.
שילו ממש נבהל שהוא עף מהספה לאחור, וחטף מכה בראש.

שלושת הקוסמים הסתכלו זה על זה.
"שמע, רצינו קצת לגוון…!" אמר וורם בשקט.
"וזה למה אני לא בוטח במסיבות ההפתעה שלכם!" שילו סגר את הספר במכה אחת.
"אז אני מניח שאתה לא רוצה את המתנה הזו…" ארטי הגיש מתנה צהובה לשילו.
שילו הסתכל על המתנה מכיוונים שונים. "זה הולך להתפוצץ?" הוא שאל והתרחק מעט.
"נו, באמת…!" ספארק לקח את המתנה ושם אותה על השולחן מול שילו. "תפתח" הוא הצביע על המתנה.
שילו השליך יד למכסה של המתנה. "חבר'ה, זה הקש האחרון…!" הוא אמר בלחץ.
הוא פתח את המכסה. לא קרה כלום. הוא הסתכל לתוך המתנה. הייתה שם פיסת עוגה. הוא הוציא את העוגה בזהירות. הסתכל עליה בחדות רבה.
הוא קירב את פיו לעוגה. ונתן נגיסה קטנה. הוא לעס, ובלע.
"היי, זו… עוגת גבינה…!" הוא אמר בהפתעה ובשקט. "ואני חשבתי שזו הייתה תחבולה…!"
שלושת הקוסמים חייכו חיוך אכזרי. שילו הסתכל עליהם בלחץ.

"אל תשכח לנקות מאחורי האוזניים!" צעק ספארק לעבר המקלחת וצחקק.
"כן! החומר הזה לא יורד בקלות!" צעק וורם עם חיוך על הפרצוף.
"קקי של סוסים…" אמר ארטי לספארק ווורם. "כמה עוד קלאסי זה יכול להיות…!" הוא צחקק.
"חבר'ה!" צעק שילו מהמקלחת. "זה היום הולדת הכי טוב שהיה לי!!!"