סיפור קומדיה קצת אחר על שתי חברות קצת אחרות

אני יושבת על הספה עם גלידה ביד תקועה במלנכוליה (דיכאון) של עצמי.
אני נאנחת ומעבירה תכניות עם השלט של הטלוויזיה, סטטוס קלסי של פרידה.
אני לוקחת כף גדושה של גלידה ותוחבת אותה לפי.
אני שומעת את רעתי, תמרה באה ובידיה שקית שבה לא פחות מ50 אריזות ממתקים.
ואילו ממתקים הם! משובחים מן המשובחים!
תמרה! אני ספק שמחה ספק עצובה לראותה, תמרה היא סחבקית יוצאת מן הכלל אך היא? לא חודלת לפטפט, ותמרה, יקירתי אנא סלחי לי אך פטפוט הוא לא הדבר שאני חפצה בו בשעת משבר כמו זו.
וכמובן שתמרה מתחילה לפטפט, אך אני לא המומה, הרי היה זה מובן מעליו שהשוטה תתחיל לדבר על קשיי האהבה הדואבים שהיא חווה.
מסתבר שהחבר הקודם שלה, ינון, מצא משהי אחרת שמה ציפורה, אף שהיא לפי תמרה, כעורה למדי.
"תמרה!" חדלתי אותה מלהוסיף על הפטפוט של ינון ועל התחליף שהוא מצא לה, היום הזה הוא איום בשבילי! היום הזה צריך להיות סביבי.
אך תמרה כאילו מילותי נבלעו באוויר בוחרת להמשיך לפטפט על ינון וחברתו אז אני חרצתי את גורלה (ליתר דיוק, היא חרצה אותו).
באותו שבוע בדיוק הלכתי לדירתה ביום שבת, הגחתי בדירתה, היא הייתה באמצע משהו מכיוון שהיא וינון היו על הספה, שקועים במשהו שהיה נראה כמו אקט מעניין למדי.
אני קבעתי שאני הולכת להציג לה את גודל אומללותי ולכן התיישבתי על הספה, ינון שהבחין כי הם לא היחידים בדירתה אץ להתלבש והיא התיישבה המומה על הספה.
אני חושבת שהיא התחילה להגיד משהו אך לא האזנתי, אף התחלתי לפטפט על צרותי שלי, על פרידתי מבועז, הוא היה בן הזוג שלי למשך שנתיים שלמות, היא נראתה קצת המומה.
השגתי את מטרתי אני מניחה.
אך תמרה, חברתי, אני לא אסתפק רק בפטפוט, הרי את זוכרת את חברי בנימין?
אני זוכרת כי לכדתי אתכם במיטה, זה לא פרח מזכרוני.
אז ניגשתי לעבר ינון שהיה לבוש באותה העת ונישקתי אותו, נשיקה לוהטת, שוצפת.
תמרה ההמומה לא נעה במקומה שהתחלנו להתמזמז מולה.
כשהדבר בא לידי סיום הלכתי וסגרתי את הדלת מאחורי כאילו מאומה לא קרה.
אני ותמרה כבר לא משוחחות, למען האמת לא שוחחנו מאז חתונתי.
התחתנתי עם ינון, חברה לשעבר.
האם אני מתחרטת?
אולי קומץ קטן בי מתחרט.
את מי אני מפילה בפח?
תמרה, חברתי.
על דבר זה איני מתחרטת אף לא קצת.