סיפור בלשי

הגשש הוזמן בדחיפות לחדר הישיבות. הוא התיישב בצד החדר, הוציא את פנקס הרישום שלו, והאזין.

״לפני קצת יותר משעתיים, הטלתי משימה על צוות של שמונה עובדים״, פתח מנהל המחלקה ואמר. ״העובדים בצעו תרגיל חמיקה, נמלטו, וניסו לצאת את גבולות החברה. שבעה מן העובדים נתפסו ורותקו לעמדות העבודה שלהם. עובד אחד נוסף מוגדר כנעדר. אנו זקוקים לעזרתך במציאתו.״

הגשש רשם הערות בפנקס הרישום שלו. הוא התבונן בחדר הישיבות, כאילו מנסה למצוא בדל של ראיה אשר יסייע לו במציאת העובד. ״ובכן, נתחיל מיד בחיפוש. אני זקוק לך, מנהל המחלקה, למקרה שנצטרך לבצע מלאכת זיהוי. לעולם לא ניתן לדעת מראש מה יימצא״

מנהל המחלקה הנהן ונפנה למלאכת החיפוש, מלווה בגשש. כשהם נעזרים בפנס מקצועי, סיירו בין חדרי הישיבות ועמדות העבודה, אוספים ראיות ומצלמים במוחם את סידור החפצים השונים. כל שינוי, ולו הקטן ביותר, עשוי להוביל להתקדמות משמעותית.

כשהגיע הגשש אל החדר הרביעי במספר, זיהה בפתח הדלת קורי עכביש. ״ניסיוני רב השנים לימד אותי, כי אין סיכוי שהעובד יימצא בחדר הזה״, טען הגשש.

מנהל המחלקה לא קיבל את הנחת העבודה של הגשש. ״ניסוני רב השנים לימד אותי, כי ייתכן בהחלט שהעובד יימצא בחדר הזה.״ הוא קרע את קורי העכביש ונכנס אל תוך חלל החדר.

הגשש הופתע גם הוא כאשר נכנס אחרי מנהל המחלקה. ״האם זהו העובד המבוקש?״ שאל.

״לא״, השיב המנהל, ״אבל את העובד הזה אני מחפש כבר מספר חודשים.״