סיפורי חיפושיות- פעם מתופף, תמיד מתופף/ חלק ראשון

הכל החל בערך בשעה שתיים עשרה וחצי בצהרים. ריצ'רד ישב בסלון עם מזוודה פתוחה והמון בגדים וחפצים פזורים סביבו. חבריו עזרו לו למיין ולסדר ולבסוף ריצ'רד התיישב על המזוודה בזמן שחבריו סגרו את הרוכסן של המזוודה הגדולה עד לכדי פקיעה.
"לא ידעתי שיש לך כל כך הרבה בגדים, ריצ'י" אמר ג'ון ומשך עוד כמה סנטימטרים את הרוכסן, מעוות את פניו במאמץ.
"תודה לכם חברים שאתם עוזרים לי…למרות שאני יודע שאתם לא שמחים"
פול סגר את הרוכסן וקם. הוא הביט על חברו ואמר בעצב קל:" אתה באמת חייב ללכת?"
ג'ורג' עצר את מלאכת הסגירה והביט בריצ'רד מהצד.
"ברור שאני חייב, חברים! זה כנס המתופפים החד שנתי! יש אותו פעם בשש שנים וכל המתופפים מכל העולם יהיו שם!! ואומרים שהמקום הזה ממש גדול עם תצוגות של מערכות תופים מכל מיני מקומות בעולם- מקש עד זהב וטקס חלוקת הפרסים ואפילו! סיגרים בצורת מקלות תיפוף! הם ממש עשירים החבר'ה מהכנס.." ריצ'רד התמלא התרגשות והעיניים שלו נצצו.
"ממ..נשמע כאילו את הולך לעשות כיף חיים!" אמר ג'ורג' וחייך חיוך נוגה.
ריצ'רד הביט בחבריו וחיוכו נעלם. הוא התקרב אליהם ואמר בכנות:" אני יודע שאתם תאלצו להסתדר בלעדי שלושה ימים אבל אני לא אתן לזה להרוס לכם את רצף החזרות החשובות! לכן, סידרתי לכם מתופף חלופי עד שאחזור, התקשרתי לסוכנות והם אמרו שיש להם מישהו, אז אל דאגה.."
"שום מתופף מחליף לא יהיה כמוך" אמר ג'ון ואז פרץ בבת אחת בבכי סוער וחפן את פניו בכתפו של ג'ורג' במבולבל.
נשמעה צפירה מבחוץ.
"אוו! זאת המונית שלי! אני חייב ללכת, תעזרו לי עם המזוודות!" ריצ'רד הרים את המזוודה הגדולה והבחורים לקחו את שאר התיקים ויצאו איתו החוצה.
ריצ'רד הכניס את התיק האחרון וסגר את אחורי המונית. הוא ניגש ונכנס למושב האחורי ופתח את החלון.
"המחליף יבוא כל רגע..ותקליטו לי את "המרוץ לגבינה פרק עשרים"! אני שונא לראות שידורים חוזרים"
"אין בעיה חבר, תמסור ד"ש לחבר'ה מהכנס.." אמר פול.
"ותחזור הביתה עם גביע!" קרא ג'ון וריצ'רד חייך ונופף להם בעוד המונית החלה להעלם בהמשך הרחוב.
* * * *
הבנים החלו לחזור הביתה וממש כשהגיעו לדלת הבית, מונית אחרת הגיע מצידו השני של הרחוב ועצרה בחריקת בלמים איפה שקודם חנתה המונית של ריצ'רד.
"זה בטח המתופף החדש! בואו נברך אותו לשלום" אמר ג'ורג' והם רצו במורד השביל של ביתם ונעצרו בבת אחת וכמעת שנתקלו בגבו זה של זה כשאיש ענק מימדים יצא מהמונית ונעמד מולם.
הם הרימו את ראשם מלמטה עד למעלה והיווכחו לראות שהמתופף החדש שלהם גדול מהם פי עשרים, קירח, בעל יותר מידי קעקועים לא צנועים, חולצה שחורה גזורת שרוולים, זרועות שריריות ושעירות, עיניים מצומקות ושחורות וחגורה שאבזמה היה בצורת גולגולת עם מבט מרושע.. בקיצור, בריון מגודל שנראה ששלפו אותו ממופעה של להקת הבי מטאל רצינית או לחלופין, בית כלא שבו הוא הרג את השומר בעזרת השלכת משקולת של עשרה קילו.
הבחורים התכוננו להגיד לו שהוא בטח הגיע לכתובת הלא נכונה אבל המונית שהייתה מאחוריו כבר מיהרה להסתלק משם.
האיש המפחיד השפיל את ראשו ונעץ מבטים בשלושת הבחורים ההמומים עד כדי רעד. הוא עיקם את פיו שהיה סגור בפרצוף חמוץ וחרחר נהמה מעומק הגרון. ג'ורג' בלע את רוקו.
"אהההההה…שלום לך מר…" ג'ון התחיל לומר.
"איגור YGD" אמר האיש בקולו הנמוך והמחרחר עד כדי צמרמורת
"אהה..איגור….כן.." ג'ון חייך חיוך מאולץ וסובב את ראשו אל ג'ורג' ופול ומבטו השתנה למבט של:
" הצילו!?!?"
פול מיד אמר:" אז אני מבין שאתה המתופף המחליף שלנו?"
איגור לא ענה.
הייתה שתיקה מפחידה.
"שניכנס?" אמר ג'ורג' ומיהר לפנות לכיוון הבית ואחריו שאר הבחורים, כולל איגור שהחזיק מזוודה קטנטנה לגודל כף ידו.
"דרך אגב, איגור. לא אמרת לנו מה פירוש ה…YGD, אם מותר לי לשאול.." מלמל ג'ון, קצת מפחד מהתשובה.
איגור החמיץ עוד יותר את פניו ואמר בלי להביט בג'ון: "YOU GONNA DIE"
ג'ון עצר בבת אחת את הליכתו ובלע ברעש את רוקו בעוד אישוניו מתכווצים.
הם נכנסו הביתה ופול הראה לאיגור את חדרו.
"מחר בבוקר יש חזרה, אנחנו מבקשים שלא תאחר"
איגור לא ענה. הוא רק סרק את החדר עם עיניו הקטנות וחרחר נהמה גרונית.
פול צעד אחורה בשקט ואז מיהר לברוח לסלון.
* * * *
"מה לעזאזל ריצ'רד חשב לעצמו!?" ג'ון התהלך בסלון הלוך ושוב, מבולבל ומתוסכל.
"אתה שמעת אותו, הסוכנות מצאו איזה אחד פנוי. ריצ'רד לא בחר לנו אותו באופן פרטי!" פול הסביר.
ג'ון נעצר ובהה ברצפה.
"או שאנחנו טועים לגביו או שנמצא דרך לגרום לו להסתלק מכאן כמה שיותר מהר…תאמינו לי חברים, שלושה ימים יכולים להראות כמו נצח!" ג'ורג' שילב ידיים בעודו יושב על הספה.
השניים הביטו בו והנהנו.
* * * *
בערך בעשר, כל הבית התכונן לקראת שינה. ג'ון צחצח שיניים, ג'ורג' לבש את טרנינג השינה שלו ופול סידר את מצעיו.
ג'ון ופול נפגשו באמצע המסדרון בעודם הולכים כל אחד לחדרו.
"אולי כדאי שתלך לבדוק מה עם האורח.." ג'ון אמר בשקט.
"לא אני! אתה תעשה את זה!"
"מה פתאום! א..א…א..אא..אני לא מוכן!! שג'ורג' יעשה את זה!"
"אתה מפחד מהאורח שלך!?"
"כן!!!" ג'ון לחש לחישה רמה.
"ממ.." פול הסכים..
ג'ורג' עבר לידם "למה אתם כאן?" לפתע פניו לבשו מבט חשדני "אתם מתכננים לצבוע לי את הפנים במשחת שיניים?"
"ג'ורג'..לך לבדוק אם האורח מסתדר" אמר פול.
ג'ורג' עמד למחות אבל ג'ון סינן לו מיד:" פשוט תעשה את זה…"
ג'ורג' הביט בשניים ואז נשם עמוק וירד לקומה למטה.
הוא הציץ דרך חור המנעול של חדרו של איגור ולא ראה דבר חוץ מקיר לבן ואור דולק בחדר.
הוא מיהר לעלות חזרה לחבריו.
"הכל טוב! הוא ישן כמו תינוק" ג'ורג' חייך.
ג'ון נשף בהקלה "כבר פחדתי שהוא משחיז סכינים או מבריק מסור חשמלי או משהו כזה"
פול צחק. ג'ורג' חייך חיוך קטן ומיהר לחדרו יחד עם השאר.
* * * *
אבל פחות משעה אחר כך, קולות של תיפוף חזק ביותר העירו את כולם וגרמו לקירות להנשיר אבק של סיד וחפצי נוי וכלי כתיבה שהיו על השידות והשולחנות לקפוץ כמו טלפון רוטט.
כולם פרצו החוצה מחדריהם וצעקו אחד לשני דברים שהם עצמם לא יכלו לשמוע.
די מהר הם קלטו שהם לא עוזרים בכך שהוא צועקים אחד לשני דברים לא מובנים ופשוט ירדו למטה והלמו על דלת חדרו של איגור.
"זה יותר גרוע מהקהל הכי רועש שהיה לנו!" חשב ג'ון ויחד עם ג'ורג' הם פרצו את הדלת וראו את איגור- אפילו לא מבחין בכך שהם פרצו את הדלת ומתופף כמו משוגע.
פול היה הראשון שעשה מעשה וכיבה את האור בחדר.
התיפוף מיד הפסיק.
"מה זה!?" הם שמעו את איגור צועק ופול חזר והדליק את האור.
איגור ראה את שלושת הבחורים עומדים מולו עם שיער פרוע, פיז'מה ועיניים פעורות.
"יש בעיה?" הוא אמר והניח את מקלות התיפוף.
"כן!! למה אתה מתופף באחת עשרה בלילה!?" פול אמר אפילו ירק קצת.
איגור הביט בהם ואז חזר למבטו החמוץ ואמר:" איגור לא מקבל פקודות מאף אחד..אם איגור רוצה לתופף באחת עשרה בלילה, הוא יתופף"
"ואם אנחנו רוצים לישון, אף אחד לא ימנע מאיתנו את זה!" אמר ג'ורג'.
איגור רצה לומר משהו אבל במקום זה פשוט קם ונעמד מול השלושה שכל הביטחון העצמי שלהם ירד לתחתונים.
"חבל…אתם דווקא נחמדים. מארחים אחרים כבר היו דואגים לסלק אותי איך שהוא" הוא חייך וצבט את לחיו של ג'ורג'.
"אז אני אוותר לכם הפעם, אבל עוד כמה התפרצויות כאלו, ואני לא אהסס להשתמש בסכין שלי"
הם החווירו ומתוך אי וודאות ג'ון תפס את כף ידו של פול.
איגור פלט צחוק צרוד ומלא לחה ואז אמר כמתלוצץ:" סתם סתם…אני אוותר עבורכם על תיפוף הלילה הקבוע שלי..אבל אני לא מבטיח שום דבר על מחר.."
הוא החל לסגור את הדלת והבחורים נסוגו אחורה.
רק אז פול שם לב שמישהו מחזיק לו את היד והביט על שילוב הידיים הזה ועל ג'ון. גם ג'ון הרים את מבטו לפול ועזב את כף ידו וכחכח בגרונו במבוכה.
"טוב, לפחות אנחנו נישן בשקט הלילה.." אמר ג'ורג' ונאנח בעייפות ועלה למעלה יחד עם שני חבריו.
"הו ריצ'רד..אילו רק היית כאן…" לחש פול לפני שסגר את דלת חדרו וכיבה את האור.
* * * *
"בוקר טוב"
זאת הייתה קבלת הפנים שג'ורג', ג'ון ופול קיבלו במטבח ליד שולחן האוכל.
איש מפחיד שעומד בפתח המטבח עם חולצה שכתוב עליה "I LOVE BLOOD" שאומר בקול של מפלצת שלא צחצחה שיניים "בוקר טוב".
"אממ..בוקר טוב גם לך..איגור…." מלמל פול ועצם את עיניו בחוזקה כאשר הוא חלף מאחוריו לקראת מגש התה.
איגור לא ענה ומגז תה לקערת דגנים ריקה ובלי לנשוף על התה הלוהט הוא לגם אותו בבת אחת, משאיר שובלים של תה רותח על פניו המקועקעים בנשים עם בקיני.
אחר כך דחף לפיו חמישה ביסקוויטים והתיישב ליד השולחן.
ג'ורג' וויתר על המקום הקבוע שלו שהיה שכן לאיגור באותם רגעים והתיישב במקומו הבטוח של ריצ'רד, בצידו השני של השולחן.
שלושת הבחורים נעצו מבטים בחיה השעירה והשרירית בזמן שאכלה את ארוחת הבוקר שלה שכללה שלושה טוסטים יבשים יחד עם השרוף, שתי ביצים רכות שאותן שבר ישירות אל תוך פיו, חצי מקוביית החמאה ולאחר מכן ליקוק ראוותני של הסכין שאיתו שלח לאבדון חצי מהחמאה המשובחת, שתי קעריות תה רותח, חופן דגנים ישירות מתוך מאריזה מלפפון חי לא מקולף יחד עם עגבנייה כמו תפוח ובננה ונראה שהוא עושה עם עצמו תחרות "כמה שפחות נגיסות לסיים את שני הירקות" ואחרי כל זה הוא ניקה את פיו במפית ולבחורים היה קשה להאמין שהוא לא אוכל גם אותה אחרי ה"יופי חי" שהרגע ראו.
איגור עדיין לעס והביט בשאר.
"על מה אתם מסתכלים!?" הוא התרגז ומיד כל המבטים הופנו למקומות אחרים כאילו הם מעולם לא בהו במחזה המדהים והמבחיל הזה שלא ממש עורר בהם תאבון.
הם קמו ופינו את צלחותיהם ואת ספלי התה שלהם ואז פול הביט בשעונו ואמר:" אממ…בסדר, עכשיו אנחנו צריכים לרדת למרתף, לחזרות.."
איגור קם מהכיסא שלו בגרירה שצרמה לאוזניים של כולם והשאיר את צלחתו שנראתה כמו אחרי מלחמה מטונפת ביותר על השולחן עם פירורים ושלוליות מסביב.
הם ירדו למרתף ופנו לגיטרות שלהם, שהיו כמו הדבר היחידי שכרגע יחל להיות תחליף לחבר החסר שלהם.
"איפה התופים?" הרעים איגור בקולו וג'ורג' הצביע על מערכת התופים הרגילה והסטנדרטית של ריצ'רד.
איגור התקרב, נעמד מלפני השרפרף ומאחורי התופים וכשהתיישב הוא מעך את התופים שכנראה היו צמודים אליו יותר מידי.
הוא לא התווכח ורק חרחר את הנהמה הגרונית הקבועה שלו.
השלושה הביטו בו מוכי תימהון כאילו הם צופים כל רגע ב"לייב" בשידור נדיר של הנשיונל הג'אוגרפיק על חיה מפלצתית ונדירה עם כישורים שלא יאומנו.
"אההה…אז.." פול ניסה בכל כוחו להזיז את מבטו מהדבר המופלא הזה לדף שהחזיק ואמר:" עכשיו אנחנו ננגן את "Helter Skelter" *
"לאא!!!!!" ג'ורג' וג'ון זינקו בבת אחת על פול ונעצרו ב"פריז" עם מבט מצוקתי ואחרי כמה שניות הזיזו רק את מבט עיניהם אל איגור שלא הבין מה הקטע אבל לא שינה ולא בקצת את פרצופו החמוץ.
"אנחנו הולכים להרביץ פה עם קצת מוזיקה?" הוא נהם, חסר סבלנות ולפתע קם והתקרב אליהם כל כך קרוב שכמעט נפלו אחורה.
"אהה..אהההה…אהה…התכוונתי.."Blackbird" ** כן! זהו!" פול מיד חילץ את המצב.
"יש לכם שמות מוזרים לשירים שלכם.." איגור חרחר.
"היי! "Blackbird" זה לא שם מוזר!!" פול מחא אבל מיד הבין כי טעה טעות חמורה כי כף ידו העצומה של איגור תפסה את צווארון חולצתו והרימה אותו באוויר.
"תתחיל להתפלל, חתיכון, כי אני הולך למחוץ את הפנים היפות שלך!!" איגור סינן בכעס שהיווה חוסר סבלנות וקיבץ את כף ידו לאגרוף והניף אותו באוויר כדי לתפוס תנופה.
בקצה החדר, ג'ון וג'ורג' השתתקו מרוב פחד ולא העזו להתקרב ליצור המגודל שעמד להרוג את חברם בחבטה אחת.
פול כבר בלע את נשימתו האחרונה וגופו התכווץ בפחד נורא וממש ברגע האחרון נשמע קריאה מפתח החדר.
"שאף אחד לא יזוז!!!"
כולם הפנו את מבטם לעבר הדלת ודמות שהייתה מכוסה צללית כיוון שמאחוריה היה אור מסנוור עמדה בתנוחה של קאובוי לקראת קרב.
"אתה…"סינן איגור, ספק פליאה ספק שנאה ועזב את חולצתו של פול שנפל בבת אחת על הרצפה וללא דיחויים נוספים מיהר לזחול משם לעבר חבריו, רועד כמו גור חתולים רטוב.
ברקע נשמעו צלילים של "הטוב, הרע והמכוער" אבל במקום רובים הם שלפו מקלות תיפוף וסובבו אותם במהירות מול כפות ידיהם.
"ממתי ריצ'רד יודע לעשות את זה!?" ג'ורג' הרים את גבותיו.
"ראיתי שאתה לא נמצא בכנס, הם לא העיזו להזמין אותך כי פחדו שעוד פעם תהרוס להם חצי אולם, זה הופיע בכל העיתונים!"
"כן..אני זוכר את זה טוב מאוד, גמדון. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שאנשים שוכחים להזמין אותי "לא בכוונה" בגלל שהם מפחדים מימני"
"אז הביאו אותך לכאן בגלל שהיית המתופף הפנוי היחידי! הייתי צריך לדעת את זה מראש…" סינן ריצ'רד ובתור איום החליק את המקל על המצילה ויצר צליל מחוספס שצרם לאוזניים של כולם.
"אהה..כן?" אמר איגור והכה על המצילה השנייה בחוזקה וכמעט ששבר אותה.
ג'ון, פול וג'ורג' כיסו את האוזניים שלהם עם כפות ידיהם והתכווצו בפינת החדר, צופים במחזה חוששים.
"אתה צודק, סטארקי, היית צריך לדעת שאני המתופף היחידי כי עכשיו קצת אכלת אותה…"
"על מה הוא מדבר?…..תגיד לי שהוא לא מדבר על מה שאני חושב שהוא מדבר!!!" ג'ון טלטל את החולצה של פול בפאניקה.
"עכשיו אני המתופף של הלהקה הכושלת הזאת!!! ואף אחד מכם לא יכול לגרום לי לעזוב!!!"
איגור צעק, רושף וכועס אך מרוצה.
"לא…אתה בחיים לא תעז! לגלגת עלי בעבר! גרמת לי לעזוב את כנס המתופפים של פעם בשש שנים וכמעת הרגת אחד מהחברים שלי!!! ועכשיו?! עכשיו אתה גם רוצה לקחת מימני את חברי ואת כל מה שהחיים שלי קיימים עבורו!?!? רק נראה אותך.."
ריצ'רד קיבץ את אגרופיו ואישוניו התרחבו בזעם בלתי נשלט.
"אתה יכול לכעסו ולנסות גם לרצוח אותי אבל שחכת את חוק השלושה ימים…" איגור שילב את ידיו.
"אני לא פועל לפני החוקים המיטונפים שלכם!!"
"על מה הוא מדבר???" פול הביט בג'ורג' שהביט בג'ון שצייץ בבכי.
"אם כך אתה מאוד תצטער…" איגור התקרב אל ריצ'רד וכנגד כל הסיכויים לפט את ידו החייתית סביב הצוואר של ריצ'רד וזרק אותו מחוץ לחדר וטרק את הדלת אחריו.
"מהיום! יהיו חוקים חדשים…" איגור שפשף את ידיו והתקרב אל השלושה שהתכווצו בקצה החדר.

המשך יבוא…