נקודת מבט של מנקה חלונות
"לה, לה, לה, לה, איזה כיף לנקות חלונות נכון? סתאאםם! נראה לכם? אני עושה את זה רק בשביל הכסף!! אבל אתם לא יודעים כמה אני סובל בעבודה הזאת!!".
"אוי ואבוי," אמר ילד שעבר עם חברו ליד הסולם כשמנקה החלונות עמד על הסולם "יש כאן סולם. אני לא רוצה לעבור מתחתיו, אחרת אני אקבל מזל רע!"
"אבל מה תעשה?" שאל חברו בציניות "אם תעבור מתחת לסולם תוכל להגיע יותר מהר!"
"ילדים קדימה, תעברו!" צעקתי בכעס מלמעלה "אתם סתם מפריעים לי! תלכו, מהר!!" צעקתי
"צודק" אמר הילד ועבר מתחת לסולם וחברו גם עבר מתחת לסולם אבל שנייה לפני שהחבר סיים לעבור מתחת לסולם הוא אמר:
"אחח.. כואב לי קצת בגב, נראה לי אני צריך קצת להתמתח וזה.." והוא התמתח ישר על הסולם והסולם התנדנד.
"אבא'לה!!" צעקתי, מנסה לא ליפול מהסולם. נפלתי על הרצפה.
"אני בסדר" אמרתי על הרצפה, מנסה לקום והילדים בורחים בצחוק "אוי, אני והפה הגדול שלי..".
"קראא!!" צעקה ציפור והתנגשה בחלון והחלון נשבר.
"נו באמת, זה אותה ציפור תמיד ששוברת את אותו החלון תמיד בשעה ארבע בדיוק! אני תמיד צריך להדביק את חתיכות הזכוכית וזה יותר מדי קשה!!"
"היי, זקן מטומטם" צעק ילד מלמטה "אתה יכול להביא לי את הכדור שלי? הוא נתקע לידך!"
"איפה?" שאלתי מתכופף, מחפש את הכדור
"הה!!" צחק הילד כשהוא זרק את הכדור שלו על הטוסיק שלי ואני נפלתי על הסולם וכמעט נפלתי.
"אוי ילד, הפעם הסתבכת!!" צעקתי "טוב" אמרתי כשהרמתי חתיכת זכוכית "יכול להיות שהיא קצת שימושית" וזרקתי את חתיכת הזכוכית והיא פגעה בפרצופו של הילד והוא התמוטט על הרצפה ואיבד את הכרתו.
"הה!!" צחקתי ברשעות "עכשיו לחזור לעבודה" והמשכתי לקרצף עם סמרטוטי את החלון.
"עכשיו הגיע זמן העבודה" אמרתי בשעה שהעבודה שלי הייתה אמורה להתחיל אבל המנהל שלי עצר אותי.
"גדי, יש לי משהו לומר לך"
"אני מצטער בוס," אמרתי לו "אני חייב למהר לעבודה"
"כן, אבל זה יותר חשוב" אמר כשהוא עוצר אותי
"אבל אני ממש חייב למהר לעבודה! זה לא יכול להידחות לאחר כך?" שאלתי
"אבל זה ממש דחוף!" צעק
"אני לא יכול! אני חייב למהר לעבודה!" צעקתי
"אבל העבודה שלך מתחילה רק בעוד שעה!" צעק המנהל כשהוא הצביע על השעון.
באמת רק עוד שעה תתחיל העבודה שלי.
"אה, צודק! איזה טיפש אני!" הבנתי
"ובינתיים, הנה הציון שקיבלת במבחן הניקיון שלך" והוא הביא לי את המבחן. ציון 24.
"אהה.. נראה לי שבעצם אולי השעון מפגר בשעה!" צעקתי כשאני רץ במהירות, מנסה להתחמק מהציון הגרוע "כן! העבודה התחילה!" וברחתי.
תגובות (3)
הסיפור הוא לא בדיוק מסוג הסיפורים שאני אוהבת אבל אני חייבת להודות שהוא גרם לחייך.
זאת המטרה של ה"סיפור" הזה!
לגרום לכם קצת לחייך בחיים!!
יפה גרם גם לי לחייך קצת למרות שלזרוק זכוכית על ילד זה מסוכן אבל זה סיפור וסיפור נחמד אתה כותב יפה למרות שכמו שאמרתי כותב יש מה לשפר באוצר המילים אבל זה סיפור מצחיק ולא דילוג תנכי הכוונה שזה בסדר אפילו שהשפה קצת נמוכה תשתדל בסיפורים כמו אבם ואחרים לשפר כמו שהסברתי לך בפרטי