מקום טוב יותר

"יואבי חמוד בוא נצא שלא נאחר"
"אני בא אימא"
"קח לך את תיק האוכל, התקנתי לך כריכים, אני אחכה לך ברכב ותנעל בבקשה את דלת
הכניסה אחרייך"
חגרו השניים עצמם בתוך הרכב
"אימא הסנדוויצ'ים היו מקולקלים?"
"לא חמודי,למה אתה אומר זאת?"
"כי אמרת שתיקנת אותם"
"אה,," מצחקקת האם קלות תוך ניסיון הוצאת המצלמה מנרתיקה
"התכוונתי שהכנתי עבורך כריכים "
"למה אבא לא יכול לבוא איתנו? רציתי שהוא יבוא"
" יואבי חמוד דיברנו על זה לא פעם, ותצטרך לקבל שאבא איננו, הוא במקום טוב יותר עכשיו"
"איפה זה מקום טוב יותר?"
המצלמה חמקה מידי האם ונשמטה אל הקרקע, היא התכופפה להרימה והתנגשה במהירות נמוכה ברכב שמלפניה. מבוהלת ונסערת הסתובבה האם לאחור
" יואבי אתה בסדר?נפגעת פרפר של אימא? איך אתה מרגיש ? איפה כואב לך?"
יואב הסיר חגורת הבטיחות מעליו וניגש לאסוף את הכריכים שהסתננו מתיק האוכל שבידו
"אני בסדר אימא לא כואב לי כלום"
כשיצאה האם מהאוטו, ניצב מולה בחור חסון בתחילת העשור השלישי לחייו
"תגידי מה את נורמאלית.? מה יש לך על הבוקר? מה יש, לא ישנת בלילה?"
"אני מתנצלת מעומק לבי, לא יודעת מה קרה לי אתה בסדר ? נפגעת?"
"אני מתנצלת מעומק לבי"
חזר הבחור החסון על דבריה בלעג
"מה את מטומטמת? אין לך עיניים? הרסת לי את הטמבון זה ניקל אורגינל"
סגר אחריו את דלת הרכב ונעמד לצד אימו
"אימא לא מטומטמת היא יכולה לתקן לך את האוטו, לי היא תיקנה את הסנדוויצ'ים"
"יואבי מתוק המתן לי בבקשה בתוך הרכב,תקשיב זהו יומי הראשון של בני בבית הספר רציתי
להכין את המצלמה ואיבדתי תשומת לב לרגע מן הכביש, בוא איתי לבית הספר של בני ואחר
כך ניסע יחדיו אל המוסך שלך ואני אשלם עבור טיפול רכבך"
"איפה, מה פתאום אין לי זמן לשטויות שלך יש לי טיסה אחרי הצהריים ואני צריך להספיק
לקנות טבעת,אני מתכנן להציע נישואים לחברה שלי פזית בכרתים ואת לא תחרבני לי את זה,
את שומעת?! בואי עכשיו למוסך ושאבא שלו יבוא לקחת אותו לבית ספר משם"
"אבא שלי לא יכול לבוא, הוא במקום טוב יותר עכשיו"
"איפה אצל השכנה? וואלה יופי זורק ת'ילד עם האימא והולך לעשות סיבוב שכנות וואלק פזית
הייתה גומרת אותו"
"יואבי אמרתי לך להיכנס לאוטו נכון?!"
עברה לדיבור בלחש
"תשמע, אבא של יואב כבר לא איתנו וקצת קשה לו להשלים עם כך, עשה לי טובה, בוא איתי
לרגע לבית ספר ונמשיך משם למוסך אני מבטיחה לא
להתעכב, שתי תמונות והולכים"
הבחור התקדם אל עבר דלת הנהג ברכבו
"בסדר גברת יש לך מזל שאני במצב רוח טוב היום, כפרה על פזית שלי איך אני הולך להפתיע
אותה,היא תמות שאני אשלוף לה את הטבעת"
"סע אחרי זה שני רחובות מפה"
שני הרכבים חנו במקביל ושלושתם התקדמו אל עבר שער בית הספר שם עמדו מחנכות תלמידי
כיתה א החדשים, אימו של יואב אשר זיהתה את מורתו החייכנית של בנה ניגשה אליה
"שלום זה בני, יואב גונן,הוא נורא מתרגש"
"שלום חמודי אין לך מה לחשוש אני שושנה ואני אהיה המורה שלך ויהיה לך כייף כאן
איתנו,הנה קח לך סוכרייה, אה, אני רואה שהבאת מצלמה איזה יופי, בואו אני אצלם אתכם
תחייכו , כן ככה, מר גונן התקרב בבקשה אל בנך, כן יופי , שים ידך על ראשו, יפה מאוד, יואב
חבק את אבא, איזה משפחה מאושרת אתם נראים, אבא ואימא
אוהבים אותך מאוד נכון יואבי? "
"כן,מאוד, ואבא יביא לי מתנה שהוא יחזור מהמקום הטוב יותר"
"איזה מקום טוב יותר?"
שואלת המורה שושנה ופניה נמלאות תמיהה
"מהשכנה" עונה לה יואב "הוא בסיבוב שכנות"