מפגש בפינה

בעוד עינה עצומות היא חשה את גופה נדחק לפינה, נוכחות זרה תפסה את החלל שזה זמן רב חיממה, היא פקחה עין ממוצמצת להביט במתחולל, גוף לא מוכר מתרווח בניחותה מולה, לא היה בה האומץ לשאול, איך ולמה זה קרה, ומי היא, רק הביטה ושתקה.
היא הניחה ראשה חשה את הקשיחות שלה יוצרת לה מקום, מאפשרת לה לנוח, היא נשאה איתה זכרונות של קירות אחרים, של מגע שפתיים שכל כך התרגשו להתקרב אליה,
מלמולים באישון לילה הרעידו אותה, הזרה שכבשה את מקומה החלה גונחת,
חידדה את אוזניה לשמע שתיקותיה מקשיבה לסודותיה, רק זיפי השערות דגדגו אותה מעט בקצה.
ככה שוכבות אחת ליד השניה נוגעות ולא נוגעות מחליפות טעמים ממרחק אווירי, מבטים סטורים שמבקשים להכיר ולגעת..
היא אדומה וזאת שלידה ירוקה, מעט מבויישות, הלחות הרטובה משרה בהן עמימות של פעולה מרגשת,
עד מחר הן ממתינות לאותה יד שתבוא שתחייך ותרים אותן למרומי השפתיים היבשות.
תמיד הסתקרנתי האם כך הן חשות שתי מברשות שיניים שנפגשות כשאת מחליטה להישאר בלילה.,