מערכונים מצחיקים- אבל אלה לא בדיחות! מקווה שתאהבו! יקרע לכם את הפנים!!
בדרך כלל אימא שלי משאירה לי אוכל כשאני חוזר מבית הספר כי היא בעבודה.
כשחזרתי מבית הספר, ראיתי פתק שהיה תלוי על המקרר.
"צ'אק היקר," היה כתוב בו "הכנתי לך ספגטי עם פטריות. מקווה שיהיה לך טעים!".
הלכתי במהירות אל השולחן.
הייתה שם צלחת גדולה עם כמות ענקית של ספגטי.
לקחתי את המזלג והתחלתי ללעוס במהירות.
אני הייתי סוג של פח זבל. יכולתי לבלוע הכול, (אפילו את אחותי..).
הייתי טורף כל דבר שהיו נותנים לי.
היה לספגטי טעם קצת מוזר, בשונה מכל המאכלים הקודמים שאימי הכינה לי (האמתי, אולי בעצם כל המאכלים שהיא מכינה לי מגעילים, אתם יודעים מה? אני אחשוב על זה..).
לבסוף, סיימתי את מנת הספגטי ופיניתי את הצלחת הגדולה אל הכיור.
פתחתי את הערוץ במיידי בטלוויזיה והסתכלתי.
"משעמם!" צעקתי. הכול משעמם בזמן האחרון בטלוויזיה, כנראה לכותבים של התכניות אין הרבה השראה לתסריט, אז הם פשוט כותבים תסריטים משעממים..
טוב, מה יש לי להפסיד, במילא הייתי עייף וזאת הדרך הכי טובה להירדם. ערוץ האופרה.
כרמן.
שירת כרמן. אוי לא! והוא בגד בה, והוא הרג אותה, והוא זה, והוא זה, והוא..
ואני ישן! פשש.. חרופ ענקי, לא מרגיש בכלל בהבדל בין זה לבין שיעור מתמטיקה…
טוב, הגיע הזמן לקום, אבל אני? לא קם בעצמי ברור! אני משתמש בטלפון הביתי כשעון מעורר, אבל איך? אני תמיד יודע שבשעה ארבע שלושים וחמש (וחמישים ושתיים שניות, אם אתם רוצים ממש לדייק..) חבר שלי מתקשר ושואל אותי על השיעורים שהיו בבית הספר.
הוא אף פעם לא מגיע לבית הספר. אף אחד לא יודע אם הוא חולה כמו שהוא אומר או שהוא מבריז, אבל קצת קשה למורה למתמטיקה להאמין שהוא חולה בוירוס במשך שבועיים וחצי..
הוא מתקשר אליי והצלצול של הטלפון מעיר אותי. הבעיה היא, שאם אין לי כוח לענות לו, או שאני סתם עסוק במשהו (נגיד שאני עסוק, אולי אני אומר לו שאני עסוק אבל אני לא באמת עסוק..) אז הוא מתקשר עוד פעם ומתקשר עוד פעם ומתקשר עוד פעם!
תשמעו, השעון מעורר הזה ממש מעורר!
מעורר יותר מקפה עם שמונה מאות כפיות קפאין!!
בסוף, אימא שלי חזרה.
"איך היה האוכל צ'אק?" שאלה
"טעים מאוד" אמרתי
"נו, ופינית את הצלחת?" שאלה.
היא תמיד בוחנת אם פיניתי את הצלחת או לא.
אם כן, וי! ואם לא, איקס!
אתם מבינים? לא רק שבבית הספר כל הזמן יש מבחנים, החיים שלי בבית זה מבחן אחד גדול!
"כן" אמרתי.
הפעם, ורק הפעם, זה לא היה שקר.
אפילו הובלתי אותה לכיור כדי להוכיח לה שבאמת פיניתי את הצלחת.
היא ראתה את הצלחת ונדהמה. אבל לא נדהמה משמחה.
"צ'אק, אכלת מהצלחת הזאת?" שאלה בפחד
"כן!" אמרתי "למה את שואלת?"
"כי זאת הצלחת של הספגטי השרוף שנשרף לי בסיר שזרקתי לפח ודוגי הכלב המכוער שלך הפיל אותו מהפח לרצפה ואני פיניתי את הספגטי השרוף שהיה בפח לצלחת הזאת ושמתי אותה על השולחן!" צעקה
"איכס!" צעקתי מוציא את הלשון. מנסה להוריד את כל החלק השרוף מהלשון. לפתע, הרגשתי חתיכה על הלשון.
"איכס!" אמרתי כשהוצאתי אותה וראיתי שזאת חתיכה של קליפת בננה מהפח!
תגובות (2)
צחקתם!?
אני כמעט בטוח, כי גם אני צחקתי!
ומי דירג לב אחד?
למה?
אני לא מדרגת בדרך כלל אבל באמת שצחקתי ולא רק!הסיפור שלך עם בית ספר הזכיר לי כמה תמיד שנאתי בית ספר אבל זה לא העניין, העניין הוא שאתה נישמע מאוד טעון כלומר עצבני אני לא יודע אם אתה תמיד ככה או לא אבל עצבים זה לא בריא ועצם זה שאתה פורק אותם בסיפורים זה טוב מאוד אבל ילד תהיה סבלן רק העלת את הסיפור וכבר אתה רוצה מתאיים צפיות ומאה הודעות וגם אם לא תענה לעזעזל! אחרי שאתה שופך את זה הסיפור את לא מרגיש טוב יותר? ודבר ונוסף מי שמגיב או לא מגיב או שמגיבים לא טוב אל תעשה חשבון לאף אחד אתה לא כותב אלה בישבילך אחר כך אם הם רוצים לזכות בקשה בחיים אנחנו נופלים וקמים ומהניסיון אנחנו לומדים כתבת סיפור מהחיים שלך והוא בהחלט היה מצחיק למרות שזה לא נחשב מערכון, אפילו בסיפור אפשר היה לראות שאתה קצת לחוץ בזמן האחרון ומתוסכל אין על מה ילד קח את החיים לאט יותר אין למה למהר את עוד ילד אם אתה בגילך רץ ככה אז מה אני הגיד שאני בת 20 גם אני מרגישה לפעמים שאני צריכה לרוץ מהר יותר כי אני מפספסת דברים אבל לא עושה את זה כי גם ככה יש עלי לחץ אני לא צריכה גם להלחיץ את עצמי וגם אתה תרגא קצת אין על מה להיות לחוץ החיים הם מבחן גדול בפני עצמו על תוסיף על עצמך יותר. חוץ מי זה הערה כללית ואחרונה בלי שום קשר הסיפור ממש מצחיק יפה אבל הגישה שלך קצת מרחיקה אנשים שמת לב נכון תהיה יותר רגועה בכותרות בלי דרמה תן שם קצר וקולע מתומצת בלי דרמות אתה לא באופרה סליחה על הבוטות אבל אם אוהבים או לא ותאמין לי שאם קוראים ואפילו אם לא מגבים זה אומר משהו ומשהו חיובי אבל אפילו אם לא! תפסיק לקחת ללב! הכתיבה היא אתה ואתה טוב! אתה לא צריך לאוכיח לאף אחד ולא צריך לצעוק תן את הסחורה כמו שהיא בשקט ויקנו תאמין לי אבל לצרוח יש לי סיפור והוא טוב אז תצחקו או תמותו ואני מגזימה קצת בכוונה רק מרחיק אנשים תן שם פשוט לא צעקני מי תוך הסיפור עצמו למשל נגיד "הספגתי השרוף" וזהו לא יותר חוץ מי זה שהשאלה באיזה ספגתי מדובר מה קרה תנקר במוחם של הקוראים שהם יבאו לקרוא כלומר אתה יוצר שאלה על ידי השם מה שמביא לסקרנות וקריא אבל לצעוק תבואו לקרוא וחצי מהסיפור לספר בשם זה לא יעבוד לכן עדיף שמות קצרים כי זה כמו תקציר של תוכנית בסוף התוכנית בבטח גם אותך מרגיז שסיפרו לך כבר חצי מפרק הבא עוד לפני שהוא בכלל שודר לכן תרגע קצת ותחשוב על העצות שלי מקווה שעזרתי ואל תשכח אתה לא צריך לשים על אף אחד או לחכות לאף אחד אתה כותב בשביל עצמך קודם כול!.לליט