מסז' תאילנדי

תאילד…הו,תאילנד…גם אני הייתי שם.הייתי שם רק לשבוע ורק בבנגקוק, אז יהיו כאלו (ואני לגמרי גם אסכים איתם), שיאמרו שזה בכלל לא נחשב ושאני לא יכולה לטעון שבאמת הייתי שם.הרי בנגקוק , היא סוג של תל אביב, שבה כל הרחובות הם שנקין,אלנבי והשכונות בה,סוג של שכונת התקווה שלנו. אבל מתוקף מה שהתאפשר לי באותה התקופה שבה טסתי לשם, זו הייתה העובדה – יש לי שבוע לנצל שם ואפיק את הדברים הכי טובים ואת הזכרונות הכי יפים ממנו.
על אחד מן הזכרונות הללו,אספר לכם היום. זכרון שלבטח לא אשכח אף פעם, אפילו אם באמת ארצה…
אז ככה…בעודי פורקת את המזוודות שלי בבית ההארחה הקטן שבו החלטתי ללון, שאלתי את עצמי מה יהיה הדבר הראשון, אותו אעשה בארץ הנפלאה הזו.האפשרויות היו רבות, המחירים היו זולים ובטח שלא היה לי אף אחד על הראש,שיגיד לי מה טוב ומה לא, זאת אומרת יכולתי לעשות בערך או בדיוק – כל מה שרציתי. הייתי חופשייה! נסיכה בארץ "כל יכולה"! הבן אדם הכי שמח עלי אדמות!
טוב…אז אני בתאילנד,אחרי 12 שעות טיסה פלוס מינוס(טיסה שבה לא עצמתי עין, כי לצערי אני לא מסוג האנשים שמסוגלים להרדם בכל חור), הגוף שלי זועק אליי, הראש שלי מסתובב וכל השרירים שלי תפוסים… נדמה שהחלטתי מהו המקום הראשון שבו אבקר… מתאימה לי עכשיו איזו תאילנדית קטנה על הגב, עם שמן חם שנוזל עליי, מגבת פרוסה על הטוסיק שלי ומוסיקת עולם ברקע… חייכתי לעצמי, סיימתי לקפל את הבגד האחרון אל תוך הארון שהוקצב לי בחדר הקטן הזה שקיבלתי וירדתי למטה, להכיר את הסביבה וכמובן,לחפש את מכון המסז'ים הקרוב ביותר. זה לא היה מי יודע מה קשה, בהתחשב לעובדה שמכל חור, גם אם רציתי וגם אם לא רציתי, קפצו עליי תאילנדים, כל אחד עם ההצעה שלו, מקווה שיתפוס אותי ברשתו. אחד הציע מסז', השני טוק-טוק ב"זול", הנוסף רצה עד מאוד שאקנה אצלו בחנות איזה תיק או שניים, התאילנדית בפינה ניסתה לפתות אותי להכנס דווקא אל חנות הבגדים שלה וכך הלאה. אין רגע של שקט, אין רגע של נחת, אין סיכוי לשבת עם עצמך לבד ולו דקה אחת, בלי שמישהו יפנה אלייך ויציע לך מה שזה לא יהיה שהוא מוכר. היה אפילו נהג מונית שהציע לי טרמפ למופע הפינג-פונג ואני, סרבתי בתמימות ואמרתי לו שאני לא אוהבת ספורט, ממשיכה בהליכתי ותוהה מה לעזאזל הייתה ההצעה המוזרה הזאת עכשיו, לקחת אותי למופע פינג-פונג. וממתי בכלל למשחק פינג-פונג קוראים "מופע". זה בסדר, לא לקח לי יותר מיום נוסף אחד והכרות נוספת אחת עם ישראלי אסלי, כדי להבין מהו למעשה מופע הפינג-פונג המדובר. ולא, לא הלכתי לבסוף לצפות בזה.
הלכתי כמה דקות מסתכלת לי לימין ואז לשמאל, אומרת 70 פעם "לא,תודה" ל70 פניות מגוונות לעשות לי טוב בצורה כזאת או אחרת ואז ראיתי את זה! המכון לעיסויים חיכה לי ממש מול הפנים שלי! האושר זרם לי בורידים, החיוך עלה על פניי ורגליי הכניסו אותי ללא היסוסים מיותרים פנימה. מיותר לציין שבתאילנד רמת האנגלית נמוכה עד מאוד, לכן כמעט הכל שם מתנהל בעזרת שפת הסימנים, או מחשבון (במידה והדו שיח הינו על מחיר). גם שם, בגן עדן שבו נמצאתי, לא דיברו אנגלית ובכדי שאנשים יוכלו לבחור את המסז'ים שהם רוצים לקבל, היה מונח לו על השולחן קלסר עם כל הסוגי המסז' הקיימים ואתה פשוט צריך להצביע על מה שאתה מעוניין בו וכך תדע התאילנדית איך לטפל בך.
אז פתחתי את הקלסר, את התפריט העילאי הזה, והתחלתי לדפדף בו. הבעיה הייתה, שהיו שם למעלה מ20 סוגים!! זה לא שאני באמת אעבור עכשיו על כל אחד מהם ואקרא את מה שכתוב, באנגלית עילגת … היה שם מסז' שוודי (אבל אותו אני גם יכולה לקבל בארץ), מסז' רפואי (לא, תודה…אני לא חולה),מסז' עדין (אבל לי ממש תפוס, לא רוצה סתם ליטופים), מסז' באבנים חמות (אני רוצה תאילנדית, לא אבנים! מה לא מובן!?!?) וכו' וכו' וכו' לא היה לי כח ובטח שלא זמן לבזבז, כדי לדפדף עד סוף הקלסר הארור וכשנגלה אל מול עיניי "מסז' תאילנדי" – הצבעתי והוחלט גורלי! אני בתאילנד לא?! אז מסז' תאילנדי!! :)
התאילנדית הקטנטונת שאמורה הייתה ללוות אותי אל האושר, הורתה לי לעקוב אחריה ובצעדים מהירים נעלמה לי מהפרצוף. הן כאלה קטנות שם!! רזות, נמוכות, עם רגליים פיציות, פוף!! לכי תמצאי אותה! מזל שהיא חזרה אחורה כשלבטח גילתה שהיא לבד והצביעה לאן פונות פנינו. הלכנו כדקה ועברנו על פני כמה וכמה חדרים עם דלתות סגורות (לא רוצה לדעת מה קורה בתוך אותם חדרים) ואז הגענו לכ20 מדרגות שאותם היינו צריכות לעלות.
היא, תוך 10 שניות הייתה כבר למעלה.אני?… אני, הייתי במדרגה החמישית בערך… כי איך לעזאזל אפשר עם כפות רגליים נורמליות, לעלות על מדרגות כאלו צרות!??!?! מה זה בית בובות??!?! אז לאט,לאט – הסתכלתי מטה ועליתי כשכפות רגליי לרוחב ולא לאורך,כדי שהרגל שלי תכנס!!!ממש כמו גוליבר בארץ ליליפוט… במדרגה ה9 בערך, הרגשתי שאני מאבדת את הקרקע ותוך שניה וחצי, החלקתי את כל 9 המדרגות בחינניות, בזמן שהתאילנדית בקצה למעלה מגחכת לה ושואלת אם הכל בסדר. לא! לא הכל בסדר!
התנערתי,הזדקפתי ונתתי לזה נסיון שני,מוצלח, בסיומו עקבתי אחריה עוד כדקה ואז,זאת הושיטה לעברי חלוק ושרוואל. "מוזר" חשבתי לעצמי… "במקום להפשיט אותי, היא מלבישה אותי ?…" טוב, ברומא התנהג כרומאי – ובתאילנד תלבש שרוואל וחלוק משוגעים ותמשיך בעקבות המעסה…
נכנסו לחדר ארוך, בו היו פרוסות המון מיטות, ללא הפרדה של קיר בין לבין, אלא רק וילונות כמו בבתי חולים, שאפשר לסגור מסביב למיטה. "נו טוב, מסכנים,אין תקציב למיטות מסאז'ים עם חור יציאה לפנים" חשבתי לעצמי שוב וניחמתי את עצמי… היא בחרה מיטה וסגרה את הוילון מסביבינו. אבל…רגע…איפה השמן? אולי זה באחד הכיסים שלה?… אולי היא תיכף תוציא אותו מאיזו מגירה סודית שמסתתרת מתחת למיטה? ומתי כבר אני מתפשטת??!! היא הורתה לי לשכב על הבטן , התיישבה על ידי והחלה ללחוץ לי על הגב. "אוווו כןןןן…בדיוק שם…" התענגתי. "וואי וואי איזה חזקה היא! חבל על הזמן, כשהיא תשים שמן והחמימות שלו תנזל עליי… גררר… אפשר לגמור מזה! נשבעת!"
אבל היא מעולם לא שמה שמן…וגם מעולם לא פשטתי את הבגדים שם…ומעולם, גם לא כאב לי כל כך כמו שכאב לי באותה שעה ארורה! היא מתחה אותי, קרעה אותי, שברה לי את העצמות, הוציאה את כל העצבים שלה עליי! לא ידעתי שאני גמישה כל כך עד אותו היום. כפות הרגליים שלי נגעו בשלב מסוים בגב של עצמי,את הידיים היא משכה לי אחורה תוך שאני שוכבת על הבטן, דבר שגרם להתרוממות גופי בקשת כואבת,כפות ידיי נגעו בכפות רגליי, התנועות שלה היו חדות,קשות,בלתי צפויות ובאיזשהו שלב (לדעתי זה כבר היה כשהרגליים שלי נגעו בראש שלי, עוד רגע כבר לקחו אותי לקרקס ודיי) פחדתי שבטעות אני לא אפליץ עליה מכל המתיחות האלה והקיפולים שהיא עשתה לי ולחצה לי במקומות שלא ידעתי שאני יכולה להזיז. קיוויתי רק שהיא תרכיב אותי בחזרה כשהיא תסיים לשחק.
לאחר שמסכת העינויים תמה, אני לא אשקר, הרגשתי כאילו שהרגע נולדתי מחדש, ראיתי פילים ורודים וחשבתי שאני יכולה לעוף מרוב שהרגשתי קלילה ומשוחררת, אבל גם ידעתי שבפעם הבאה שבה אני צריכה לבחור סוג מסז' מתוך קלסר תאילנדי קרוע, המילה “oil” תהיה חייבת להופיע.