מחליקה על כפכפים- פרק 1.

יום ראשון בבית הספר!
קמתי כהרגלי, מאוחר מדי, נאלצתי להתאים בגדים במהירות ולרוץ לארגן את שאר הדברים, בהם את השיער שלי שנדמה שחשב "הי! יום ראשון של בית הספר היום, למה שלא אדפוק הופעה מרהיבה ואגרום ללירון להיראות כאילו הרגע הכה בה ברק!".
אחרי שהתארגנתי נעמדתי דום בקומה הראשונה, המפקד היה צריך לעבור ולבדוק שהכל בסדר ובמקום.
הוא הביט בי, עיניו המרושעות בוחנות כל פרט קטן, הוא המהם.
"נו טל אין לי זמן!"
"את נראית כמו…" ואז טל ציין את המקצוע העתיק ביותר בעולם.
הייתי נשארת להתווכח איתו על פשר הביקורת, אך הבחנתי שהשעה שבע ועשרים ושאם אני אכן רוצה להגיע לבית הספר בזמן, עלי לצאת מהבית ולרוץ במהירות שיא לתחנת אוטובוס.
חייכתי לעברו וברחתי החוצה.
"חכה חכה מה אני אעשה לך פעם הבאה שאראה אותך! סיננתי תוך כדי שטרקתי את שער הגינה מאחורי.

תוך כדי שאני מתנשמת ונאבקת בקוצר הנשימה שלקיתי בו עקב הריצה (שסביר להניח ששרפה לא מעט קלוריות!) אני עולה לאוטובוס.
בשורה הראשונה יושב מישהו לא מוכר,
בשורה השנייה יושבת מישהי לא מוכרת.
בשורה השלישית יושבים זוג לא מזוהה.
מכאן ניתן להסיק שאני לא מכירה חצי מהאנשים שאני לומדת איתם כבר 4 שנים.
"הו הנה מישהי שאני מכירה!" אני מכריזה בשמחה כשאני מבחינה בקייסי שיושבת בשורה הרביעית, וליד החלון. באסה.
"היי, ולא." היא משלבת את ידיה ומתריסה בי את שיערה השטני והחלק להפליא.
"מה לא?" אני שואלת ומתיישבת במושב שקרוב למעבר.
"אני לא מחליפה איתך מקום."
"פףף מי בכלל רצה לשבת ליד החלון." אני משלבת גם כן את ידי ומנסה להסית את שיערי כפי שקייסי עשתה, ואז אני נזכרת שהוא בכלל אסוף בגולגול.
"מחר אני יוצאת מהבית יותר מוקדם! אני אשב ליד החלון!" אני מכריזה בלבי ומעיפה מבט נואש בקייסי, "איזה כיף לה, בטח צופה על כל האנשים, והעצים, והנוף שמעבר לגרוטאה הירוקה שבימינו מכנים 'אוטובוס'" בואו לרגע נתעלם שאני בכלל גרה באמצע שום מקום במדבר.

"טל קרא לי פרוצה" אני מיידעת אותה,
"ומה חדש?" היא נאנחת.
"טל אידיוט"
"שאלתי מה חדש!" היא מגחכת ואז בוחנת אותי בעיניה הענקיות והחומות, "מחשוף נחמד, אני מבינה מאיפה טל הביא את זה." היא מצקצקת בלשונה.
"מי שמדברת!" אני מצביעה על חולצת ה"בואו תיראו מה יש לי להציע וזה לא שכל" האדומה שהיא לובשת.
"טוב, אני לא מתלוננת שקוראים לי פרוצה." היא מחייכת.

כשאנחנו מגיעות לבית הספר אנחנו עושות את דרכנו הישר לכיתתנו במבנה שכבה יא, למען האמת זה לא מבנה אלא מספר כיתות שמסודרות להן בשורה בקצה בית הספר, שמיותר לציין הקצה הרחוק ביותר מההסעות.
השלט יא'3 מתנוסס על דלת ירוקה ומזעזעת להחריד, אנחנו נכנסות לכיתה ונושמות לרווחה כאשר אנחנו מגלות שהיא ריקה לגמרי.
"איפה נשב השנה?" אני שואלת את קייסי בזמן שזו כבר עושה את צעדיה לעבר השולחן האחורי ביותר בכיתה, ליד החלון כמובן.
"בכיף" אני ממלמלת והולכת אחריה.
לא עוברות שתי שניות ודלת הכיתה נפתחת, נער גבוה, נאה ובלונדיני נכנס לכיתה.
הוא מסתכל עלינו, ושותק.

עכשיו, אני יודעת שאני לא הכי מכירה תלמידים בבית הספר הזה, אבל אני לא חושב שיכולתי לפספס כזה בחור חמוד.
"הממ שלום" הוא מחייך אלינו, ואנחנו מגיבות כראוי, הרי מה עוד אפשר לעשות כשבחור חמוד ברמות אומר לכן שלום?
קייסי ואני אישית מחליפות מבטים, ממצמצות כמו דג, ואז פורצות בצחוק.
"הכל בסדר?" הוא נרתע מעט אחורה, ניתן להסיק שהוא נפגע מתגובתנו ואנחנו ממהרות לחדול מהאקט ה"לגמרי לא בוגר, הגיוני או חכם" שלנו.
"סליחה!" אני קוראת לעברו וגם עושה מספר צעדים לכיוונו "פשוט, זאת אחת מתופעות הלוואי שלנו כשאנחנו רואות מישהו חמוד כמוך!" ולפני שאני מבינה עד כמה ישירה, חסרת טקט ומוזרה אני יוצאת, קייסי טורחת להכות בראשי עם ספר עב כרס.

נפלתי על הרצפה מעוצמת המכה.
"מתי לעזאזל הספקת לשלוף את זה מהתיק שלך?!" אני צווחת תוך כדי שאני משפשפת את ראשי, אך קייסי מסתבר כבר התקרבה אל הנער הבלונדיני ופצחה בשיחה עמו.
"מצטערת, אתה תלמיד חדש? לא ראיתי אותך קודם בבית הספר! אני קייסי, ואתה?"
היא לא מבזבזת זמן הא? היא בטח מודה לאל שדווקא היום לבשה את החולצה האדומה שלה.
"אני יותם, וכן אני חדש, עברתי לבאר שבע לפני שבוע." הוא מביט בי ואני נועצת את מבטי ברצפה (אני לוקה במה שנדמה כחרדה מפני יצירת קשר עין עם בן אדם מהמין השני, ועם כלבים!)
"את בסדר?" הוא מתקרב אלי ומושיט את ידו (אה כן, אני עדיין שרועה על הרצפה!)
"כן" אני ממהרת לקום, אבל סביר מאוד להניח ששאר הכבוד העצמי שלי נותר על הרצפה.
"נעים להכיר יותם, אני לירון!" אני לוחצת את ידו, אף על פי שנדמה שהיא הושטה בשביל לעזור לי להתרומם, וכעת אנחנו נמצאים במצב של לחיצת יד מביכה למדי.
"אז מ-"
ואז הדלת נפתחת שוב, ואל הכיתה נכנסת חבורת בנים מוכרת למדי.
"היי לירוי!" קורא אחד מהם.
"אוי לא" אני ממלמלת ומבינה שהשנה הזאת לא תהיה שונה משאר השנים בבית הספר.