מזל יותר משכל

"אוי בבקשה, אתה חייב להפסיק לדאוג," האיש אמר "אתה תמיד מתחרפן מכל דבר. לא פלא שכבר הקרחת."
"גילחתי את הראש שלי, אידיוט." הוא השיב "זה היה כדי שהשוטרים המטומטמים האלו לא יזהו אותי. זה גם למה אני לובש את את השפם המזוייף הזה."
השניים המשיכו ללכת, קולותיהם מהדהדים בחשכה.
"תגיד, את יודע מה הבוס אמר שאנחנו צריכים לעשות?"
"לא…" אמר הקירח "אתה לא יודע?"
"לא" השיב האחר
"אבל אתה דיברת איתו!"
"אבל אני לא זוכר."
"וואו אתה יכול להיות יותר טיפש?"

הם התגנבו אל הרחבה וטפחו על כתפו של הבחור הצעיר שעמד שם.
"היי, פיל!"
האחר הסתובב אליהם הבעת בלבול על פניו.
"מה אתם עושים פה?"
"האידיוט הזה שכח מה אנחנו אמורים לעשות."
"אלוהים אדירים, ג'יימס!" נאנק הבחור
"זה לא אשמתי! אני כבר בן 25. אני מזדקן!"
"אני יותר מבוגר ממך!" השיב הקירח
"מאיפה לי לדעת מה המשימה שלכם?"
"אוי… הבוס יהרוג אותנו!"
"ואשמת מי זה?" השיב הקירח.
"תפסיקו לריב." הבחור הצעיר קפא "אתם שומעים את זה?"
רעשי צעדים נשמעו ברחבה.
קולות טעינת רובים, ולחישות.
הם הסתכלו מסביב בבהלה.
לפתע קבוצת חיילים בבגדים שחורים יצאו מהצללים, בידיהם היו רובים ופניהם מכוסות במסכה אפורה.
"אוקיי, עכשיו אנחנו נדפקנו." ג'יימס לחש בבהלה.
"אנחנו שלושה, הם בערך חמישים, אם כל אחד יקח 16 אנשים אנחנו ננצח אותם!" הקירח לחש אליהם, ידיו מורמות באוויר.
"נו באמת אנדרה, איך נוכל כל אחד לקחת 16 איש אם אין לנו רובים?" לחש בחזרה ג'יימס.
"מתי החישובים שלי היו לא נכונים?"
"אמ…."
"תסתום, זה היה פעם אחת"

"ובכן…" איש גבוה צעד מתוך החיילים בעודו מכחכח בגרונו.
הוא לבש את אותם מדים אבל לא הייתה לו מסיכה.
"אנחנו נפגשים שוב, חברה…"
"אתה חייב להפסיק עם הכניסה הדרמטית חבר." אמר פיל.
"מה לעשות שאני אוהב להיות קלאסי?" האיש הגבוה משך בכתפיו ומצמץ בעיניו.
"היי פיל!" פיל הסתובב אל ג'יימס בשאלה "תוכל להכות אותו עם הסכין שלך?" לחש.
"אני חושב שקוראים לזה דקירה."
"…"
"דממה!" פניו של האיש היו מכווצות כעת מכעס. "אתם נראים מאוד בטוחים יחסית לאנשים שרובים מכוונים להם לראש."
"אתה מכוון נוראי," השיב אנדרה "אם אתה אימנת אותם, אין ממש ממה לחשוש."
"או!" פיל ואנדרה נבהלו והסתובבו לג'יימס בבהלה, החיילים מיהרו לכוון אליו אל כל הנשקים ואפילו האיש הגבוה פלט צווחה.
"מה קרה?"
"עכשיו נזכרתי מה הבוס רצה שנעשה."
"ומה זה היה?" שאל אנדרה ביובש
"שנהרוג אותם." הוא הצביע אל החיילים ואל האיש הגבוה.
"זה היה עוזר אם היית אומר לנו את זה טיפה יותר מוקדם, אתה יודע?"
"אני מצטער להפריע, אבל עכשיו אני צריך לחזור לאיומיים שלי…" גיחך האיש "קודם כל אני אהרוג את שלושתיכם, אחר כך אני אחזור אל המטה ואני אשמיד אותו עד היסוד ואז אני אגרום לכל העולם להיות בשליטתי, מוהאהאהאה-!"
קול צחוקו נקטע בשמיעת קול ירייה.
האיש היה שרוע על הקרקע, קליע בחזה שלו.
קולות ירייה נוספים נשמעו ולאחר כמה רגעים כל החיילים היו מחוסרי הכרה.
"הוא חייב להפסיק עם הדרמטיות" אמר קול.
ארבעה בחורים יצאו מהצלילים, רובים בידיהם והבעות כעס על שניים מהם.
"אוו שון!" ג'יימס קפץ על הבחור הנמוך שמולו "הצלת אותי!"
"אותנו…" אמר פיל.
"אתם בסדר חברה?" שאל הבחור עם השיער האדמוני.
"אנחנו בסדר, תודה לכם." השיב אנדרה "כמובן שאם ג'יימס היה מספר לנו יותר מוקדם שהיינו עומדים למות זה היה עוזר."
"תפסיק להיות כזה גראמפי, אנדרה." אמר שון.
האחר לא הגיב, אפילו לא הסתכל לכיוונו.
"פשוט אי אפשר לסמוך עליכם." אמר הגבוה מבינהם.
"סליחה ג'ון"
"אתה אמור לקרוא לי בוס, ג'יימס."
"סליחה בוס."
שון ופיל צחקקו בשקט.
"אל תכעס עליהם ג'וני," אמר הבחור היפה "אתה מכיר את ג'יימס…"
ג'ון חייך, מהנהן, ועטף את ידו מסביב לכתפו של האחר.
"רק אתה יכול להרגיע אותו, הנרי" אמר שון.
הנרי רק חייך ומשך בכתפיו.
"בוא נלך לוני" ג'יימס אחז בזרועו של האדמוני והחל ללכת, פיל ואחרים עוקבים אחריהם.
"לפעמים אני חושב שהמזל יתחיל להיגמר לנו בקרוב."
הני צחקק ואמר "זה בסדר ג'ון, המזל יתחיל להיגמר לנו רק כשג'יימס יזכור מה המשימה שלו.."
הוא דילג מעל הגוף של האיש בשחור וקפץ לאדמה.
ג'ון צחקק ואמר "טוב, לפחות זה לעולם לא יקרה…"