מהלך היום שלי – מוקדש ל – The One That Got Away

קמה בבוקר עם שעון מעורר שבור. מצחצחת שינים מסתרקת. מארגנת את התיק. יוצאת לבית ספר. עוברת בחנות לקנות עוד שעון מעורר. מרוויחה בבית ספר עוד כמה שעות שינה טובות. הולכת לשירותים בהפסקה. נותנת לעצמי כאפות כדי להישאר ערה אם אני רוצה לחזור הביתה עם תעודה סבירה. היועצת בדיוק נכנסת לשירותים ולוקחת אותי אל משרדה כך שכל מה שאעשה במהלך ההפסקה הזו זה לצייר את, ואני מצטטת "רגשותיי הנסתרים שאיני רוצה להביע במילים". ציירתי את הציור הקלאסי בית עם גג אדום ושמש מחייכת. היועצת מגיעה למסקנה הזו: " הדלת, היא שחורה כך שבעצם כשאת נכנסת לביתך את מרגישה שחור, ,ולמה? ואם נהפוך את הסמיילי של השמש הזה נקבל פרצוף עצוב של שמש ,ולמה?. קרניי האור הללו בוהקות ביותר וארוכות ביותר ,ולמה? סביר להניח שאת מרגישה שהן מסנוורות אותך, ולמה?" היא מקבלת כתשובה: "את תקועה במקצוע כל כך מעפן שגם מובטלים לא רוצים להתפרנס ממנו, ולמה? מוחזקת בבית הספר בתור יועצת שכל הילדים שונאים, ולמה? אחת שתישאר עם משכורת של 2000 שקל לחודש – במקרה הטוב, ולמה?"
היועצת שחררה אותי. הלכה לשירותים לבכות או אולי לחפש עוד כמה קורבנות קצת יותר חברותיים. אני חוזרת הביתה. מקבלת הטפת מוסר מההורים על התחשבות בזולת. "משחקת" קצת עם אחי הקטן. מלווה אותו למיון. חוזרת הביתה. מרכלת קצת עם החברות המטומטמות שלי. אוכלת קצת סלט ירקות קצוץ וכריך גבינה מחיטה מלאה. טוב די עליתם עליי. אוכלת שני טוסטים גבינה צהובה עם אקסטרה חמאה. הולכת לישון עם בטן מלאה.
חולמת על היום שיהיה לי מחר. מתעוררת מהסיוט. מתחילה לחלום על החופש הגדול וכך נרדמת.
קמה בבוקר עם שעון מעורר שבור…