מבוכים ומטורפים – פרק 11 – הרבה "קטשופ" בפרמז-אן

ארבעת הקוסמים ישנו בחדר אחד קטן. כול אחד נחר בתורו. לפתע נשמעו קולות של אנשים צורחים.
"אויש, נו, שילו… בבקשה תחבה את השעון המעורר שלך" אמר וורם מתוך שינה.
לפתע נעשה גם חם בחדר.
"וורם, עשה טובה… ותפסיק לבשל מרשמלו בתוך הבית…" אמר ארטי.
לפתע, נשמע רעש של פיצוץ ליד הקיר של החדר. ארבעת הקוסמים התעוררו בבהלה.
"מה זה היה?!" שאל שילו בבהלה.
"אולי תשאל את כדור הקטפולטה הבוער ששוגר ישר לתוך החדר שלנו" אמר ספארק, והביט על כדור אבן בוער ענק שתקוע בקיר החדר.
"אני מניח שצריך לבדוק מה קורה בחוץ" אמר ארטי.
ארבעת הקוסמים לקחו את מטות הקסמים שלהם והם יצאו החוצה דרך דלת מעץ.

צבע השמים היה קודר. שמים שחורים ומעט אדומים. עננים כבדים ואפורים. והעיר… בלהבות.
"כולם לצאת מהעיר!" צרחו שומרי העיר. "כולם לצאת!" הם צרחו שוב.
תושבי העיר ברחו בצרחות. בתים נשרפו. וכמה תושבים אף נהרגו.
ארבעת הקוסמים יצאו מן הבניין. הם היו מופתעים.
"טוב. זה יותר גרוע מאז היום בו נוצרה עוגת הגבינה הראשונה" אמר וורם, כשהוא מסתכל על הלהבות.
"קוסמים!" צרך מישהו בקול מוכר.
"מה? מי זה?" אמר ספארק, כשהוא מנסה להסתכל סיבב.
"היי, זה הורברט השחצן!" אמר שילו.
"קוסמים…" התנשף הורברט. "אתם… חייבים… לצאת מכאן…" הוא התנשף נואשות.
"לא!" אמר ספארק בתקיפות. "אנחנו חייבים למצוא את המלך!"
"אין זמן למלך! הוא בסכנה עכשיו!" אמר הורברט, ושתק לכמה שניות. "לעזאזל, המלך בסכנה! צריכים להציל אותו!" צרח הורברט בלחץ.
"אם כך נלך להציל אותו" אמר ארטי.

ארבעת הקוסמים והורברט פילסו את דרכם לטירת המלך.
"תגיד, הורבי, יש לך מוסג מי תוקף את העיר ככה?" שאל שילו את הורברט.
הורברט עצר במקומו. הוא התחיל לרחרח עם אפו. רחרח כמה שניות.
"גובלינים…" הוא אמר בשקט ובזלזול. "רגע" הוא אמר בזריזות ורחרח עוד. "אורקים…" אור אמר בשקט.
"מ-מאיפו לך את זה?" שאל ספארק.
הורברט צחקק. "זה הרי ברור שגובלינים אוכלים נקניקיות עגל, ושאורקים אוכלים נקניקיות חריפות, דא". הוא שפשף את אפו. "יש לי חוש ריח מאוד מפותח" הוא חייך חיוך של שחצנות.
"מהר, אין לנו זמן למשחקי 'נחש את הריח', חייבים להגיע למלך!" אמר ספארק, וזירז את שלושת הקוסמים והורברט.

"הינה! הארמון של המלך!" אמר וורם בהתלהבות. הוא רץ לכיוון הדלת הגדולה מעץ והתחיל לדחוף אותה בכול הכוח. "נו! למה את לא נפתחת!"
"זה בגלל שהדלת נעולה מבפנים" אמר אחד השומרים שבאזור. "אה, ובמקומך הייתי מתרחק" הוא אמר והרים גבה.
"ל-למה שאני אתרחק…?" שאל וורם בגמגום.
השומר הסיט את פניו לכיוון העיר. "כי הדלת מלאה בחומר נפץ"
וורם הסתכל למטה. כול הדלת מלאה בחומרי נפץ ומקלות דינמיט. וורם קפץ לאחור בבהלה.
"כמה זמן עד שהדלת תפתח?" שאל ספארק.
"אני מניח שעוד כמה דקות" אמר אחד השומרים שבאזור.
"עצה שלי" לחש וורם לספארק. "אל תקנה את המשפט של 'כמה דקות'"
אחד השומרים הסתכל לכיוון אחד של העיר. הוא כיווץ את עיניו. "אוי לא…" הוא אמר בשקט. הוא פנה לאחד השומרים. "כן?" אמר השומר השני.
השומר הראשון קירב את פיו לאוזנו של השומר השני. הוא פתח את פיו באיטיות, לקח אוויר. "צבא ענק של גובלינים ואורקים מגיעים לכיוונינו!!!" הוא צרח בכול הכוח. "מבין?" הוא אמר בשקט.
השומר השני הסתכל על השומר הראשון כשעיניו פקוחות. "אתה… אתה… אתה חתיכת–"

"חבר'ה! באים לתקוף אותנו!" צעק ספארק.
"חיילים! אנחנו חייבים לשמור על הדלת! עד שהיא תפתח!" צרך הורברט.
"אבל אני טבח" אמר אחד מהם. "לא יותר מיום וחמש דקות…"
לפתע ניתן היה לראות את צבא הגובלינים. "אתם לאהוב נקניקיות!" הם צרחו.
"אהה, שקט!" אמר ספארק, וחשמל חמישה גובלינים.
ארטי התחיל לזרוק כדורי אבן על צבא הגובלינים. שניהם מתפרקים לרסיסים ולאיברים.
שילו הקפיא את הגובלינים שעמדו בראש הצבא. ולאחר מכן, ספארק פוצץ את כולם עם אנרגיית הארקיין.
וורם שרף את הגובלינים שהתקרבו יותר מידי.
הקרב נמשך חצי שעה. ודלת הארמון עדיין לא נפתחה.
"אמרתי שאסור לקנות את ה'עוד כמה דקות' הזה!" אמר וורם, והפסיק לשרוף את הגובלינים. "הגיע הזמן לזרז את העניין!" וורם עמד מול חומרי הנפץ. "שילו, תשים מגן על כולנו, בבקשה" הוא אמר.
שילו השתמש באנרגיית המגן, ושם עליו ועל ארבעת הקוסמים חליפת מגן צהובה וזוהרת.
וורם השליך את ידו לכיוון חומרי הנפץ. "אסטה לה ויסטה, בייבי" הוא אמר. ופלט אש ענקית מכף ידו לכיוון חומרי הנפץ. ולאחר שתי שניות חומרי הנפץ התפוצצו בפיצוץ אדיר.
הקוסמים שרדו, אך השומרים שעמדו סביב לא, וגם כן הגובלינים לא שרדו.
"הדלת לא נפתחה!" התעצבן וורם.
"רגע…" הסתכל שילו על שטיח כניסה שמוקם לייד הדלת. הוא הרים את השטיח. ושלף משם מפתח כסוף. "קלאסי…" הוא אמר חייך.

ארבעת הקוסמים פתחו את הדלת. הם ראו את המלך יושב על כיסא מלכותו אך הוא כסול בידיו ורגליו.
"הינה המלך!" אמר ספארק.
"עצררררו במקומכם, קוסמים!" נשמע קול מוזר ומצחיק, שבדיבורו הוא הדגיש את האות ר'. "מה נירררראה לכם שאתם עושים פה?" הוא שאל.
"אנחנו פה כדי לרקוד סלסה. מה ניראה לך?! אנחנו פה כדי לראות את המלך!" אמר וורם באגרסיביות.
"תראה את עצמך" אמר ארטי.
מאחורי כסאו של המלך יצא אדם בגלימה שחורה עם פסים זהובים ועליה עטורים אבנים אדומות.
"אוי ואבוי…" אמר שילו. "זה… מכשף…" הוא אמר בלחץ.
"אז אני מניח שזה גוררררם לכם לשנאת אותי?" הוא אמר.
"כן, כן. אני מניח שכן…" אמר ספארק.
"אם כך… תתכוננו… להילחם נגד… המכשיררררררררררר!" הוא צעק והציג מכשיר ענק מעץ שעליו יש מחט ענקית שמכוונת לראשו של המלך.