מבוכים ומטורפים – פרק 5 – האדם שהוא לא שד
לאחר שהקוסמים שלנו בילו מעט עם חבורה "נחמדה" של גובלינים בפתח היער, הם המשיכו בדרכם למרכז היער, שם הם פגשו… מישהו לא צפוי… מישהו שאף קוסם לא ראה… מישהו—על מי אני צוחק… הם פגשו מישהו מסתורי "שעזר" לקוסמים שלנו במסעם. ובהמשך, הם פגשו עם מפלץ עתיק שהל לישון את שנת מאה השנים שלו. וכניראה הקוסמים שלנו היו מעט אמממ… אידיוטים, והם העירו את המפלץ, איתו הם ניהלו קרב לא קל. אבל גם לא קשה. לא קל או קשה. משהו בינוני כזה. גם לא בינוני… רגע… בקיצור, קרב מעניין.
"טוב… הדבר היחידי שאני יודע…" אמר שילו. "הוא שאנחנו הלכנו לאיבוד בתוך היער. מי האידיוט שניווט?" הוא התעצבן.
השלושה הסתכלו על ספארק.
"מה?" ספארק היה מופתע. "זו המפה של הגובלינים! לא שלי!" הוא אמר.
"אז מה עושים?" שאל ארטי.
"שורדים" צחקק וורם.
"רבותיי, הדאגות שלכם יגמרו!" נשמע קול כבד.
"מי זה?" שאל ספארק בסקרנות.
"אני" אמר הקול.
"מי זה 'אני' בדיוק?" שאל ספארק.
"אני!" הופיע אדם מהצללים.
זה היה אדם עם עור לבן-אפור, גבוהה ורזה, עם חולצה שחורה ארוכה שחלקה האחורי המשיך לרגליו, מכנסיים שחורות, נעליים שחורות וארוכות, שיער שחור וארוך מעט, עיניים אדומות, וניבים ארוכים שיצאו מפיו.
ארבעת הקוסמים הסתכלו על האדם.
"ו-ו-ואתה… אדוני?" מלמל שילו.
"אני הוא… ואקס!" האיש הניף את ידיו לאוויר.
"ובכן שלום לך ואקס" אמר ספארק.
"האהא" צחקק וורם. "אתה ניראה ממש שונה יחסית לבנאדם רגיל" הוא חייך.
"מה? לא, לא, אני… אני בנאדם רגיל!" ואקס מלמל.
ספארק התקרב לואקס. "טוב, לפי צבע העור שלך, העיניים האדומות, צורת השיער שלך, והניבים שיוצאים מהפה שלך… אני יכול לומר שאתה ש—"
"לא!" ואקס הרים את קולו. "אני לא שד!" הוא הסתכל בכעס על ספארק. "אין מצב שאני שד!" הוא התכופף וכיווץ את ידיו. "אני בכלל לא שד! מה גורם לך, קוסם משוגע, לחשוב שאני שד!?" ואקס עצר, הסתכל על ארבעת הקוסמים, וישר חזר לעמידה מכובדת. "אני סתם אדם רגיל כמוך" הוא חייך חיוך מעט מזויף.
ארבעת הקוסמים הסתכלו על ואקס, מופתעים.
"ובכן, ואקס, בן אנוש ולא שד… יש לך מוסג איך לצאת מהיער הזה?" שאל ספארק.
"ידידיי, יש לכם מזל מצאתי אתכם. אני מכיר את היער כמו כף ידי. אז… אתם צריכים ללכת… לשם!" ואקס הוביל את ארבעת הקוסמים לתוך היער.
"ובכן, ידידיי, הגענו" אמר ואקס.
"אההה, ואקס, אנחנו עומדים מול בול עץ ענק שחוסם את דרכינו…" אמר ארטי בלחץ.
"אני מבין… אם כך, לכו לשם" ואקס הצביע על מעבר בין עצים.
"לשם?" שאל שילו.
"כן, כן. הכול יהיה בסדר גמור" אמר ואקס בשעשוע. "המעבר הזה הוא בטוח ביותר"
"טוב, אם כך" אמר ספארק. "בואו חבר'ה"
ארבעת הקוסמים נכנסו למעבר.
ארבעת הקוסמים הלכו לאורך השביל. הם הגיע למקום נטול עצים.
"אהה, חבר'ס, אני לא אוהב איך שזה ניראה…" אמר שילו.
וורם הסתכל סיבב. "הכול בסדר" הוא חייך. "רק תחשוב על הגבינ—"
"ששש… שקט…!" לחש ארטי.
"מה יש…?" לחש ספארק.
"זה…" אמר ארטי בשקט, והצביע על נחש ענק וירוק שישן שינה עמוקה מתחת לשורש עץ גבוהה.
וורם נבהל. "אלוהים ישמו—!"
שילו שם את ידו במהרה על פיו של וורם. "שקט…!" הוא לחש באגרסיביות.
לפתע הופיעו צללים ומהם יצא ואקס.
"זו המפלצת העתיקה, פינגוס. היא כרגע יושנת את שנת מאה השנים. היא כרגע נמצאת בשנת השישים ושלוש, וכשמעירים אותה בשנת השישים ושלוש היא ממש עצבנית…" אמר ואקס בשקט.
"אין בעיה…" אמר וורם בשקט. "עכשיו לך לך לדרכך, אדוני השד…"
ואקס הסתכל באיום על וורם. "אתה הרגע קראת לי…" הוא אמר בשקט. "שד?!" הוא צרח.
הנחש פתח את עיניו, ונהם.
"אופס…" אמר ואקס בהפתעה. "אמממ… בהצלחה!" והוא ישר חזר לצללים.
"חבר'ה, בואו נעשה את זה!" אמר ספארק, ושלף את המטה שלו.
"כן!" אמרו השלושה, ושלפו את המטות שלהם.
תגובות (0)