מבוכים ומטורפים – פרק 4 – זמן לגובלין
בואו והתאספו ידידי הנכבדים… היום אני הולך לספר לכם סיפור. סיפור מיוחד. זהו סיפור על משימות והרפתקאות, כפרים וממלכות, אבירים ומלכים, קסמים וטריקים, גבינה ונקני—טוב… סיפור על גבינה…
זה היה עוד יום רגיל בכפר מוצר-אלה, האנשים חיו בשמחה רבה כמו קוף שקיבל בננה. אך ארבע קוסמים לא חשבו על הבננה הזו, הם חשבו על הגבינה הטובה בעולם. לכן, הם החליטו שהם יוצאים להרפתקה באי הגדול צ'אדר-אור על מנת לממש את המשימה שהטילו על עצמם.
אבל לא ניראה לי שיהיה להם מי יודע מה כיף בהמשך הדרך… כי… סביר להניח שהם יפגשו כמה חבר'ה "נחמדים" בדרך. מי יודע מה… אולי אלה סתם גובלינים… או דרקון ענק שאוכל קוסמים לארוחת בוקר, צהריים, ערב, וארוחת ארבע! אבל… לא ניתן לבטוח בכול דבר… גם לא באנשים המסתוריים שיופיעו לקוסמים שלנו בדרך…!
אז הכול יהיה בסדר בדרכם של הקוסמים… חוץ מהעובדה שלורד המלחמה הגדול לא מתלהב כול כך מהרעיון של הקוסמים שלנו, והוא יעשה הכול כדי לעצור אותם, גם אם זה יכלול להפוך אותם לארבע נקניקיו—
אמממ… כדאי שאתחיל בסיפור…!
תחילה, הקוסמים שלנו עברו דרך יער קוט-אייג', בו הם נפגשו עם כמה אמממ… יצורים נחמדים…
"ובכן רבותיי, יער קוט-אייג'" אמר ספארק ופתח את ידיו לכיוון היער.
"רגע… שמעתם את זה…?" אמר ארטי בשקט.
"שמענו מה?" שאל וורם בקול גבוהה.
"ששש…!" ארטי שם את אצבעו על פיו כדי להשתיק את וורם.
ניתן היה לראות מרחוק יצור קטן הדומה לארנב.
"בוא אלי יצור קטן…" ארטי התכופף והושיט את ידו לכיוון היצור.
היצור התקרב לאט לאט.
וכשהיה קרוב מספיק…
"איכס! גובלין!" וורם הופתע. "הוא כזה כתום. וקטן. ומגעיל. איכסססס!"
"דיי, וורם. אולי הוא יכול לעזור לנו" אמר שילו.
"שלום לך יצור קטן…" אמר ארטי.
הגובלין הקטן הסתכל עליו בסקרנות.
"האם את יכול לעזור לנו?" ארטי שאל בנחמדות.
הגובלין הנהן.
"תוכל להוביל אותנו לאזור של הגבינה הטובה בעולם?" ארטי הושיט יש לגובלין.
הגובלין הסתכל על ידו של ארטי. וישר חבט בו עם מקל קטן.
"היי, מה הבעיה שלך?!" התעצבן שילו.
"אתם לא לאכול גבינה! אתם לאכול נקניקיות! לא אומר לכם איפה גבינה טובה!" אמר הגובלין בקול מצמרר. הוא התחיל להרביץ לרגלו של ארטי עם המקל הקטן.
ארטי הסתכל עליו. "מה עושים?" הוא שאל.
"את זה" ספארק אנרגית חשמל וחישמל את הגובלין. "פשוט, לא?"
לפתע ארבעת הקוסמים שמעו קול שופר קטן.
"חברה. זה לא נשמע טוב…" אמר וורם בלחץ.
"אוי לא…" אמר שילו בשקט. "יש לנו חברה!"
הארבע ראו חבורה גדולה של גובלינים שרצה לכיוונם עם מקלות ואבנים בידיהם.
"אני בדרך כלל חושב שאלימות היא לא הפתרון…" אמר ארטי. "אבל פה כבר אין מה לעשות!" הוא זימן אנרגית אדמה, וזרק כדור אדמה גדול שפוצץ לאיברים שורה גדולה של גובלינים.
ספארק השתמש באנרגיית חשמל וארקיין, והוא ירה מידו לייזר מחושמל שכול פעם שהרג גובלין, הגובלין המסכן התפוצץ.
וורם השתמש באנרגיית האש, ושרף כול גובלין שהתקרב אליו.
לפתע ניתן היה לראות שבאו גובלינים עם קשתות וחצים. הם עמדו בשורה וירו את החצים במכה אחת.
"אני מטפל בזה!" שילו השתמש באנרגיית המגן שלו, וזימן כיפה גדולה שהקיפה את ארבע הקוסמים. החצים פגעו בכיפה ולא בקוסמים.
"וורם יש לי רעיון יפה" אמר שילו. "תשלב איתי את אנרגיית המים שלך"
"אוקיי!" וורם זימן אנרגיית מים. ויחד איתו, שילו זמן את אנרגיית הקור.
הם שלבו בייחד את הקסם, כווצו את ידם,.ובשנייה, הם ירו נטיפי קרח שפגעו בכול גובלין וגובלין שעמדו בשורה של הקשתים.
הגובלינים האחרים שנשארו נראו מפוחדים. הם התחילו לברוח.
"אתם לא לאהוב גבינה! אתם לאהוב נקניקיות!" אחד מהם צעק וברח.
"ובכן, איך זה היה?" שאל ספארק בשחצנות.
"בואו עוד סיבוב!" צחק וורם.
שילו הסתכל גל כול הבלגן שעשו. "איכס… אז ככה ניראים המעיים של גובלין… איייווו…"
"חבל…" אמר ארטי. "הם היו חמודים…"
"אז כפי שהבנתי, הגובלינים האלה הם עכשיו אמממ… אויבים שלנו?" שאל ספארק.
"אני מניח שכן" אמר שילו. "כאילו, מי לעזאזל אוהב לאכול נקניקיות? זה כזה… נקניקיותי…"
"לאן עכשיו?" שאל וורם.
ספארק מצא מפה אצל אחד הגופות של הגובלינים. "טוב, אנחנו כאן. יער קוט-אייג'. אנחנו צריכים ללכת ל… כאן! העיר פרמז-אן"
"בסדר עם כך…" אמר וורם.
הארבע התחילו לצעוד.
"מעניין מאוד…" אמר מישהו בחשיכה. "ממש ממש מעניין…!"
תגובות (0)