לבדוק את המזוזה
הועלה לאתר 'סיפורים' (tale.co.il), תחת שם־העט 'רומפלשטילצכען'.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותב!
"כדאי לכם לבדוק את המזוזה." אמר לי תימהוני מזוקן, שעמד על מפתן ביתי. "יש עליכם 'קפֵּידא'!"
"ומנין לכבודו המידע?" שאלתי, ספק מתעניין ספק תוהה על קנקנו של הברנש; חרדי על־פי לבושו, 'רוּחניק' על־פי מבטו, וחולה־נפש על־פי דבריו.
"יש לי יכולת לראות זאת." הפטיר.
הוא לא ביקש תרומה, לא הציע לבדוק את המזוזה בעצמו, ואף סירב לכוס מים.
את המזוזה החדשה, קיבלנו מחברים דתיים שנתיים קודם לכן. כיבדנו את ידידנו מעניק המתנה לקבוע אותה בעצמו. מה שבטוח – בטוח.
חודשים ספורים חלפו, ומאז- מסכת ייסורים.
זה התחיל בתאונת דרכים, שהשביתה את מכוניתי למשך למעלה משבועיים. קורה. לא נעים, לא נורא.
זה המשיך במכונת כביסה שהחליטה 'לסחוט' אותנו במקום את הבגדים.
המזגן, בתורו, שבק חיים, דווקא ביום קיץ חם.
כשאבי לקה במחלה קשה, ללא שום היגיון או מחלות רקע – הוא עצמו ביקש ממני לבדוק את המזוזה.
פירקתי את המזוזה, ולהפתעתי- מצאתי שהיא ריקה! כלומר, בית המזוזה שאותו פירקתי מהדלת – לא הכיל קלף.
אחד ועוד אחד, הוביל לחשד כי התימהוני מלפני כמה חודשים, גנב את המזוזה.
פניתי אל ידידי הדתי, סיפרתי לו את אשר קרה אותנו, וביקשתיו לקנות עבורנו מזוזה חדשה בכסף מלא.
חשבתי לתומי כי כעת, לאחר קביעת המזוזה החדשה, בא הקץ לייסורינו.
אלא שלא כך חשב ההוא שלמעלה.
נזילה מעל השירותים, באחריות שכננו מן הקומה שמעל, אילצתנו להזמין שיפוצניק. השכן שילם, אך את הנזק כבר ספגנו.
הטלוויזיה החליטה לשבות, דווקא בעת תחרות כדורגל עולמית. את מסי שמעתי מהשכנים.
גם גופי התאורה ברחבי הבית, האסלה וכיור המטבח הצטרפו לחגיגה, "כל אחד בזמנו החופשי אש", כמאמר מפקד המטווח בטירונות.
את המחשב, המדפסת, הקומקום, מכונת הקפה, המנגל החשמלי, שעון הקיר, התנור, המיקרוגל, ואולי שכחתי כמה נוספים – את כולם החלפנו לאחר תקלות שונות ומשונות.
סופה עוצמתית שהעיפה סוכות מן המרפסות – הפילה את דוד השמש. נכון שהביטוח מכסה, אבל מה עובר עלינו ולמה??
כשחזרנו מן הלוויה של אבי, שלא החלים מאז, עברנו תאונת דרכים קשה. אף־אחד, תודה לאל, לא נהרג, אך לא יכולנו שלא לצחוק מתוך ייאוש.
עוד ב'שבעה', הברז במטבח נסתם. החלפנו את המטבח מיד לאחר ה'שבעה'. גם את המקרר הישן, לפני שגם הוא יעשה בעיות.
"צדיק, בוא תשלים מניין." ביקש ממני מישהו בעת ביקור שבועי ברשת מרכולים ידועה.
ממילא היה עליי לומר קדיש, אז הצטרפתי. את העגלה עם הצידנית והשקיות הרב־פעמיות השארתי יחד עם שאר עגלות המתפללים.
לאחר התפילה, גיליתי כי עגלתי, על תכולתה, נעלמה. מסתבר שבדיוק את האזור שבו עמדו עגלות המתפללים, מצלמות האבטחה לא מכסות.
משנה מקום – משנה מזל, החלטתי לעבור דירה.
למכירה –
דירה מרוהטת ומשופצת, כחדשה.
כולל מזוזה מהניילון.
הועלה לאתר 'סיפורים' (tale.co.il), תחת שם־העט 'רומפלשטילצכען'.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותב!
תגובות (5)
בהתחלה קראתי ולא הבנתי למה הסיפור בתגית 'מצחיקים', אך אני מודה שסיימתי לקרוא ועלה בי גיחוך.
האמת שאני ממש מזדהה עם הדמות בסיפור. במשך חודשים שלמים כל פעם היתה לנו תקלה אחרת בבית, עד שלא ידענו אם לצחוק מהעקביות או לבכות מכמות הכסף שבוזבז. עשינו בדיקת מזוזות, תפילה בקברי צדיקים, תרומה לבית כנסת, מה לא. ברוך ה' עכשיו רגוע, רק שלא יחזור…
ממש נהנתי מהקריאה והרעיון של הסיפור, מועבר בצורה מעולה (וגם קצת משעשעת), אהבתי.
שלום.
נשמע כמו "יד שניה מפציאנט". אני כן מצאתי את עצמי מחייך לאורך הקטע – לא בהכרח בגלל האסונות שפקדו את הגיבור, כמו דרך התיאור המשעשעת, אבל הנושא עצמו גרם לי לתהות על הקשר בין הומור וסבל, אז הרווחתי גם השראה.
ספיר היקרה – תודה רבה.
"יום ללא חיוך הוא יום מבוזבז" – צ'רלי צ'פלין.
גידי – שוב הצלחת לקלוט בדיוק את מה שאליו התכוונתי.
מה נשאר לנו אם לא לצחוק?
תודה רבה.
איפה התפילין בכל הדבר הזה?
אם היית שומר שבת ומבקש מבנות הבית בכניסת שבת להדליק נר זה לא היה קורה
או בעצם סתם לשים כיפה
לא יודע
הקטע כרגיל כתוב מעולה, ואני מקווה שהוא בדיוני לחלוטין…
אני זוכר ששמעתי פעם על משפחה שפנתה לרב בחרדה בעקבות ילד שנפל להם מהמרפסת ושאלו מה הם צריכים לתקן כדי למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד.
ענה להם הרב שיתקנו את המעקה במרפסת…
אבל כשבאים על האדם כל הצרות האלה והישיגוהו… כדאי שיקיים את ושבת עד ה' אלוקיך…
אגב, הסיפור הזכיר לי בראשיתו את תחילת ספר איוב – עוד זה מדבר וזה בא…
יישר כוח על הכתיבה היפה!
עומר
נ"ב: אתה באמת חושש מגניבת סיפורים?? ואיך ציון השם יועיל? הרי הגונב יכול פשוט להשמיטו!