ירח השמש פרק 6:עולם המימדים

פניאל
"סוף סוף" אמרה אנג'לינה
"מזה? איפה אנחנו? חשוב מכל אני חי?" שאלתי בחרדה
"אוי פניאל אתה לא זוכר תמיד רצינו להגיע לפה אבל בפעם שעברה נו אתה יודע מה קרה אבל עכשיו סוף סוף אתה יכול לראות את הכל בעצמך" אמרה אנג'לינה בסיפוק
הסתכלתי מסביב. לא האמנתי למראה עיניי. זה היה מסדרון צר עם מלא דלתות. יופי עוד דלתות כאילו שלא הספיקה לי הדלת המכוערת הזאת שאני שומר עליה.
"למה את כל כך מענה אותי מספיק לי דלת אחת מה אני צריך עכשיו לראות עוד מיליון כאלה לא מספיקה לך דלת אחת?" התרגזתי
היא הסתכלה עליי כאילו נפלתי על השכל מה שבאמת קרה. סתם לא אבל בכל זאת ככה היא הסתכלה עליי.
"אתה רוצה להגיד לי שאף פעם לא הייתה פה? אף פעם לא חשבת לחפש אותי?" שאלה אנג'לינה בכעס
"לא, כי הייתי בטוח שתחזרי" אמרתי בהיסוס
"אתה רציני איתי? איך אתה לא ניסית לחפש אותי? תאמין או לא אחרים היו מחפשים אחריי" אמרה אנג'לינה בהתנשאות
אוקי ממתי אנג'לינה מתנשאת ככה? יותר חשוב למה חזרתי לדבר לעצמי? ארור אתה גן עדן למרות שאני לא בגן עדן.
לא ידעתי מה לענות ואני עדיין מדבר לעצמי. טוב המצב שלי מדרדר מיום ליום.
"נו? למה לא חיפשת אחריי? לפחות הייתה מנסה או מעיף מבט מעבר לשער" אמרה אנג'לינה בכעס
"טוב לא משנה בואי נתחיל לזוז לפני שישימו לב אלינו" התחמקתי
"טוב אתה צודק בוא נראה" אמרה אנג'לינה והתחילה להתקדם
"הממ.. הממ איפה זה?" שאלה אנג'לינה
"איפה מה?" שאלתי
"אה לא סיפרתי לך אבל כשהייתי פה נכנסתי לאחד הדלתות והיה שם עולם אחד ברגע שנכנסתי קיבלו אותי אליו מאוד יפה" אמרה אנג'לינה
"אוקי אני סומך עלייך מותק" אמרתי
"מותק? למי אתה קורא מותק? אני חברה שלך?"
"כן סתומה את לא זוכרת?" שאלתי
"סתומה?!" צעקה אנג'לינה "תקשיב ותקשיב לי טוב אם יש בנינו סתום זה אתה אם כבר"
שתקתי והמשכנו ללכת. כעבור כמה דלתות פתאום משום מקום נשמע צליל של דלת נפתחת. הסתכלתי לעבר הדלתות אבל אף אחת לא הייתה פתוחה.
"אנג'לינה שמעת את זה?" שאלתי בפחד
"את מה?" שאלה בכעס
"תגידי לי את חירשת או מה?" שאלתי
"מה?" ענתה
הצילו אני תקוע עם דפוקה בראש לא סתם.
פתאום משהו צנח מלמעלה ומישהו צרח.
"אהההההה" זה נשמע כאילו אנג'לינה צועקת
"פניאל תפסיק לצרוח" אמרה אנג'לינה
"לא צרחתי זאת את" אמרתי ונשמעתי צרוד
"לא אין אתה סתום ברמות שלא מהעולם הזה צרחת כמו בחורה"
ואז לפני שהספקתי לענות ראיתי יד. אבל לא סתם יד. יד חיה.
"שלום לכם אפשר יד?" שאל הקול
הרמתי מבט וראיתי ממי בא הקול. התחלתי לצרוח ובאמת זה הייתי אני.
"אההההה" צרחתי
"אההההה" צעק בחזרה היצור
"אההההה" צעקתי עוד יותר
"אהההה" צרח היצור
"שתקווו" צעקה אנג'לינה
"אבל אנג'לינה אהההה" צעקתי
"מה אתה רוצה?" שאלה
"סתכלי אהההה" אמרתי
"אהההה" צעק היצור
"מה כבר קרה?" שאלה אנג'לינה והרימה מבט וראתה את היצור
"אההההה" צעקה אנג'לינה
"אהההה" צעק היצור
"אהההה" צעקתי
"טוב זה לא מוביל לשום מקום" אמר היצור
"אההה" המשכתי
"או שתוק כבר" והעיפה לי סטירה
"אז מה קורה אחינו?" קרץ אלינו היצור
"אחינו? מי אחיך? מה אני אח שלך?" שאלתי בחרדה
"אתה סתום ברמות" אמרה אנג'לינה
"מה אנחנו לא אחים? טוב אני מניח שהחמודונת הזאתי תסכים לאיזו פגישה או שניים" אמר היצור בפלרטטנות
"אוי וי עדיף את פניאל" אמרה אנג'לינה
"הי מזה אמור להיות?" שאלתי את אנג'לינה והוספתי "אף אחד לא מחמיא לה אפילו לא אני ואני חבר שלה"
"סליחה?!" התרגזה
"בצחוק בצחוק מותק" נבהלתי
"עוד פעם מותק?" כעסה
"סליחה להפריע לשיחה המעניינת שלא מעניינת אותי אבל תוכל להושיט לי יד?" שאל היצור עם נקישת אצבע
"מהה?" שאלתי והוא הצביע כלפי מטה
הסתכלתי למטה וצרחתי "אההההה"
"אוי נו עוד פעם? חשבתי עברנו את זה" אמר היצור
"אבל אהההה" צעקתי
"אוי סתום יא פחדן הנה אני אעשה את זה" אמרה אנג'לינה וחיברה את היד ליצור
"תודה לך מתוקונת זה אומר שנצא לדייט על חשבוני?" קרץ היצור
"לא פשוט לא" ענתה אנג'לינה
"אוקי רגע לפני שאנחנו נפרדים לשלום מה אתה? חשבתי שאני לא מובן אבל אתה? מה אתה קיבינימט?" שאלתי בפחד
"ברצינות? אתה אף פעם לא הייתה פה? ספרי לו את ילדונת את נראית אחת שמבינה בזה." אמר
"לא עכשיו" אמרה אנג'לינה
"טוב לפחות לפני שדרכינו נפרדות תנו לי לערוך לכם סיור קטן" אמר היצור
"לא תודה" אמרתי בפחד
"למה זה הזדמנות נפלאה לחקור את המקום קצת" אמרה אנג'לינה עם צחוק מוזר
"טוב בואו נתחיל את הסיור" אמר היצור והוסיף "ולשאלתך אני שלד דוגמן מיוחד במיני"
אוי וי אם הוא דוגמן אז אני מלכת היופי של הגלקסיה.
"אוקי בואו נתחיל עם הדלת הזאת" אמר השלד.
"אוקי תסביר" אמרה אנג'לינה
"אז זאת דלת שכל מי שעובר דרכה מגיע לעולם השאול. לא כדאי להיכנס תאמינו לי אין שם בחורות כולם שם בנים ועוד עולים באש אז בכלל לא" אמר השלד. מה שאול? חשבתי שגן עדן זה השאול. טוב נו שיהיה.
"והדלת השנייה הזאת היא הדלת של הרוחות" אמר השלד
"רוחות?!" אמרתי והחוורתי
"לא סתם רוחות זה הרוחות עם ה הידיעה. כל הדברים הכי טובים מגיעים אבל ממש טובים כל דבר" אמר השלד ודמיינתי שהוא מרים גבות
"רגע רוחות רפאים?!" שאלתי בתדהמה
"לא רוחות סדין מה נראה לך?" שאלה אנג'לינה
"רוחות סדין?! יותר גרוע אהההה" צעקתי
"דביל" אמרה אנג'לינה
"חשבתי שאני דפוק מסתבר שיש אותו את המחורפן" אמר השלד לעברי
"טוב אוקי בואו נמשיך זאת דלת שמובילה למקום נוראי. איכס אבירים לוקחים את הבחורות היפות בזמן שיש אותי כאילו אז אני שלד? מה אני לא יכול לספק את הסחורה יותר טוב מאביר?" שאל השלד ברגזנות
"אבירים?" שאלתי והסתכלתי לעבר אנג'לינה אבל היא לא אמרה מילה. היא שמה לב שאני מסתכל עלייה.
"מה?" שאלה
"כלום" אמרתי. ייתכן שהיא לא זוכרת? טוב מה אכפת לי חלמה לי על אבירים במקום עליי באמת. ושוב אני מדבר לעצמי.
"כן אבירים טוב בוא נעזוב את הדלת הזאת היא מעוררת בי חלחלה" אמר השלד
"טוב אני חושבת שזה מספיק אנחנו ממהרים" אמרה אנג'לינה בחיפזון
"רגע אבל מה עם הדלת הזאת?" שאלתי
"או עכשיו נזכרת? פתאום אתה לא מפחד אה?" שאלה אנג'לינה
"אוי סתמי אם את רוצה תעברי את אני אבוא יותר מאוחר" אמרתי
"כמו בפעם הקודמת?" שאלה אותי
"כן" עניתי והיא נתנה מבט של "תזהר אחרת.."
"טוב אז הדלת הזאת מובילה לערפדים" אמר השלד
"מה ערפדים? מזה?" שאלתי
"בוא נגיד שעדיף להיות בשאול מאשר להיות שם" ענה השלד
"למה? הורגים אותך שם?" שאלתי
"יותר גרוע עזוב אתה לא רוצה לדעת כל הזיכרונות הרעים שלי משם ואני אוי וי כמה עשיתי שם דברים שאני מתחרט עליהם" אמר השלד
"אוקי" עניתי
"וזה עולם אנשי זאב הלוואי שהייתי אחד מהם" אמר השלד
"למה?" שאלתי
"הם יודעים להביא סחורה הבנות שם" אמר השלד "אתה יודע למה אני מתכוון"
"אתה סוטה" אמרה אנג'לינה
"נראה לי שהוא נהנה מזה" עניתי
"זה בעצמות שלי" ענה השלד "נו אז מה דעתך על הסיור מתוקה? יש סיכוי?"
"אוי שתוק או שאני אדחוף אותך לעולם של אנשי הזאב ישחקו בעצמות שלך" אמרה אנג'לינה בכעס
"את תצליחי לדחוף אותי? הצחקת אותי" אמר השלד
"או באמת? היי מזה שם?" הצביעה אנג'לינה
"נראה לך שאת עובדת עליי?" שאל השלד
ופתאום אנג'לינה מצאה מקל ונתנה מכה לשלד.
"לאאא את תשלמי על זה" צעק השלד
"אוי שתוק וקח את הגוף המסריח שלך ממני" והשליכה אותו לעולם אנשי הזאב
"למה עשית את זה?" שאלתי
"הוא הטריד אותי כמו אריאל אתה לא זוכר?" שאלה אנג'לינה
"אריאל לא הטריד אותך הוא חנק אותך את לא זוכרת?" שאלתי
"לא" ענתה
"חבל שהוא לא נשאר יש פה עוד המון דלתות שהוא לא הסביר לנו עליהם" אמרתי
"בלה בלה בלה קדימה הגיע הזמן להמשיך לפי התוכנית שלנו" אמרה אנג'לינה
"איזו תוכנית?" שאלתי
"לא אין אתה לא אמיתי" אמרה אנג'לינה והלכנו לדלת שהתכוונו לעבור דרכה
"רגע אנג'לינה לאן הדלת שאנחנו מתכוונים לעבור בה מגיעה?" שאלתי
"אתה עוד תראה" אמרה אנג'לינה