ירח השמש פרק 3 חלק ב : אריאל?
"הנה זה פה אתה יכול להיכנס אבל שים לב אני מקציבה לך זמן "היא אמרה
"למה?" שאלתי
"זה לביטחונך ולביטחון אריאל" אמרה האחות
"אוקי בסדר כמה זמן יש לי?" עניתי ברגזנות. איך עכשיו רציתי להגיד איזו קללה אבל זה לא מנומס היא בכל זאת עזרה לי היום.
"שעה יש לך" היא אמרה
"שעה?! מה שעה?!" קפצתי
"שעה ולא יותר " אמרה האחות
כעסתי "תני לי שעתיים" אמרתי
"שעתיים?! אתה משוגע?" אמרה האחות ברוגז
"אוקי את יודעת מה שעה וחצי אבל לא פחות מזה" אמרתי לה האחות ראתה שאני לא עומד לוותר לה ולבסוף אמרה "אוקי שעה וחצי, אבל אחרי זה אתה יוצא משם, כי אם לא אנחנו נכריח אותך ותאמין לי אתה לא רוצה שנכריח אותך" היא אמרה
"אוקי אבל אם זה נמשך יותר מהמתוכנן אני נשאר לא משנה מה" עניתי לה
"אוי נו טוב אבל אם לא תצא תוך שעה וחצי זו כבר תהיה בעיה שלך" אמרה האחות בפנים חמורות. הסתכלתי על המסדרון שבו הלכנו כולו היה סורגים ודלתות כאילו שזה היה צינוק מזל שלפחות הכול מואר פה אחרת היה אפשר גם לאשפז אותי פה ולא על מעבר בשער.
עדיף לא להגיע לפה עובדים בקושי מצליחים להאכיל את המלאכים החולים וזה לא מחזה נעים לעין. לפני שנכנסתי האחות עצרה אותי היא אמרה לי "חכה רגע תן לי לפחות להקיש את הקוד שלא תתחשמל" היא הקישה את הקוד והדלת נפתחה מזל שהיא עצרה אותי כי אם לא טוב היה אפשר לרשום אותי לאיזה ניתוח אחד או שניים
כשהדלת נפתחה האחות אמרה לי "תזכור יש לך שעה וחצי וזהו"
"אם לא יותר" הוספתי
"תזכור אם אתה זקוק למשהו תלחץ על הכפתור האדום שבצד הדלת הנה פה " היא הצביעה על נקודה אדומה בוהקת
"אין בעיה אבל אני לא אצטרך את זה " אמרתי ונכנסתי
"ביי פניאל" אמרה האחות וסגרה את הדלת
נכנסתי לחדר באיטיות. החדר לא היה מפחיד הוא נראה בדיוק כמו המסדרון שהלכתי בו הסתכלתי סביב, כדי לראות אם יש כאן משהו שונה כשלפתע ראיתי מיטה הלכתי לעברה ולפתע ראיתי אותו.
הוא אמר לי "שלום לך פניאל" אמר אריאל
לא ראיתי בו משהו חריג חוץ מזה שהוא ידע את השם שלי איך לעזאזל? מי גילה לו? בכל זאת הלכתי אליו בזהירות "אריאל?" שאלתי
"כן זה אני ילדון" הוא אמר והוסיף " גדלת מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך"
אוקי מפחיד איך מישהו שפגשתי רק עכשיו יודע את השם שלי וגם אומר לי משפט כזה כנראה שהוא יותר משוגע אפילו ממני
" מאיפה אתה יודע את השם שלי?" שאלתי ברוגע
"מה אתה לא זוכר אותי? הייתי עם אבא שלך ואימא שלך ביום שנולדת" הוא אמר
נדהמתי כאילו אני בסרט דרמה שבו אני פוגש מישהו מעבר שלי אוף ארור אתה גן עדן קודם כל אנג'לינה ועכשיו הוא לפחות אני יודע מאיפה אני לא שפוי.
"יכול להיות המון היו עם אבא שלי כשנולדתי מה הקשר שלך עליו?" שאלתי
"אני הייתי חברו הטוב של אביך היינו נוהגים לעבור המון בשער בשביל לאסוף מודיעין על הצד השני" הא ענה
"מה?! אבא שלי עבר בשער?! מתי? למה?" שאלתי בתדהמה
הוא צחק לעברי ואמר "מה אתה אומר לי שאביך הגדול אפילו לא סיפר לך פעם אחת על המסעות שלנו בשער? הוא כל הזמן היה מתרברב על זה מול המלאכיות"
"לא אפילו לא פעם אחת הוא כל הזמן היה גוער בי שאני שואל אותו שאלות כאלו"
"אל תפגע ילדון הוא כנראה רק שומר אליך" הוא ענה לי בנחמדות
"אז תוכל אולי אתה לענות לי על כמה שאלות?" שאלתי בזהירות
"כן בשבילך הכול" הוא אמר בביטחון
כל כך הרבה שאלות היו לי בראש ולא ידעתי מה לשאול קודם וגם האם אני אספיק לשאול הכול
"ילדון אין לך הרבה זמן לשאול אז יאללה תתחיל" הוא האיץ בי
"אוקי.." עניתי
"כמה פעמים אתה עברת בשער?" שאלתי על מנת לא לעורר חשדות
"המון ילדון אבל לא נראה לי שבשביל זה באת" הוא ענה
איך הוא ידע? טוב גם אני הייתי חושד אם היו שואלים אותי שאלה כזאת
"מה עשית בשער?" שאלתי
הוא התחיל לספר לי "התפקיד שלי היה משגיח בגיהינום השטנים עוברים הכשרה כלשהי כלאו אותי פה לפני שהבנתי מה זה אבל אחת התלמידות המצטיינות שמה נראה לי דוויל זה השם נעלמה משם ואני פוחד שהיא כאן"
"נראה לי שהיינו מזהים שטן בתוך גן עדן" אמרתי לו
"נראה לך? לשטנים יש שיקוי מיוחד שיכול להפוך אותם לכל יצור שירצו כל עוד הוא מוחזק בידם שמעתי שילדה מהעיר שלנו חזרה משער המימדים לך תדע מה עשו לה"
נבהלתי הייתכן שאנג'לינה היא בעצם שטן? יכול להיות שהאיש הזה סתם משוגע? ואיך כל זה קשור לאבא שלי?
"לא אתה משקר זה לא יכול להיות אנג'לינה? שטן? מה פתאום" אמרתי המום
"שמת לב למשהו שונה אצלה?" שאל אריאל
"לא" אמרתי
"אתה בטוח?"
"טוב היא קצת מתנהגת שונה אבל זה בגלל שכל מי שיוצא וחוזר משער המימדים נדפק בראש" אמרתי
"ברצינות? אתה חושב שאני דפוק בראש?" שאל אריאל
"כן אתה דפוק, כי אמרת לי שאנג'לינה היא איזה שטן וגם האחות הזהירה אותי מפנייך שאתה הכי הזוי כאן מכל האנשים" אמרתי בכעס
"הם אומרים את זה כי אנחנו מספרים את מה שקורה מעבר לשער אחרת לא היית יכול אפילו לדבר איתי" הוא ענה לי
"לא מזיז לי מה אומרים או חושבים אין לי כוח לזה" איך הוא מעז להגיד דבר כזה שאנג'לינה היא שטן?! נכון היא קצת לא זוכרת דברים בגלל המעבר בשער, אבל להגיד שהיא שטן?! מרוב כעס רציתי להרוג אותו.
לפתע אריאל קם מהמיטה "חשבתי.. שאתה.. לא יכול ללכת" אמרתי
הוא ענה "אני יכול פשוט נשבעתי לעצמי שעד שאני לא אפגוש אותך אני לא אלך" הוא ענה בקול עמוק
נלחצתי ומרוב הפחד ברחתי לקצה של הדלת ידעתי שנשארו לי לפחות עוד כמה דקות בודדות אבל לא הייתה לי ברירה. לחצתי על הכפתור האדום ופתאום אזעקה נשמעה אוף למה אף אחד לא מגיע? צעקתי "הצילו!!!" אריאל התקרב אליי והוא אמר "אני יודע מי פה השטן האמיתי" נלחצתי מה עכשיו הוא חושב שאני שטן? לרגע אחד נדמה היה שחיי הסתיימו שאני פניאל סיימתי את דרכי בבית משוגעים טוב ציפיתי שזה יקרה אבל לא עכשיו לפתע האחות הגיעה והיא אמרה "בוא מהר לפני שהוא יבוא" יצאתי במהירות מהחדר והאחות נעלה אותו רגעים של אימה עברו לי מול העיניים האחות מרגיעה אותי ושואלת "אתה בסדר?"
עניתי לה "כן תודה"
"יופי זה טוב"
האחות נכנסה פנימה כדי לבדוק מה שלום אריאל ופתאום מהחדר היא צעקה "הוא נעלם!! מהר תסגרו את ההוסבן!!"
האחות יצאה בבהלה מהחדר ואמרה לי "תצא מכאן עכשיו או שתיתקע פה לעוד כמה שעות"
שאלתי אותה "מה קרה?"
היא ענתה לי "הוא ברח".
תגובות (0)