ירח השמש פרק 19
דוויל
"לא פניאל " אמרתי בבכי
"זהו זה, נגמרו השטויות עכשיו תורך מייקל" אמר אריאל בקול עמוק והצביע עליו
"נראה אותך" צעק מייקל והתחיל להשתנות
"אוי וי מה הולך פה? קודם פניאל עכשיו אתה? למה אני המוזרה בסיפור הזה?" אמרתי בקול רעם
"אוי שתקי דוויל את יודעת שהסוף שלך קרב אבל הסוף שלו יותר" הוא ענה
"איך בדיוק?" שאלתי
"זה פשוט אם אני אהרוג את מייקל לפני שהוא משתנה פניאל לא יחזור לחיים" אמר אריאל בצחוק מרושע
"פניאל? יכול לחזור לחיים?" שאלתי
"כן עד כמה מטומטמת את? מלאך ושטן ביחד יכולים להחזיר כל יצור לחיים לכל היותר פעם אחת" הוא אמר בקול מתרגז
הסתכלתי על מייקל ראיתי שגופו משתנה אפילו יותר משל לפניאל השתנה יכול להיות שאני צריכה לבזבז זמן?
"הי אריאל לא רצית להרוג אותי קודם כל? הרי אמרת שאתה רוצה לנקום בי ולהראות לכולם שאני שטנית" צעקתי לעברו
"אוי דוויל את תמותי אבל הנקמה תהיה מתוקה יותר אם לא תהיה בכלל אפשרות להחזיר את פניאל" הוא אמר
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"טוב אם פניאל יחזור לחיים אז הוא ימלוך על גן עדן אבל אם הוא לא אז לי תהיה האפשרות לקחת את כס המלכות" הוא ענה באותו צחוק מרושע
"לא נראה לי" אמרתי לו
"מה?" שאל אריאל
"התוכנית שלך גרועה" אמרתי לו
"כל הכבוד אנג'לינה עוד כמה שניות ואני יהיה מוכן" צעק אבא של פניאל
"מה..??" אמר אריאל והוסיף "זאת הייתה הסחת דעת? אתם תכננתם את זה עכשיו אתה תסבול מייקל" הוא לקח את המקל שהיה בגופו של פניאל והתקרב אל אביו של פניאל ראיתי את עיניו הם היו מבועתות ופיו התחיל להתנענע כאילו הוא סופר את השניות להשלמת השינוי. פתאום אריאל לקח את המקל ודקר את זה בליבו.
"לאאאאאאא" צעקתי
"כןןןןןןןן" אמר אריאל
"למה אתה עושה לי את זה? איך עכשיו אני אחזיר את פניאל שלי?" אמרתי בבכי
"בעזרתי" אמר אבא של פניאל והוציא את המקל מגופו
"לא זה לא יכול להיות אני הרגתי אותך" אמר אריאל
"לא ניסית להרוג אותי אבל פספסת" אמר מייקל בגיחוך
הוא לקח את המקל והתחיל להכות באריאל עד שהוא נפל על הרצפה
"לא מייקל תן לי צ'אנס אנחנו יכולים.. אנחנו יכולים להציל את גן עדן אנחנו.. יכולים לחשוף אותה" אמר אריאל
מייקל הסתכל עליי ואמר "בסדר אריאל אני אדאג להציל את גן עדן אבל זה לא יהיה איתך" הוא לקח את המקל ודפק לו בראש עד שהוא מת.
"יופי עכשיו זה הסוף" אמר מייקל והוסיף "עכשיו אני אשחרר אותך אנג'לינה"
הוא השתמש בכוחו והוציא את החץ ופתאום ראיתי שגופו חוזר למצבו הרגיל
"מה קרה?" שאלתי
"כוח של מלאכים את יודעת בקטנה" הוא ענה
הלכתי על עבר פניאל ראיתי את גופו שרוי על האדמה, אביו שם את ידו על ליבו והתחיל לומר תחייה בני תחייה אבל שום דבר לא קרה
"אני מצטער הוא לא יחזור" הוא אמר לי
נפלתי על האדמה והתחלתי לומר "לא פניאל ,לא" בכיתי ובכיתי דמעותיי התחילו לזלוג על עבר גופו של פניאל אביו בא אליי ואמר "אני מצטער אנג'לינה אבל עשיתי כל מה שיכולתי"
"תעשה חזק יותר" אמרתי לו
"אי אפשר חזק יותר" הוא אמר
"אבל…" אמרתי והתחלתי לבכות יותר
פתאום נשמעה אנחה וקול בקע מהגוף ואמר "אוף תנו לי לישון קצת"
"פניאל??" שאלתי
"לא זה האדון עם הברדס האדום ברור שזה אני" הוא אמר
"פניאל" שמחתי כל כך התקרבתי אליו והוא אליי ופתאום התנשקנו
"סחתין פניאל נשיקה ראשונה ועוד עם בת" אמר מייקל
"כן, כן זה תמיד כיף" ענה פניאל
"אז אנג'לינה למה שלא תחזירי את היהלום למקום אני מניח שזה המעט שאנחנו יכולים לעשות אחרי הדרמה פה" אמר מייקל בחיוך
"כן בטח למה לא?" אמרתי והלכתי לעבר היהלום. לקחתי את היהלום ואז קרה משהו משונה. הייתה לי הרגשה מוזרה הסתכלתי לעבר גופי וראיתי שהשיקוי מתפוגג וצבע עורי הופך לאדום. גם צבעו של היהלום השתנה לצבע אדום כמו צבע הגוף שלי. אוי וי היהלום מבטל את השפעת השיקוי.
"מה לעזאזל?" שאל פניאל.
תגובות (0)