ירח השמש פרק 18
פניאל
"מה זה איפה אנחנו" שאלתי את אנג'לינה
"אני לא יודעת רגע אחת גררתי אותך על האדמה ועכשיו אנחנו…" היא נעצרה
"מה קרה?" שאלתי
"זה א… א.. א.. אר.. אריאל" היא אמרה בחשש
"אוי לא מה נעשה?" אמרתי בפחד
"יש לי רעיון בוא נלך בשקט ככה הוא לא ידע שאנחנו פה" אמרה אנג'לינה
פתאום אריאל התחיל לומר "שאלאלהלה וליליללילילילליליל ופיפיפיפ וסיסיסיסי" והוא הוסיף לזה ריקוד מוזר בזמן שהוא מוציא את הלשון בחוץ
"חחחח" צחקתי
"שתוק" אמרה אנג'לינה
"אבל תראי אותו זה לא נורמלי אפילו אני לא דפוק ככה " אמרתי לה
"יופי עכשיו בוא נזוז" היא אמרה התחלנו לצעוד בשקט אבל אנג'לינה בטעות הפעילה מלכודת אחת שהונחה ברגע אחד נשמע צעקה וחצים פגעו בנו והצמידו אותנו לקיר. אריאל הסתובב לאחור ואמר "אוו אורחים סוף סוף שעת התה שלנו יכולה להתחיל"
"שעת תה? באמת?" שאלתי אותו
"בטח פניאל איזה מן מארח אני אם אני לא אתן לכם איזה כיבוד קל" הוא אמר עם חיוך מרושע
"הוו באמת? אז אני רוצה בבקשה כריך נוזלי בתוספת של מיץ פרחים בצד" אמרתי בחיוך
"מה?" הוא שאל
"כן מה שאמרתי אתה הרי הצעת לנו כיבוד לא?" שאלתי אותו
"אוי וי" אמרה אנג'לינה
"זה משייצא ממייקל הגדול? ילד מטומטם עם אי קיו פחות משל סלע?" הוא אמר בלגלוג והוסיף "אני רואה שהציפיות שלי היו יותר מדי נמוכות"
"אבא? אתה פה? וקוראים לך מייקל?" שאלתי
"כן בני אני פה מצטער שלא סיפרתי לך אף פעם פשוט אני בעצמי לא יודע למה קראו לי כך" הוא אמר במוזרות
"אנחנו דקה לפני המוות ואתה עדיין משקר? איזה מן אבא אתה?" פרצתי לו בבכי
"פניאל בכי לא יעזור פה אבל…" הוא התחיל לומר
"אבל מה?" המשכתי בבכי
"תמיד שאלת אותי מה יש בדלת טוב אני מוכן לספר לך" הוא אמר בחיוך
"באמת?" שאלתי
"כן אני מניח שעכשיו זה הכי טוב במיוחד שזה כנראה הפעם האחרונה שאני אראה אותך" הוא אמר בחיוך אוהב
"אוקי" עניתי
"אריאל תוכל לשים שניה את היהלום על הרצפה?" שאל אבי את אריאל
"למה כדי שתוכלו לגנוב אותו?" הוא אמר בחיפזון
"איך אנחנו יכולים לגנוב אותו? אנחנו תקועים בקיר הזה" הוא ענה לו
"אני עליתי עליכם אתם רוצים שאני אניח את זה על הרצפה ככה היהלום יידלק ואז ההוא ישחרר אתכם וככה תוכלו לגבור עליי מתוחכם מאוד מייקל" אמר אריאל
"שום דבר ממה שאמרת לא הגיוני הרי אתה בעצמך הראית לי שבשביל להפעיל את היהלום צריך לגעת בו" אבי ניסה להסביר לו
"ארור אתה גן עדן אני שונא שאתה צודק מייקל" אמר אריאל ברגזנות
"ארור אתה גן עדן? זה משפט שלי" צעקתי לאריאל
"ממי נראה לך למדת את זה?" אמר אריאל בחיוך מוזר
"אוי וי למדתי את זה ממך? לא מספיק שאני משוגע עכשיו אני מגלה שלמדתי דברים ממך? אוי לאאאא" צעקתי
"שתוק פניאל במלא בגללך המצב לא טוב" אמרה אנג'לינה
"איך בדיוק המצב לא טוב בגללי" שאלתי
"בוא נראה.. אם לא היית מעליב את האדונים עוד היינו עכשיו בגיהינום בטוחים" אמרה אנג'לינה בזעם
"אוי דוויל, דוויל, דוויל עדיין אם התחפושת הזאתי? קדימה תראי מי את באמת הרי עליתי עליך שאת לא אמיתית" אמר אריאל לאנג'לינה בביטחון
לא מובן לי מאיפה הביטחון הזה בא הרי בדרך כלל מלאכים לא אומרים דברים בביטחון בגלל שאנחנו לא רוצים אף פעם להבטיח משהו למישהו במאה אחוז אולי בגללה זה אנחנו גם ממלכה מבודדת?
"תגיד אריאל מאיפה אתה בטוח שהיא דוויל?" שאל אבי
"אני מכיר את דוויל כמו שאני מכיר אותך מייקל היא כמו חברה בשבילי" אמר אריאל בצחוק
"חברה? דוויל? מה?" שאלתי
"כן פניאל זה עוד משהו מהעבר שלי יותר נכון מהעבר של אריאל" ענה אבי
"טוב אריאל אם לא תניח את היהלום ברצפה לפחות תוכל להראות לפניאל את היהלום?" שאל אבי
"טוב בגלל שבמלא הידיים שלכם תפוסות אני לא רואה סיבה שלא" אמר אריאל
הוא בא לכיווני והראה לי את היהלום הוא היה מרהיב ויפה
"כן פניאל זה יהלום הנשמה שנים רבות גן עדן וגיהינום רבו על היהלום הזה והנה הוא פה מולך" אמר אבי בחיוך
"וואי מה זה הסמלים האלה?" שאלתי
"אני לא יודע אבל אני כן מזהה שם את גן עדן, גיהינום ואת שני חציי כדור הארץ" ענה אבי
"שני חצים? מה?" שאלה אנג'לינה
"כן לכדור הארץ יש שני חצים מזרחי ומערבי" ענה לה אבי
"מה ההבדל?" שאלה אנג'לינה
"ההבדל היחידי דוויל הוא שבני האדם בצד המזרחי חיים ביחד עם עוד יצורים ובצד המערבי חיים רק עם בני האדם" ענה פתאום אריאל
"אהה.. פתאום אתה עונה לי? חשבתי שאתה לא סובל אותי" אמרה אנג'לינה
"אולי אני רוצה להיפטר ממך אבל זכותך לדעת מידע כזה" הוא השיב לה
"סתם שאלה אריאל אבל אם אתה חושב שזאת דוויל איפה אנג'לינה?" שאל אבי
"אני מוכן להמר שהיא בגיהינום איפה שהוא אני בטוח שהשטנים עכשיו לוקחים ממנה דם בשביל השיקויים שלהם" אמר אריאל והסתכל על אנג'לינה במבט מוזר
"זה נשמע לי מגוחך ועכשיו אני מאמין שאתה עוד יותר משוגע ממה שחשבתי" אמרתי
"אהבה מעוורת אותך פניאל" הוא ענה
"מה זה קשור?" אמרתי
"מה זה קשור אתה שואל?" ענה לי אריאל
"כן" עניתי
"אתה מעז לשאול מה זה קשור?" שאל אריאל בחזרה
"כן" עניתי
"איך אתה מעז? לא הבנת שהכל קשור? שלא נדע" אמר אריאל וגלגל עיניים
"לא" עניתי
"אתה מחמיר את המצב אתה יודע?" שאלה אנג'לינה
"את כבר החמרת את זה כשנכנסת לפה דוויל" ענה אריאל
"מה שתגיד" ענתה אנג'לינה
למה אריאל כל כך מתעקש שאנג'לינה היא דוויל? אני אפילו לא מכיר מישהי בשם דוויל חוץ מהפעם ההיא שאנג'לינה סיפרה לי שקוראים לה בגיהינום דוויל. מעניין למה זה ככה? לי לא נתנו שם מגניב? למה נתנו לה שם אחר? וגם מה זה השם הזה דוויל? היו יכולים להמציא משהו יותר מגניב כמו אוולין או משהו כזה מה זה דוויל? ולמה אני שום מדבר לעצמי? "טוב ברשותכם אני עכשיו אהרוג אותך דוויל" אמר אריאל והסתכל על אנג'לינה במבט מטורף והוסיף "אבל כדי שלא תטילו ספק בכך שאני טועה בואו ואראה לכם מי היא באמת אנג'לינה"
"לא אריאל זה יהרוג אותה" אמר אבי
"אוי מייקל אתה לא מבין כלום אם היא באמת אנג'לינה אז יש סיכון בכך שזה יהרוג אותה אבל אם היא לא אנג'לינה והיא לא אז זה לא יהרוג אותה רק יפיג את הכישוף זה הכל" אמר אריאל
"מה לא תעזוב אותה חתיכת" צעקתי
"פניאל למה אתה לא מוכן להאמין לי? אני לא סתם אגיד דברים כאלה" אמר אריאל
"כי אתה משוגע" עניתי לו
"ממש מצחיקול כמו אבא שלו" ענה אריאל בציניות
"לצחוק עכשיו או שבכלל לא?" שאלתי
"טוב אין לי כוח לשטויות האלה אני אעשה את מה שתכננתי כבר מההתחלה כשעליתי עלייך דוויל" אמר אריאל והתחיל להתקדם לעברה.
היא הסתכלה עליי ואני עליה מנסים לחשוב על פתרון איך להשתחרר.
פתאום הירח עלה ונראה שאריאל מסתכל על אבי בצורה מוזרה
"אוי לא" הוא אמר
"מה קרה אריאל? מפחד?" צעק אבי
"מייקל בבקשה תגיד לי ששום דבר לא ישתנה בך" הוא אמר
תחושות התחילו בגוף שלי מוזרות מאוד כאילו אני משתנה אבל לא כל כך הבנתי
"אני לא יכול להשתלט על זה אריאל במיוחד שאני בצורה הזאתי" אמר אבי
"אוקי אז? מה אני אעשה" אמר אריאל והוסיף "יש לי שניות אחדות אני חייב לעשות משהו"
הוא לקח מקל והתחיל לזרוק כשפים על אבי כאילו הוא מוציא ממנו רוח רעה או משהו. הוא התחיל לרקוד ואמר "אווו לוווו פווו בלה"
"מספיק עם הריקודים האלה בתולי" צעקתי
"בתולי? למי אתה קורא בתולי? אני לא בת ים" אמר אריאל
זאת הייתה יציאה טובה ובדרך כלל אין לי כאלה ולמה בכלל אמרתי את זה? טוב צריך להמשיך ככה אני מעכב אותו מלרקוד כמו משוגע. אה וגם מלהרוג את אנג'לינה אבל הכל עדיף מהריקוד.
אריאל הסתכל על אבי בצורה מוזרה והוא החזיר לו מבט של מנצח.
"מה קורה פה?" אנג'לינה אמרה
"פתאום התעוררת מתוקה?" שאלתי
"הבנו את המתוקה די" גערה בי אנג'לינה
"אני יודע שאת אוהבת את זה מותק" והפרחתי לה נשיקה באוויר
"אוקי" אמרה אנג'לינה במבט המום "הכל בסדר איתך?" שאלה
"אוי דוויל את לא מבינה שהנשיקה הייתה בשבילי ולא בשבילך?" אמר אריאל
"לא מצחיק" ענתה אנג'לינה
"טוב הגיע הזמן משכתי את הזמן יותר מידי הגיע הזמן" אמר אריאל והתחיל להתקדם לעבר אנג'לינה באיטיות עם היהלום.
"פניאל תעשה משהו" אמרה אנג'לינה
"מה אני כבר יכול לעשות מותק? זה לא בשליטתי" עניתי לה
"די כבר להיות מוזר" אמרה אנג'לינה ואריאל כבר היה ליד אנג'לינה עם היהלום.
"אני עומד ליהנות מזה" אמר אריאל בחיוך מרושע. אנג'לינה הסתכלה עליו במבט מפוחד. היא לא ידעה מה לעשות וגם אני לא. אני גם לא יודע מה קורה לי בדיוק אני עדיין מרגיש איזשהו שינוי כמו מקודם.
"די עזוב אותי לא עשיתי לך כלום" אמרה אנג'לינה בתחינה
"אוי באמת שתקי כבר" אמר אריאל והעיף לה בוקס ואנג'לינה נפלה ארצה.
אריאל צחק בקולי קולות ואני הייתי המום למראה עיניי. איך הוא מסוגל לעשות דבר כזה? ועוד לאנג'לינה?
אנג'לינה ניסתה להתאושש מהמכה שקיבלה, אבל אריאל החטיף לה עוד מכה יותר חזקה מהקודמת.
"די" צרחתי "תעזוב אותה די היא לא עשתה לך כלום" אמרתי
"תפסיק כבר להיות כזה רגשי זה מגיע לה על זה שהיא ניסתה לגנוב את היהלום" אמר אריאל
"היי אף אחד לא מרביץ לחברה שלי" אמרתי ופתאום שרירי גדלו וגופי גדל ושבר את החץ
"איך הצלחת לברוח מחץ המלאכים כולם יודעים שאבות אבותינו ייצרו אותו ככה שאף אחד לא יכול לברוח חוץ מ…" הוא השתתק ופנה לכיוון אבי
"אתה עשית את זה?" אמר אריאל לאבי
"העברת לו את כוחך" הוא אמר
"איזה דביל אתה אריאל אם הייתי מעביר אליו את כוח שלי הייתי מת. הוא נולד עם זה" ענה אבי לאריאל
"יו אריאל אבא מה אתם עושים מתמזמזים חשבתי שבאת לעשות פה קצת דם אם אתה מספיק גבר בוא נראה אותך הורג אותי" צעקתי לעברו
ובשנייה אחת תקע אריאל חץ לתוך גופי.
תגובות (0)