ירח השמש פרק 14: מתעמתים

מייקל
"יקירי יקרי קיבלנו הודעה מגיהינום" אמרה אשתי בדרמטיות שאופיינית לה
"אוי תפסיקי עם הדרמות האלה יש לי המון על הראש עכשיו ספרי מה קרה?" שאלתי בעצבנות
"אתה בטוח?" שאלה בפחד
"הרגע אמרת שאת רוצה לספר אז ספרי ותפסיקי לבכות" אמרתי בזעם לא אופייני לי
"אוקי" היא אמרה בבכי והוסיפה "הפרחים.."
עצרתי אותה ואמרתי לה "עוד פעם פרחים?! כבר נמאס לי לשמוע מהדברים האלה עכשיו הסתלקי מכאן את מפריעה לי "
"אבל.." היא ניסתה לומר
"הסתלקי או שתרגישי את זעמי" אמרתי בכעס
"בסדר אני הולכת אבל אני לא חוזרת" היא אמרה
"מה? את עוזבת אותי? אין לך בושה?" אמרתי לה בקול גבוה
"כן אתה הרסת את המשפחה הזאתי את הממלכה הזאתי ואת פניאל שלי" היא אמרה בכעס והתעופפה
צעקתי לעברה "אוי חושבת שתצליחי לחיות בלעדי את תראי עוד היום את תחזרי אליי על ארבע"
והיא צעקה חזרה "מי שמדבר כפוי טובה"
פתאום דפיקה נשמעה בדלת צעקתי "מה עכשיו?" פתחתי אותה וראיתי שומר
"שלום המלך יש לי חדשות" הוא אמר
"מה החדשות?"
"קודם כול מצאנו את אריאל" הוא אמר בקצת בושה
"חדשות נפלאות אבל לא אתה מבויש מה הוא ברח לכם?" אמרתי בקול הדרגתי
"אהה.. לא בדיוק" הוא ענה
"אז מה קרה?" שאלתי
"הממ.. הוא לקח את היהלום והשתמש בו נגדנו"
"מההההה?!" אמרתי
"כן" הוא אמר בבושה
"רגע זו בדיחה? הוא השתמש ביהלום וניצח אתכם? זה נשמע לגמרי מומצא" אמרתי
"בוא ותראה בעצמך מה הוא עשה" הוא אמר
"אוקי" אמרתי והתחלנו ללכת משם
בדרך הבחנתי בפרחים שאשתי כל הזמן חופרת לי עליהם כמה שהם לא נראים טוב מדרך כלל וראיתי שהיא צודקת. זה כל כך משונה נפטרנו מהמזיק שגרם לפרחים להראות ככה. כל כך הרבה בעיות ובלי פתרונות.
"הגענו" אמר השומר
הסתכלתי סביב ולא ראיתי שום דבר יוצא מן הכלל עד שהסתכלתי על דלת על שמובילה ליהלום. כל הדלת הייתה מכוסה בצמחים קוצניים.
"מזה אמור להיות?" שאלתי את השומר בתדהמה
"אריאל עשה את זה הוא עשה משהו עם היהלום שגרם לכל זה" אמר השומר
"איך? זה בסך הכל יהלום" אמרתי
"אני לא יודע" ענה השומר
"יש דרך לפרוץ את חומת הקוצים הזאת? יש לי כמה מילים להחליף עם אריאל" אמרתי בכעס
"אנחנו עובדים על זה אבל היא לא תיפרץ בשעות הקרובות" אמר השומר
"פרצנו אותה פרצנו אותה" צהל אחד השומרים
"זה היה מהיר" אמר השומר שליווה אותי
"תנו לי להיכנס לשם" אמרתי בחיפזון
"אבל אדוני זה עדיין מסוכן. החומה עדיין קוצנית ואריאל חמוש שם" אמר השומר בנימת פחד
"במה הוא חמוש? ביהלום? יופי אני משקשק" אמרתי ופניתי את הדרך לעבר הדלת
"אבל אדוני…" צעק השומר
"אבל מה? אתם רוצים להשאיר את אריאל שם מבלי שייענש? אני לא חושב אז עכשיו אתה ושאר השומרים תתנו לי לעבור" צעקתי
כולם השתתקו. יופי לפחות זה אני אלך לדבר עם אריאל לראות מה הוא בדיוק עשה ומה קורה פה לעזאזל. התקדמתי לעבר חומת הקוצים הרבה לא יודעים אבל אני שונה אחד הסגולות שלי זה שאני יכול לעבור מבלי פגע זה עדיין לא אומר שאי אפשר להרוג אותי אפשר אבל לא מקוצים ובטח לא של קקטוס. נכנסתי בחומה חלק משיער גופי נתלש אבל זה לא נורא במלא הייתי צריך להוריד אותו לאשתי ולי היה על זה ריב גדול היא חושבת שיותר מידי שיער זה לא מושך אבל עובדה שהיא התחתנה איתי.
"אריאל איפה אתה" צעקתי
קול לא נשמע
"אריאל איפה אתה?" צעקתי שוב פעם
"אני פה" צרח אריאל
"מה זה פה?" צרחתי לו
"מאחורייך" הוא לחש לי
"אההההה" צעקתי ונפלתי
"אז נפגשים שוב פעם מייקל והפעם זאת הולכת להיות באמת הפעם האחרונה בשבילך חבר" הוא צחק בצחוק מרושע
"הממ.. לא נראה לי שזה הסוף שלך אריאל" אמרתי לו
"אם מה תילחם נגדי עם הכנפיים שאין לך" הוא אמר והוסיף " באמת למה אין לך כנפיים"
"הממ.. תלשו לי אותם האדונים בקרב האחרון על היהלום" אמרתי בהססנות
"יכול להיות שזה היהלום הזה?" הוא אמר בחיוך רחב ומרושע
"כן" אמרתי והוספתי "מה את מתכוון לעשות
"מה אני יכול לעשות איתו להתנשק איתו? מה נראה לך שאני עד כדי כך משוגע אני אהרוג אותך" הוא אמר
"בלה, בלה מה שתגיד לא הצלחת אז להרוג את דוויל אז שתהרוג אותי?" אמרתי לו בלגלוג
הוא אמר " אוי ארור אתה גן עדן עם הבלה בלה שלך תאכל קש עכשיו "
הוא הפנה לכיווני את היהלום ודוקרנים יצאו ממנו
"אוי וי מה זה? איך עשית את זה?" שאלתי אותו
"גיליתי את זה בדרך מסתורית שאתה לא תבין" הוא אמר לי
"בקיצור זה קרה בטעות אני צודק?" שאלתי
"כן" הוא אמר
גלגלתי עיניים
"אתה יודע מייקל כשהייתי בהוסבן אף פעם לא הבנתי מה גרם לך להחליט לכלוא אותי, חשבתי שזה אולי אשתך המעצבנת או שזה אולי גיל המעבר אבל כשראיתי את פניאל הבנתי מה אתה מנסה להסתיר ממנו, הוא לא כמו שאר המלאכים" הוא אמר
"באיזה מובן הוא לא כמו שאר המלאכים "נלחצתי
האם הוא יודע את הסוד שלי? יכול להיות שפניאל שינה צורה? למה הוא בכלל פגש אותו? למה אני מדבר לעצמי? אוי לא זה מחלה של פניאל נדבקתי ממנו.
"הצורה שלו שונה, דרך המחשבה שלו שונה, החלומות שלו שונים" הוא אמר
"החלומות שלו? איך אתה יודע?" שאלתי
"אהה.. התכוונתי לשאיפות "הוא אמר בהססנות
"רגע אחד לא סיפרת לו אז על המסעות שלך נכון?" שאלתי
"לא" הוא אמר במהירות
"אתה כן עשית משהו שגרם לו לברוח מכאן. מה כבר עוללת?" שאלתי בכעס
"לא עשיתי כלום הוא בחר זאת בעצמו" אמר לי
"מה אתה מנסה בעצם להגיד לי?" שאלתי
"כלום אתה זה שלא סיפרת לו כלום" הוא אמר
"אוקי זה מספיק" אמרתי והתנפלתי עליו אבל הוא עף לפני שהספקתי לתת לו מכה.
"ברצינות לזה אתה מסוגל?" צחקק אריאל והוסיף "אין פלא שפניאל ברח לכדור הארץ"
"מה? פניאל בכדור הארץ? איך?" הייתי המום
"זוכר כשהיינו קטנים למדנו שהיהלום זוהר כשמלאך נמצא שם?" הוא אמר לי
"כן.. אבל יש כל כך הרבה מלאכים בכדור הארץ איך אתה יודע שפניאל שמה?"
"בדרך כלל כדור הארץ נצבע בצבע כחול כמו כול שאר העולמות כשמלאך שם אבל משום מה הוא צבוע בלבן יש לך אולי הסבר לכך?" הוא שאל אותי
"כן שאתה הוזה" אמרתי לו
"הוזה שהצליח לברוח מהמקום הכי מאובטח כאן" הוא אמר לי
"מהוסבן סבא שלי ברח מההוסבן ו…" נעצרתי
"כן מייקל הוא ברח לעבר היהלום רק חבל שהוא מת בדרך"
"חתיכת…"
"חתיכת מה מפגר? זה מחמאה בשבילי במיוחד ממך" הוא אמר לי
" מה קרה לך אריאל פעם הייתה נאמן כל כך אמרת שאתה מוכן למות בשביל גן עדן מה קרה לאריאל הישן?" שאלתי אותו
"אריאל הישן מת בהוסבן מייקל והאמת טוב שכך כול אחד פה חשב שהוא יכול לדרוך עליו ועכשיו זמן הנקמה שלי הגיע עוד היום תראה אתה תיפול דוויל תיפול גן עדן ייפול" הוא אמר
"זה לא ייקרה לא במשמרת שלי" אמרתי לו
"זה ייקרה" הוא אמר וכיוון לכיווני את היהלום חצים יצאו ממנו כמו שבעולם האבירים והצמידו אותי אל חומות הדלת.
"אני לכוד אז למה אתה לא הורג אותי שאלתי אותו
"אל תדאג זה יבוא אבל קודם כול דוויל תיפול " הוא אמר
"דוויל מה היא קשורה למצב?" שאלתי
"אתה תראה בינתיים אני אחזיר את פניאל ו'אנג'לינה' בחזרה "
הוא שם את היהלום באמצע והתחיל לומר קסם "לפי דוויל ארי פניאל שאלאלאה לילילילי פיפיפיפיפי"
שום דבר לא קרה
"מה? מה עשית?" שאלתי
"אוף שכחתי את הריקוד" הוא אמר
"מה? איזה ריקוד בדיוק? וחשבתי שאני מטומטם" גלגלתי עיניים
"אתה מטומטם אבל אני יותר" ענה אריאל
"טוב שאתה מודע למצב שלך אתה מבין למה שמתי אותך בהוסבן?" שאלתי
"אוי שתוק ותן לי לעשות את הריקוד" אמר אריאל והתחיל לרקוד ולומר "שאלהלהלהלה ולילילילי" ואני לא אמשיך לתאר כי הריקוד היה כל כך מזוויע שהעיניים שלי נמסו.
"למה הם לא חוזרים?" שאל אריאל והוסיף "משהו פה לא בסדר"
"אתה לא בסדר בראש" אמרתי לו בחיוך
"מה שתגיד עכשיו ששש אני צריך להתרכז" אמר אריאל והתחיל שוב. אוי לא רק לא זה. לפחות שיצא מזה משהו ויחזיר את פניאל.