ירח השמש פרק 13: מרד של איש אחד

אריאל
דוויל איפה את, חכי, חכי אני אמצא אותך.
"אריאל אנחנו יודעים שאתה פה צא החוצה ותרים את הידיים" אמר אחד השומרים
"לעולם לא תתפסו אותי חי " צעקתי לשומר
"אם לא תצא אנחנו נפרוץ לבפנים" איים השומר
"בחלומות הלילה שלכם לעולם לא תתפסו את אריאל פוזלניק" צעקתי אליהם
השומרים התחילו להכות בדלת הבית ואני לקחתי מספר כישופים וברחתי דרך החלון
שמעתי אותם צועקים לעבר הדלת המסכנה "אריאל יש לך הזדמנות אחרונה צא או שאנחנו פורצים"
לא השמעתי קול בכוונה
"אוקי אנחנו נכנסים" הדלת נפרצה והם נכנסו אבל הם לא ראו אותי כי ברחתי משם
"מה זה איפה הוא?" שאל השומר
"הנה הוא שם למעלה" צעק שומר נוסף
"מהר התעופפו לעברו" צעק ראש השומרים
"לא תתפסו אותי תאכלו קש מלאכים " צעקתי לעברם
"בחלומות הלילה אנחנו לא אוהבים קש מעדיפים גזר " צעק אחד השומרים
התעופפתי כמה שיכולתי. הגעתי לדלת היהלום זה המקום היחידי שאני יכול להיות בטוח ולמצוא את דוויל. השומרים הגיעו הצבתי להם אולטימטום.
" או שאתם נכנעים או שלא תתפסו אותי לעולם"
"חחח הצחקת אותי אתה אחד ואנחנו אלף מה אתה כבר יכול לעשות?" אמר ראש השומרים
"אתה באמת רוצה לראות את כוחו של אריאל?" אמרתי לו
"כן אני רוצה לראות את כוחו של אריאל אגדת גן עדן" התחיל לצחוק ראש השומרים ואיתו כול השאר
"אתם תצטערו על זה אריאל לא סובל שצוחקים עליו" אמרתי ברצינות
"התחלת לדבר בגוף שלישי כל הכבוד הוא למד מילים" צחק ראש השומרים
זרקתי לעברו שיקוי "תילטארי" הידוע בתור שיקוי שינוי פתאום אחד השומרים קפץ על השיקוי והפך לסנאי
"מה עשית שנה אותו מיד או שנירה בך" זעם ראש השומרים
"אתה והצבא שלך? אני לוקח את כולו באצבע שלי" אמרתי לו
"אתה צוחק עליי ועל צבא גן עדן אין לך בושה? אתה יודע מה השלכות למי שמקלל את גן עדן" הוא אמר בכעס
"כן אני יודע ונראה לי שגם אתה יודע אז שימות אמן גן עדן ושכולכם תישרפו בגיהינום " רצתי על עבר הדלת והם רדפו אחריי "אוו כן שכחתי ניפגש בצד השני זרקתי כישוף על הדלת ונכנסתי אליה
"עצרו!!" צעק ראש השומרים
"אסור לנו לעבור אם ניכנס נמות אתם לא זוכרים מה קרה לסבא של המלך?"
"כן אתה צודק" אמר אחד השומרים והוסיף "אבל מה נעשה?"
"נחכה שהוא יצא אין לו ברירה אם הוא לא יצא הרווחנו בכל מקרה" אמר לו ראש השומרים.
נכנסתי בשער לא ייאמן שאני אריאל עשיתי זה שנים רבות מנעתי מעצמי לעבור דרכו מתוך כבוד לגן עדן אבל היום אין כבוד ואין נעליים מאז מות סבו של מייקל, אביו של פניאל אני כבר לא רוחש כבוד לגן עדן. עם כל הכבוד ואין כבוד המצב מדרדר מיום ליום ואני פה כדי לעשות סדר בדברים. התקדמתי לעבר היהלום. המקום שהייתי בו היה לבן כמו הדלת, זאת מפני שכל המקום הזה היה שטח של גן עדן אך לאחר מלחמות עם הגיהינום ומלא ניצחונות והפסדים המקום נשרף לגמרי ועד היום הוא עובר תהליכי שיקום שזו הסיבה שהוא בצבע לבן. הלכתי לעבר היהלום בשקט בשקט. מספרים על הדלת כי כל צעד אפשר לשמוע את קולות המלאכים שניסו להגיע ליהלום, אך נכשלו, אבל אני לא פוחד. עברתי דברים הרבה יותר גרועים בחיים וגם אם אני אצליח אני במילא עומד למות. הצלחתי להגיע אל היהלום ממש בקושי, אבל הצלחתי והבטתי בו. הוא היה גדול וצבעו היה תכלת. היהלום בצבע תכלת מכיוון שהוא נמצא בגן עדן אם הוא נופל לגיהינום למשל צבעו משתנה לאדום וכן הלאה. ראיתי על היהלום את הסמלים המוכרים לי של המימדים.
ירח מחזיק בשמש- גן עדן
תליון עם כוכב השטן בתוכו- גיהינום
עצם- אנשי זאב
ניבים עם דם- ערפדים
S- שאול
חרב ומגן- אבירים
גולגולת ועצמות- שלדים
מקל קסמים- מכשפות
M- מומיות
Z- זומבים
יהלום הפוך- יקום מקביל שלא יצא לי לבקר בו כל כך
שלושה גלי רוח- רוחות
שלושה כוכבים- מזרח כדור הארץ
חמישה פסים בצבעים שונים- מערב כדור הארץ. ההבדל בין הצדדים הוא שבמזרח כדור הארץ חיים גם פיות וגמדים אשר מרכיבים את סמל שלושת הכוכבים אשר מייצגים ביחד פיות, גמדים ובני אדם ואילו הסמל של המערב מייצג את איחוד המדינות.
שני חצאים של עין- חצויים
בינתיים זה מה שאני יודע. לקחתי בעדינות את היהלום בעדינות כדי שלא יקרה לו משהו רע וניסיתי לחשוב על דרך להביא אליי את דוויל בלי מאמצים רבים ולהראות לכולם שצדקתי בנוגע לחששות שלי. אבל מאיפה להתחיל? קודם כל צריך איכשהו להיפטר מהצבא אם הם יחליטו להיכנס. התחלתי להתקדם אל הדלת מחזיק בכיסי שיקוי למקרה שהם יחליטו לירות בי אחרי הכול יש המון מלאכים טיפשים פה. פתחתי את הדלת פתאום צעק לעברי ראש השומרים "אריאל אנחנו מקיפים אותך אין לך כל ברירה להיכנע" "לעולם לא היכנע אבל לכם יש סיבה להיכנע" אמרתי בחיוך מרושע
"למה?" שאל ראש השומרים
הרמתי בידי את היהלום וראיתי שפניהם המומות
"ה..הה..היהלום איך השגת אותו?" שאל אותי ראש השומרים
"זה לא משנה אם אתם רוצים שהוא יישאר שלם תנו לי לעבור" אמרתי לו
"לא אנחנו לא ניתן לך לעבור ויודע מה? שבור אותו נראה אם יש לך אומץ" הוא ענה
"הממ.. אתה בטוח?" שאלתי
"כן אנחנו רוצים לראות קדימה אוזל לנו אור יום שבור אותו" חזר על זה ראש השומרים
לקחתי את היהלום והטחתי אותו ברצפה אך משום מה זה לא הזיז להם
"נו למה אתם לא כועסים?" שאלתי
"כי אתה טיפש כולם יודעים שהיהלום לא שביר" הוא ענה בצחקוק
הסתכלתי למטה וראיתי שהיהלום שלם הרמתי אותו וראיתי שהם זורקים לכיווני חניטות הרמתי אותו כדי להתגונן ופתאום מן מגן יצא והגן עליי מפניהם.
"מה זה? לא חכם עכשיו אהה?" אמרתי בלגלוג
"הממ.. לתקוף שוב פעם" צעק ראש השומרים
נגעתי ביהלום על מנת להפעיל עוד פעם את המגן ופתאום אחד הסמלים זהר בצבע כתום כמו של תפוז ובשנייה אחת קקטוס צמח וכיסה את כל השטח ביני לבין הדלת כאילו היהלום אומר לי משהו כאילו הוא רוצה שאני אתחבא בתוך הדלת. רצתי לעבר הדלת מתחמק מהחניטות הבודדת שהצליחו לעבור בחומה בדרך נפלתי אל אבן מאיפה היא באה ולמה יש לי תחושה שהיא מוכרת? למה אבנים מוכרות לי? אולי יש משהו באמת בשער הזה. קמתי מהרצפה ונכנסתי אל הדלת חומת הקקטוסים המשיכה לצמוח עד שהיא כיסתה ואת הדלת.