ירח אפל: פרק 6 (ירח השמש 2)

דוויל
"אני מזמן לא בכושר" אמרתי לסול
"זה יתרון אחד שיש לאנשי הזאב תמיד אנחנו בכושר" סול אמר בגאווה
"סול תדע לך שלא משנה כמה איש זאב אתה תהיה אתה לעולם לא תהיה איש זאב" אמרתי והוספתי "אתה שייך לשלדים שעכשיו במלחמה עם האבירים מקומך לא פה אלא שם" אמרתי ברגשנות לא אופיינית לי
סול הסתכל עליי במבט מאוכזב אבל ראיתי בעיניו שהוא יודע שאני צודקת טוב זה יחסית חדש שלי כל הקטע של השטנית המבינה והחוקרת בדרך כלל אוולין הייתה עושה את זה ככה בעצם הכרתי אותה, בגלל זה אנחנו החברות הכי טובות בעולם.
"דוויל נכון שברחנו מהם אבל אנחנו חייבים לחשוב מה אנחנו עושים עכשיו" אמר סול והוסיף "הם אולי רחוקים אבל אני מריח מפה את ריח השריפה של ההמון הזועם" אמר סול ברצינות
"כן גם אני מריחה אותו אנחנו צריכים…." נעצרתי בדברי
"מה קרה דוויל?" שאל סול
"איפה פניאל?" שאלתי בפניקה
אוי לא שכחנו את פניאל אצל ההמון זועם? זה איום ונורא. מספיק שמאשימים אותי בעולם הזה על היותי מתחזה לבחורה מלהקה עכשיו יאשימו אותי ברצח המוני?! אני מרחמת על ההמון הזה שמחזיק בפניאל.
"את לא צריכה לפחד" צעק קול מהאוויר
"זה הסוף שלך דוויל היהלום אצלי ולא תקבלי אותו" צעק אותו קול מהאוויר
"מי זה?" צעקתי לאוויר
"אריאל פוזלניק עכשיו תתכונני דוויל לסוף שלך" צעק הקול חזרה
אריאל? איך הוא חזר פתאום? הרי זה בלתי אפשרי הרי ידוע שיצורים שמתים עוברים לעולם השאול ורק אחר כך הם חוזרים לעולמות שלהם זה הרי ידוע אבל שאריאל יחזור דווקא לעולם הזה?
"פניאל רד לפה עכשיו" צעק סול לעבר הקול
"לעולם לא אני הולך להחזיר את היהלום לגן עדן" צעק פניאל אל עבר סול
"טוב אנחנו לא צריכים לדאוג לו" אמר לי סול
"למה? הוא בורח עם היהלום הכי חזק ביקומים אסור לתת לו לברוח" אמרתי לו
"זה לא משנה עם הוא מחזיק ביהלום או לא מלאכים לא יכולים לעוף זמן רב בעולם הזה במיוחד בגובה שפניאל נמצא" אמר סול בביטחון
"איזה חכם אתה מאיפה אתה יודע את זה? אתה הרי שלד " אמרתי לו
"הייתי שלד דוויל עכשיו אני איש זאב" אמר סול
"טוב אתה איש זאב חזק חכם וחמוד" נפלט לי פתאום
"מה?" שאל סול
"חזק וחכם זהו" אמרתי מנסה להסתיר את החמוד
"לאאאאאא" פניאל צעק מהשמיים לא חשבתי לעזור לפניאל גם כי הוא מלאך ומלאכים נפצעים ומהר מבריאים אז ידעתי שהוא לא ימות אבל גם בגלל שאני הייתי במצב מביך עם סול
"דוויל זה בסדר אני חושב שגם את חמודה" אמר סול
"בא…באמ..באמת?" שאלתי
"כן אין את הכי יפה בעולם" אמר לי סול בהתאהבות
"וואי תודה אף אחד לא החמיא לי ככה אף פעם בגיהינום לא היה לי אף פעם חבר רק אוולין ונביל היו חברים שלי כל השאר עשו את עצמם חברים שלי אבל אף פעם לא החמיאו לי כנראה הם פחדו ממני.." אמרתי בזריזות אבל סול עצר אותי
הוא קירב את שפתיו ואני את שפתי והתנשקנו. אוי הנשיקה הזאת אחת הטובות שהיו לי טוב זאת השלישית שלי הראשונה הייתה עם נביל ביום השטנים כשהתחפשתי לאוולין שזה היה מצחיק שהוא התבלבל ביני לבינה והשנייה הייתה לי עם פניאל אבל אני מעדיפה לשכוח את השנייה בשביל הנשיקה הזאתי סוף סוף הכול מסתדר לי
"לאאאאא" צעק פניאל ונפל על הקרקע
"פניאל עצור מיד" צעקתי לעברו
"לעולם לא אני אברח…" פניאל נעצר
"הצילו אני טובע!!" צעק פניאל
"דביל זה מים רדודים תינוקות בני 2 שוחים בהם" אמרתי לו בלגלוג
"אוי לא אני לא יודע לשחות" צעק פניאל תוך כדי שהוא טובע
"פניאל תפסיק אתה מביך את עצמך" אמר סול ונכנס למים והוציא את פניאל
"תודה שהצלת אותי עכשיו דוויל תתכונני לסופך כי הנה היהלו… איפה הוא?" אמר פניאל מחפש
"הוא אצלי פניאל עדיף שהוא יישאר ביידים ניטרליות ולא אצלכם" אמר סול ברצינות והוסיף "אני לא יודע אבל למה אתם כל כך רוצים אותו זה בסך הכול יהלום שעולה שני שערות זה לא יהלום הנשמה הגדול"
"כן זה בסך הכול.. רגע מה?" אמרתי מופתעת
"כן זה לא יהלום הנשמה בתור שלד לשעבר ראיתי המון עולמות ופעם כשהייתי בגן עדן ראיתי את היהלום וחברים הוא לא נראה ככה" אמר סול כיודע
"פניאל מה קרה? איפה היהלום?" שאלתי בכעס את פניאל
"אני לא יודע אני רק יודע שהשארתם אותי במסעדה ואיזה איש זאב נחמד עזר לי להינצל מתוך ההמון הזועם והוא הביא לי את היהלום הזה" אמר פניאל כחושש
"ו עוד משהו פניאל? הוא אולי אמר איך קוראים לו? אתה יודע איפה הוא גר? משהו?" שאל סול כחוקר
"לא אני לא זוכר.. אהה רגע נזכרתי השם שלו היה קול" אמר פניאל בהרהור
"קול? רגע אחד הוא דיבר איתך תלוי מהשמיים?" שאל סול בחשש
"כן זה באמת היה מוזר אבל אחרי שראיתי את הוילונות תלוים מהרצפה לתקרה שום דבר לא מוזר לי" אמר פניאל בביטחון
"אוי לא זה לא טוב" אמר סול בדאגה
"למה השם הזה מוכר לי? ולמה גם אני מרגישה איזה שהוא חשש?" שאלתי את סול
"קול זה מרגל" אמר סול בדרמטיות
"מרגל?! אוי וי פניאל מכרת לו מידע על היהלום?" אמרתי לפניאל בדרמטיות
"לא נראה לי שזה מה שצריך להטריד אותנו נראה לי שהיהלום אצלו אנחנו צריכים להשיג אותו בכל מחיר" אמר סול בקול עמוק
"אבל מי זה? מה הוא קשור אליי אני מרגישה שיש לו איזה שהוא קשר אליי אני רק לא בטוחה" אמרתי לסול כדורשת
"קול הוא מרגל של העולם הזה או יותר נכון היה מרגל של העולם הזה לפני שאני הגעתי לפה הוא היה עובד כמרגל בגיהינום הוא זה שהיה מכשיר את המרגלים שמה למה הוא עשה את זה? בגלל סיבה אחת הוא היה מלמד אותם איך להיתפס אבל הם לא היו יודעים" אמר סול כיודע
"רגע אחת עכשיו אני זוכרת מאיפה כשאני עברתי את ההכשרה הייתי כל הזמן מזומנת לאדונים בגלל הציונים שלי לא הייתי תלמידה מבריקה אף פעם ותמיד הייתי מרגישה שמישהו היה עוקב אחרי וצדקתי הוא היה עוקב אחרי כל סוף שיעור שהייתי הולכת לאדונים ויום אחד הם עצרו אותו ושמו אותו בצינוק" סיפרתי להם
"הממ.. כנראה השהות בצינוק גרמה לו לפתח שנאה עזה נגד הגיהינום למרות שזה מוזר" אמר סול
"למה?" שאל פניאל והוסיף "אני בטוח שאף אחד לא היה רוצה לסבול בצינוק"
"זה מוזר כי הרי יחסית לשאר העולמות הצינוק של האבדון הוא בית נופש לאסירים הם קוראים לו הגן עדן בגיהינום שמעתי שמלאכית משמה הצליחה לשרוד במשך חודשיים שמה" אמר סול
"מלאכית? אנג'לינה?! היא חיה?!" אמר פניאל באושר
"אנג'לינה כן זה היה השם שמעתי בעיתון שהיא ובחורה בשם אוולין ועוד אחד בשם נביל ברחו משם אחרי מרדף של האדונים אחריהם" אמר סול
"אוולין ונביל? אלו החברים שלי מה יש להם לעשות עם יצור לא יוצלח כמו מלאך" אמרתי בהתנשאות
"הי אנחנו לא לא יוצלחים אנחנו פשוט קצת מטומטמים" אמר פניאל בכעס
"תודה לך שאתה מסכים איתי" אמרתי לו
"אין בעיה מותק" אמר פניאל
"תיזהר פניאל הוא שאני אהרוג אותך אתה לא תקרא לחברה שלי מותק" אמר סול בכעס
"מהההה?! דוויל חברה שלי" אמר פניאל בכעס
"לא פניאל הייתי חברה שלך אחרי כל מה שעשית לי יכולנו לחיות ביחד בגיהינום אבל אתה הייתה חייב להרוס הכול" אמרתי לפניאל ככועסת
"אבל הנשיקה שלנו…" אמר פניאל בוכה
"אז מה איתה? הייתה חמוד פניאל ומתוק אבל אתה לא יכול לדרוש אותי חזרה אחרי שיש לי חבר חדש" אמרתי לו ונתתי נשיקה לסול
"אוקי אם זה ככה אני.. אני.. אברח מהעולם הזה!! כן זה מה שאני אעשה" אמר פניאל והתחיל לנוע על עבר השער
"בואי דוויל בואי נעקוב אחריו" אמר סול בהפתעה
"לעקוב אחריו למה?" שאלתי
"הוא פגש את קול יש לי תחושה שהוא משתף איתו פעולה אם נעקוב אחריו בשקט אולי נצליח להשיג את היהלום לפניהם קדימה דוויל בואי נעשה את זה" אמר סול בנחישות
הסתכלתי על עיניו הסגולות והוא הסתכל עליי והנדתי את ראשי כמסכימה התחלנו לעקוב אחרי פניאל ממש בשקט בלי שהוא ידע עד שיצאנו מהשער.