ירח אפל: פרק 25 (ירח השמש 2)
נביל
"מי אתה שון?" צעקתי אליו
"היצור שהציל את פניאל מרוג'ר" אמר לי שון
"אז למה אתה עוקב אחרינו לכל מקום" שאלתי אותו
"למה אתה תמיד סובל בכל מקום?" הוא שאל אותי
"מה?" שאלתי חזרה
"אל תהיה תמים מדי אני יודע שזה מה שאתה חושב" הוא אמר
"כן אבל מה זה משנה יש לי גם רגעים טובים" עניתי לו
"אז תסביר לי איך זה שאתה היחידי שנפגע מקללת השאול?" הוא שאל אותי
"איך אתה יודע את זה? אני לא סיפרתי לך את זה ואני יודע גם שלא מישהו מהחבורה סיפר" שאלתי אותו
"רואים אליך אתה משתנה כל פעם וזה מחמיר מרגע לרגע" אמר שון כמבין
"אז מה אני צריך לעשות?" שאלתי
"יש לי רעיון אבל אני צריך בשביל זה משהו" הוא התחיל להגיד אבל נעצר
"שמענו פה צעקה מה קרה?" שאלה אוולין
"כלום זה רק אני ושון מדברים" אמרתי להם
"מה קורה בינך לבין רוג'ר?" שאלה פתאום אנג'לינה
"מה?" הוא שאל
"אתה ורוג'ר אני ראיתי אותך מדבר איתו על משהו וכל שנייה צחקת זה ממש מוזר" אמרה אנג'לינה
"את חולמת ילדונת אני כנראה קצת שיחקתי בו את יודעת מה זה היחסים של שובה ושבוי" אמר שון בהססנות
"אז מה זה מכשיר הקשר?" שאלה אנג'לינה
"איזה מכשיר קשר?" אמר שון
"אנג'לינה נראה לי שהתחלת לחלום" אמר סול
"אני רואה שחזרת להיות איש זאב" אמר שון
"כן חזרתי ו… רגע איך ידעת שחזרתי?" שאל סול
"הממ…" הוא לא הצליח לדבר
"אם מי דיברת עם מכשיר הקשר?" שאלה אנג'לינה
"ידעתי שאתה מסתיר משהו" אמר פניאל
"אני לא מסתיר…." הוא נעצר
"אתה עושה לי ולדוויל מסיבת הפתעה ווהווווו דוויל הוא זכר שזה יום ההולדת שלנו איזה בחור טוב " אמר פניאל באופן מפתיע
"כן זה הסיפור אני הזמנתי עוגה" אמר שון
"תודה לך שון בוא אתן לך חיבוק דוב גדול מאוד" אמר פניאל
"קול… ו אופס" הוא אמר
"ידעתי שמשהו פה מסריח ידעתי" אמרה אנג'לינה
"אז אין עוגה?" שאל פניאל
"אנג'לינה בעולם השאול היית סליחה על המילים הקצת קשות סתומה כמו נעל באמת נראית כמו מישהי שהיופי זה רק מה שמעניין אותה ובגלל זה היא לא חכמה אז מאיפה הצלחת להסיק את כל הדברים האלה?" שאלה אוולין בסקרנות
" טוב אני מניחה שאני לא יכולה להחזיק את הסוד הזה עוד אבל אני אנג'לינה לא טיפשה לא סתומה וגם לא חושבת רק על עצמה אני בחורה מאוד חכמה או לפחות יכולתי להיות עוד יותר עם הייתי משקיעה יותר בחוכמה מאשר ביופי שלי תראו אתם מבינים לפני שנים רבות כשעוד הייתי בגן עדן לא הייתי בדיוק הבחורה הכי מקובלת ודי קינאתי בשאר המלאכיות שהיו שמה אז חשבתי שאם אני פחות אשקיע על החוכמה ויותר על היופי זה מה שיצליח לי בדיעבד זה מה שגם גרם לי להכיר את פניאל אני יודעת שזה קשה אבל ככה חשבתי אז ותמיד כשהייתם אומרים לי משהו האינסטינקט היה להגיד משהו חכם אבל כנראה שמרוב שהאמנתי שיופי עולה על חוכמה זה מה שקרה נהייתי טיפשה כמו הדמות שלא האמנתי שאני יהיה" אמרה אנג'לינה
"אוי קול ברח" אמרתי
"הוא לא ברח רחוק מכאן הוא ברח למתקן הזה בטח שמה הוא מחביא את היהלום" אמר פניאל
"אבל לפני שאנחנו הולכים אנג'לינה באמת? את באמת חושבת שבגלל ששיחקת את עצמך טיפשה והשקעת על היופי רק כך הכרת אותי? היינו ביחד באותו בית מלאכים במשך כל חיינו נכון לא באמת הכרתי אותך עד שלפי מה שאת אומרת שיחקת אותה טיפשה אבל זה לא הסיבה לכך שנהיינו חברים" אמר פניאל
"אז שנצא" שאלה דוויל
"כן נצא אבל לא לפני שנעשה שאלאלאלאלה" אמרה אנג'לינה
"הריקוד המשוגע הזה? למה אנחנו צריכים אותו?" שאלה אוולין
"כי זה ריקוד מעבר בגלל זה כשניסינו להיכנס לגן עדן ביקשתי ממך לרקוד אותו זו גם הסיבה שהוא ריקוד חובה בכל בית בגיהינום" אמרה אנג'לינה בחוכמתה
"מאחורי הטמטום כנראה באמת יש חוכמה" אמרה דוויל
"אז יאללה בואו נרקד בנים קודם" אמרה אנג'לינה
"טוב" אמרנו
והתחלנו להרים את הזרועות באוויר ולהגיד "שאלאלאלאלאהלהלה ולילילייליליליילי" בזמן הזה הבנות עשו אותו דבר רק שהם מוציאות את הלשון החוצה פתאום נפתח שער ואנג'לינה צעקה "לבניין הלבן הגדול" ונשאבנו לתוך החור
תגובות (0)