ירח אפל: פרק 18 (ירח השמש 2)

למה הם כלאו אותי פה מה המם מתכוונים לעשות איתי אוי למה נכנסתי לכל הסיפור הזה שוב פעם
"אז אנג'לינה מה את חושבת לעשות איתו?" שאל האיש זאב אותה
"לא יודעת" אמרה אנג'לינה במוזרות
"למה את מדברת ככה?" אמר היצור המוזר שפגע בי
"שון לך אולי גם אתה תחפש מקום אחרת אתה תקבל כאבי ראש" אמר האיש זאב גם באופן מוזר
"שחררו אותי" צעקתי
"אוקי" אמרה אנג'לינה והתחילה להרים את העצים
"מה את עושה?" צעק האיש זאב
"הוא ביקש שאני אשחרר אותו סול זה לא ברור?" אמרה אנג'לינה
"אל תשחררי אותו הוא האסיר שלנו והוא כמעט פגע בפניאל את צריכה להשאיר אותו ככה" אמר סול
"טוב" ענתה אנג'לינה
"תשמעו היצור הזה הוא לא מי שאתם חושבים" אמרתי להם
"כן שמענו" אמר סול
"לא ברצינות אין כזה יצור הוא מתחזה" צעקתי
"אוי באמת שתוק" והיצור סתם לי את הפה
"אז אנג'לינה מה דעתך על פניאל?" שאל היצור במוזרות
"אני אוהבת את פניאל הוא מושלם אני לא מבינה איך דוויל עזבה אותו" אמרה אנג'לינה
"טוב הוא מלאך פחדן ובוגד אז למה שהיא לא תעזוב אותו?" אמר סול בכעס קטן
"הוא לא פחדן ולא בוגד אני שמעתי שדוויל גנבה את היהלום וברחה איתו וזה הסיפור" אמרה אנג'לינה בכעס
"היא ברחה? פניאל התחיל לצעוק אליה אחרי שהיא הפכה לשטן היא נכנסה לפאניקה מה נראה לך" אמר סול בכעס
"אוו כן תראה אותך אתה שם את האופי שלך בפניאל שלי אתה בגדת בחברה שלך עם האקסית שלך וככה אתה מתייחס לפניאל שלי" אמרה אנג'לינה בכעס
"אני לא בגדתי בדוויל לעולם לא ודוויל יודעת את זה אם מישהו צריך להצטער זה פניאל הוא זה שמסבך אותנו בכל הצרות האלו" אמר סול בכעס
"במה הוא סיבך אותנו? הילד לא עושה כמעט כלום" אמרה אנג'לינה מופתעת
"לא עושה.. הילד הוא זה שהכניס אותנו לבריחה מהמון זועם, הילד אחראי לזה שהגענו לעולם השאול ואנחנו רחוקים מהיהלום הוא לא מבין כמה הוא אשם וגם את לא" אמר סול בכעס
"אני לא מבינה את הכעס שלך בזכות פניאל פגשת בכלל את דוויל חתיכת יצור מפולפל שכמותך" אמרה אנג'לינה
"מפולפל.. חחחחח את לא יודעת אפילו לקלל" אמר סול בכעס
"אני כן יודעת וגם הצלחתי המון" אמרה אנג'לינה מנסה להיאחז במשהו
"ראיתי את המבט של אוולין כשהיא דיברה איתך היא לעולם לא נפגעה היא צוחקת עליך מאחורי הגב ואני בטוח שגם פניאל הוכחה הוא אמר שהוא לא האמין אף פעם לחלומות שלך עד ששון בא איך את מסבירה את זה? את לא אמיתית ילדה את חולמת בהקיץ מישהו צריך לשים אותך במציאות ולהראות לך מה קורה את מבינה אותי?" אמר סול
"חחחחח" צחק היצור בלחש הבנתי שקוראים לו שון וראיתי עליו שהוא מחביא משהו אבל מה?
"אני.. אני ברור כולם אומרים את האמת לאנג'לינה כי אנג'לינה לא מבינה אפשר להגיד למה מה שחושבים אליה כי אנג'לינה לא מבינה גם לי יש רגשות נראה לך שלא כאב לי שכהבנתי שפניאל יצא עם דוויל? נראה לך שלא נפגעתי כאשר שמעתי את מה שפניאל אמר? אני אולי נראית כמו מטומטמת ואולי לא אבל זאת אני, ואני בחורה חכמה בחור אני לא חושפת את זה כי אני לא מאמינה שאני צריכה להשוויץ בפני כולם בחוכמה שלי אתה חושב שאני לא ידעתי שאוולין צוחקת אליי? ידעתי נאחזתי במילים שלה כדי להרגיש טוב אתה לא תבין את זה יודע למה? כי אתה חי בשקר כול החיים שלך שאתה מעדיף להיות איש זאב על שלד וכשזה קרה אתה שוכח את העבר שלך כשלד מתי תבין כבר?" אמרה אנג'לינה
"אין שום קשר בין העבר שלי לבין דוויל" אמר סול
"יש קשר בין הכול תפסיק להסתיר את זה סול ממה אתה פוחד?" שאלה אנג'לינה
וואו זה נכון אנג'לינה חכמה יותר ממה שזה נראה אני שמח שסוף סוף היא חשפה את זה למה כשאני והיא יצאנו הרגשתי משהו מוזר ביחסים שלנו הרגשתי שלבחורה יוצאים קצת יותר מדי "יציאות חכמות" זה מאוד מוזר היה לי
"אני לא פוחד מכלום את אם כבר פוחדת, את נאחזת בפניאל כי אין לך שום אהבה בעולם את לא הצלחת לשרוד עם האביר הזה כי תמיד היו לך רגשות לפניאל אבל זה לא רגשות זה חברות של ידידות את תראי את זה יום אחד פניאל יברח לך ואת לא תביני למה את שומעת אותי אנג'לינה? את לא תביני למה!" אמר סול וקם מהמקום והלך
"אני לא יכולה יותר איתו יואו" אמרה אנג'לינה וגם היא הלכה
"חחחחח" צחק היצור בקול ופתח את הפה שלי
"אז רוג'ר אני מבין שאתה יודע על התוכנית שלי" אמר היצור בקול מפחיד
"מי…מי… אתה?" שאלתי
"אני קול המרגל הכי מפורסם בעולם הזאבים ואתה נמצא במופע שלי איך אני הורס את הלב של אנג'לינה" אמר קול בצחוק מרושע
"אל תעשה את זה אין לך לב?" אמרתי בבכי
"אתה לא תבין את התוכנית המורכבת שלי אבל אתה תראה את כולם נופלים סול, אנג'לינה, דוויל, נביל, פניאל, וא…אוולין" הוא אמר בבאסה
"אתה מאוהב באוולין" אמרתי לו
"כן אבל ברגע שאני אפיל את נביל ודוויל היא תהיה שלי!" הוא אמר בצחוק מרושע
"אני לא אתן לך אתה תראה" אמרתי לו בכעס
"אני לא צריך רוג'ר אתה חלק מאוד חשוב בתוכנית שלי ואתה מבצע את התפקיד שלך באופן מושלם" הוא אמר בצחוק מרושע
"איך בדיוק?" שאלתי
"הם לא מאמינים לך" הוא אמר וצחק באופן מרושע