ירח אפל: פרק 16 (ירח השמש 2)

מייקל
מאז שפניאל נעלם התחלתי לכתוב ספר לספר קראתי "שלך בני" אמרתי בלב בבכי
"אדוני, אדוני?" צעק אחד השומרים
"מה?! מה קרה?! המלך לא יכול להתגעגע לבן שלו? לבן היחידי שלו שתמיד אהב? אוי פניאל שלי" אמרתי בבכי
"אדוני אפשר להיכנס?" שאל השומר
"לא רוצה מה זה ייתן לי איבדתי הכול את יהלום הנשמה את אשתי אהובה ואת הבן המתוק שלי למההההה?" בכיתי
הדלת נפתחה
"סליחה אדוני הייתי חייב זה לא בריא לך להישאר בחושך בחדר שלך" אמר השומר בדאגנות
"אני מעריך את הדאגה שלך אבל אני רוצה שתבין אתה עוד צעיר וכל השנים עוד לפניך אני כבר אבא לילד ואני מקווה שאני עדיין אבא לילד כשתגיע לגיל שלי תבין" אמרתי עצוב
"אני רוצה להבין ממש אבל" אמר השומר בדחף
"למה אתה צריך שאני אסביר לך? אתה תבין את זה בהמשך במלא" אמרתי לא מבין ובוכה
"לא סיפרתי לאף אחד אבל אני עומד להתחתן" אמר השומר
"אוי חתונה תאמין לי כמה שיותר צנועה עדיף" אמרתי לו נרגע
"בא לי יותר ממשהו כזה בא לי משהו מיוחד אתה יודע משהו שיהיה כיפי כזה" אמר השומר נלהב והוסיף "אני רוצה לגרום לאשתי לעתיד לשמוח"
"תן לי להסביר לך משהו נערי אתה אולי לדעתי צעיר מדי להתחתן אבל אני מאחל לך כל טוב בנישואין רק דבר אחד אני רוצה להגיד לך שתבין חתונה היא חתונה לא משנה מה זה איחוד של שתי לבבות שביחד בונים דבר יפה משפחה כשאני ואשתי התחתנו עשינו את החתונה הכי יפה בעולם ואתה יודע כמה השקענו בה? רק זמן מהחיים שלנו החלטנו ללכת שנינו על המראה שהיא אוהבת טבע התחתנו בטבע כי היא אהבה טבע ועשינו את זה באזור פרחי הנוי כי אני מת על פרחי נוי תראה איזה יופי זה נשמע חתונה מהסרטים אני מניח שהרבה היו רוצים חתונה כזאתי כי כשאתה אוהב מישהו ואתה רוצה להתחתן איתו אתה תתחתן איתו לא משנה מה ואתה תאהב אותו לא משנה מה זה העצה שלי לך נערי אני מקווה שתיישם אותה" ייעצתי לו
"תודה מלך חכם וגדול" אמר השומר
"מבקש לא קרא לי מייקל" אמרתי לו
"בסדר מייקל" הוא אמר והוסיף "אני יכול להביא לך מתנה קטנה?" הוא שאל
"אוקי" אמרתי מופתע
לרגע חשבתי שהוא הולך להביא לי איזה משהו מצחיק או בובת אקשן כי כולם יודעים שאני מלך המתיחות בגן עדן אבל ככל שהוא התקרב עם המתנה היא יותר גדלה וגדלה פתאום נראה צל של מלאך על קיר הארמון זה היה מוזר הצל התקדם והתקדם ואז ראיתי אותה
"אההה….." לא הצלחתי להשחיל מילה
"יקירי" צעקה אשתי
"יקירתי" צעקתי לה בוכה מאושר
"תודה לך שומר, תודה לך" צעקתי לשומר מוזר שלא ראיתי אותו
"שומר? על מה אתה מדבר יקירי? שוב פעם רחרחת את הפרחים האדומים? אמרתי לך שהם שתולים בשביל להרחיק זבובים" אמרה אשתי בקולה
"אוי מה זה משנה העיקר שחזרת אני התגעגעתי אליך כל כך אני לא מאמין שחזרת" אמרתי בוכה מאושר
"כן חזרתי בגלל פניאל" היא אמרה
"פני…פני…." לא הצלחתי להגיד מרוב ההתרגשות
"יקירי תיזהר שלא תקבל התקף לב אתה לא זוכר מה קרה בפעם שעברה? מרוב שהתרגשת ייצאו לך גזים כל הדרך לבית חולים" אמרה אשתי כזוכרת ומוטרדת
"אני לא יכול לא להתרגש פניאלי שלנו כאן בגן עדן אני חייב למצוא אותו" אמרתי נרגש
"לא" אמרה אשתי
"הוא לא בגן עדן או לא למצוא אותו?" שאלתי
"הוא לא בגן עדן באתי להגיד לך כמה חדשות טובות" אמרה אשתי שמחה
"מה זה חדשות טובות אם בני לא נמצא כאן? תגידי לי את היית כל חייך סביב פניאל ולא נראה שאת מתגעגעת אליו איך זה?" שאלתי מסתקרן
"אני מאוד מתגעגעת אליו מייקי אפילו יותר ממה שזה נראה אבל אני מאוד מחוברת לפניאל רגשית ורוחנית אני ממש יכולה להרגיש אותו כשפניאל היה נפצע בבית המלאכים תמיד הייתי מרגישה כאבים באזור ותמיד הייתי צודקת למה? כי זה הבן שלי אני יודעת מתי כואב לו אני מרגישה פרפרים בבטן משהו טוב קורה אני לא יודעת מה זה אבל הכול הולך טוב התחושה בבטן הפרחים שבחוץ צמחו לגובה לא משוער והשמש צהובה יותר מתמיד זה אומר שפניאל במצב טוב מאוד יקירי ואני מאמינה לאינטואיציה שלי" אמרה אשתי
"את מכולם יודעת יקירתי באמת את מכולם יודעת" אמרתי לה
"אני אוהבת אותך יקירי אני רוצה שנחזור" היא אמרה והתנשקנו
פתאום צפה בי תחושה פניאל, השומר, והמשפחה פתאום התשוקה לגן עדן חזרה אליי ופתאום הבנתי משהו
"אני רוצה עוד אחד" אמרתי
"עוד אחד?" שאלה אשתי
"אני רוצה עוד מלאך" אמרתי לה
"באמ…באמת?" היא שאלה נרגשת
"כן אני רוצה עוד אחד הגיע הזמן והפעם הוא או היא היו לידי תמיד אני מצטער על זה עד היום שלא הייתי עם פניאל כשהוא היה קטן ולכן אני מבטיח! אני מבטיח שהמלאך או המלאכית הבא או הבאה שלנו תהיה תמיד לידי ולידך אני רוצה שתתחילי לשלוט איתי מלכתי" אמרתי בפלרטטנות
"מל..כת…י?" היא אמרה בהתרגשות
"כן אלינור התהיי לי למלכה?" אמרתי קורע ברך
"המ.. כן ברור מייקל אני רוצה אני רוצה מאוד" היא אמרה ונישקה אותי " אוי מה לקח לך כל כך הרבה זמן ?" אמרה אשתי בשמחה
"אני כנראה התביישתי הייתי צריך להגיד לך את זה כשהיינו מאורסים כבר" אמרתי לה מתבייש
"אתה לא צריך להתבייש אני אוהבת אותך מייקל עד הגג אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך" היא אמרה בדרמטיות שאופיינית לה
"אז זהו מלכתי בואי נעשה את זה"
"כן בוא" היא אמרה
למחרת היום קמנו שנינו בבוקר והתבשרנו בבשורה הטובה מכולם לאלינור הייתה מלאכית בבטן וחזרנו לשלוט יחד בממלכה
"איך נקרא לה יקירי?" שאלה אותי אשתי
"כשהיא תיוולד נדע אלינור כשהיא תיוולד נדע" אמרתי לה
והתנשקנו לרגל הזריחה היפה של הבוקר והפריחה היפה של האביב הנפלא.