ירח אפל: פרק 15 (ירח השמש 2)
קול
"אההההה" צעקתי
אני אוהב לצעוק זה אחד התחביבים שלי. למדתי לעשות את זה אז בעולם הגיהינום כשהייתי בצינוק זה היה מעביר את הזמן שמה לפני ה… מכונת תספורת… קשה לי לבטא את המילה.
"וואו אדוני נפלנו מהשמיים?" שאל אחד האבירים באזור
"כן אני מניח" אמרתי
"טוב לא יזיק לך משקה אפשר להמליץ לך להצטרף אליי?" שאל אותי האביר
"תודה אתה מאוד נחמד אבל אני בסוג של גלות" אמרתי לו בנחמדות לא רציתי לספר לו שהסיבה האמיתית שסירבתי לו זה משום שאני לא שותה אלכוהול אני לא אוהב את זה כל כך בעולם הזאבים השתייה הכי אלכוהולית זה מיץ תפוזים לכן אנחנו תמיד בכושר מצוין או שזה בגלל השיעורי ספורט הלא פוסקים? זה לא משנה.
"טוב לפחות להפנות אותך אליו?" שאל האביר
"כן תודה אני חושב שהלכתי לאיבוד" אמרתי לו
"אוקי תקשיב טוב למה זה מאוד חשוב אתה הולך ישר ישר ישר ישר עד שאתה רואה שלט שכתוב עליו בר "הסבתא" " אמר האביר
"אהה.. זה במקרה זה?" שאלתי
"כן" ענה לי האביר וצחק
ככה הוא מעז? טוב להתאפק קול להתאפק אני מחזיק ביהלום הנשמה כל עוד הוא עדיין אצלי אני יוכל לדאוג אחר כך שהאיש הזה יישלם את המחיר.
נכנסתי אל הבר וכשמו הוא היה מלא בזקנות
"יואו" צעקה אחת האבירות ברחבה
הלכתי אל הבר וישבתי על הכיסא עמדה שמה בחורה זקנה אבל מושכת מאוד היא הסתובבה אליי ושאלה "מה אתה רוצה?"
"אההה…. בת כמה את?" שאלתי
"אוי אתה מנסה להתחיל איתי?! זוז אחורה יש לי רק איש זאב אחד בעולם" אמרה הברמנית
"רגע אחד איש זאב אחד? את מדברת במקרה על איש זאב בשם סול?" שאלתי
"כן איך ידעת?" שאלה אותי
"אם את היית חברה של סול אז את פטרישה" אמרתי
"אוקי מאיפה אתה יודע את כל זה? אתה מרגל אחריי?" היא שאלה
"מרגל? אני? לאאאא…. אני פשוט הייתי בחור פשוט שבמקרה היה עוקב אחרי כל תנועה שלך בעולם הזאבים כי היית הערפדית היחידה שם כמעט אבל מרגל? לאאא…" אמרתי בציניות
"וואו איזה חשאי אתה" אמרה פטרישה מלגלגת
"אני יודע" אמרתי ושאלתי "אז מה את עושה כאן? לא הפכת להיות גיבורת הערפדים או משהו?"
"הייתי אמורה להיות אבל טעות אחת הפילה אותי לכאן" אמרה פטרישה מאוכזבת
"מה קרה?" שאלתי
"כשהייתי שמה בעולם הזאבים כל יום הרגשתי לא אמיתית אבל כשחזרתי לעולם הערפדים כל יום הרגשתי צבועה עד שפגשתי את סול האהבה שלי אליו היית אמיתית כמה אנרגיות כמה תשוקה והכי טוב הוא היה שלד לכן הוא כל כך מושלם אבל מה לעשות המשפחה שלי מנעה ממני את החלום שלי איתו ארור אתה סבא" צעקה פטרישה
"סבא? רגע אחד סבא שלך היה אחד המפקדים?" שאלתי
"לא אחד המפקדים המפקד של המפקדים" אמרה פטרישה והוסיפה "למה נראה לך לפני המלחמה היו לערפדים והגיהינום כאלה יחסים טובים? אני אגיד לך למה סבא שלי אמר שנוכל לקנות מהם שיקוים שיעזרו בשדה הקרב אבל מה שלא ידעתי שהוא היה קונה שיקויים אסורים. יום לפני שהמלחמה פרצה הוא הזמין אותי אליו כי הוא שמע מאבי שאני מתכננת להתחתן עם סול והוא הזמין אותי לארוחה והדבר האחרון שאני זוכרת זה אותי על כיסא בעיר הבירה של הזאבים מסתכלת באלפי תינוקות בוכים וביערות עולים באש" היא אמרה בוכה
"ומה עם סול?" שאלתי
"ניסיתי לחפש את סול וכשמצאתי אותו הוא לא רצה לשמוע ממני לא מילה אחת! אני לא כועסת עליו חיכיתי לו כל ימי ואני מצטערת על כך שהייתי כל כך תמימה אבל כנראה שאיחרתי" אמרה פטרישה
"חבל שהם לא פה" אמרתי
"הם פה" אמרה פטרישה
"הם פה? איפה?" שאלתי
"הם הלכו לחפש בחורה שנחטפה הם עלו במעלה הנהר" אמרה פטרישה
"פטרישה מותק נגבי את הדמעות שלך נראה לי שאני יכול לפתור לך את הבעיה" אמרתי שמח
"איך?" היא שאלה
"טוב יש לך מידע על סול שאת יודעת עכשיו?" שאלתי
"כן אני יודעת הרבה יחסית למפגש קצר הם חמישה אנשים דוויל שטנית, אוולין שטנית, פניאל שהוא מלאך, וסול האיש זאב שלי" היא אמרה
"ומי החמישי?" שאלתי
"אהה נביל האביר אבל זה מוזר זה לא שם אופייני לאבירים" אמרה פטרישה
"כי נביל שטן או שהוא קולל בקללה או שהוא שתה שיקוי אני בטוח" אמרתי
"הממ.. בכל מקרה דוויל חברה של סול אוולין חברה של נביל ופניאל בדד אבל לא שפוי דוויל מאוד רגישה לכל מה שקורה עם סול והיא מגלה עליו המון רגשות לכל דבר שהוא עושה…" היא אמרה והפסקתי אותה
"זה מספיק מידע יש לי תוכנית גאונית אבל תצטרכי להישאר כאן" אמרתי
"מהי? מהי? אני אעשה הכול בשביל הסולילולי שלי" היא אמרה
"הוסלילוילי… אני לא אשאל בכל מקרה יש לי תוכנית ואם את רוצה לעזור אני צריך שלושה דברים:
סירה-בשביל להגיע עליהם
מכשיר קשר- כדי שאוכל לדבר איתך
ושיקוי קול.
"למה אתה צריך שיקוי קול?" שאלה אותי פטרישה
"תאמיני לי שאני צריך את זה אולי השתנתי קצת מאז שהייתי המורה של דוויל, אוולין ונביל אבל את הקול שלי הם יזהו תמיד. תביאי לי את השיקוי קול הכי חזק שיש לך כדי שזה יימשך יותר זמן וככה הם לא יעלו אליי" אמרתי לה
"טוב אוקי אבל אזהרה קטנה השיקוי נמצא במשקה הכי נוראי בעולם ערפדים מספרים שלאחר ששותים את המשקה הזה נכנסים לתקופה של ניקוז דם אתה יודע מה זה ניקוז דם? זה שווה ערך לזה שתאבד את הפרווה שלך אתה מוכן לזה?" שאלה פטרישה באימה
בלעתי רוק ואמרתי "כן" בקול צפצפני
"אוקי הנה המשקה שלך מיץ תפוזיםםםםם" היא אמרה באימה
"לאאאאאאאאאאאא…. רגע מה?" שאלתי מופתע
"אוי לא בבקשה על תיתן לי לחזור על זה, זה מפחיד רק להגיד את זה" היא אמרה
לגמתי את המשקה ממש בקלות טוב אני אוהב את המשקה והיא הסתכלה עליי מרחמת
"למה המבט הזה אני חולה על מיץ תפוזים" אמרתי לה
"חמוד שלי לעולם האבירים אין תפוזים הם מייבאים את הכול מעולם השאול" היא אמרה
"רגע וזאת אומרת ש…" נקטעתי
"אתה מקולל בקללת השאול" היא אמרה
"לאאאאאאאאאא" צעקתי
"אבל.." היא אמרה
"יש אבל?" שאלתי
"קללת השאול שלך יחסית מאוד קלה אתה תדע להשתלט על זה בדיוק כמו שצריך אם יהיה לך עוד מעט קול חדש יהיה לך גם יכולת חדשה שינוי צורה" אמרה פטרישה
"זה גאוני עכשיו אני יכול להצליח עוד יותר" אמרתי
"בדיוק אהה…" היא נעצרה
"קול" אמרתי
"כן קול תישאר איתי בקשר ואני יכולה להביא לך המון מידע רק תזכור אני רוצה את סול" היא אמרה
"אל תדאגי פטרישה אני מבטיח לך שלאחר מעט זמן סול יזחל לך על הרגליים את לא צריכה לדאוג עכשיו" אמרתי
"אני סומכת עליך עכשיו יאללה לנהר" היא אמרה ונפרדתי ממנה
לקחתי את הסירה עם המונע וכך הגעתי מהר ליבשה מרחוק ראיתי אביר מאיים על פניאל וידעתי שזה הזדמנות מושלמת בשבילי לעבוד
איך מחליפים רק? עצמתי את העיניים ופתאום הפכתי לדרקון עצמתי שוב פעם וחזרתי לעצמי אוקי הבנתי. שיניתי את עצמי לשור והעפתי את האביר וחזרתי ל"עצמי" שונה.
תגובות (0)