ירח אפל: פרק 1 (ירח השמש 2)
פניאל
"אהההה" צעקתי כשנכנסתי דרך הדלת לא יאמן שאנג'לינה זאת אומרת דוויל היא בעצם שטן ואני התאהבתי בה ועכשיו אני נופל לתומי אל הלא נודע "אההה" . פתאום נפלתי על אדמה רכה, האדמה הייתה מכוסה בשערות ועצמות אבל מעבר לזה העולם נראה בדיוק כמו העולם שבו דרסנו את הזקנה הזאת מעניין איך היא. קמתי מהאדמה מחפש את דוויל שגנבה את יהלום הנשמה כועס בגלל ש אני לא מאמין שאריאל צדק, המשוגע באמת אמר את האמת. התחלתי ללכת לחפש אותה ופתאום הבחנתי בעצמות זרוקות רגע? לאיזה עולם נכנסתי? לשלדים? למה העצמות האלה מוכרות לי? הם שלי? לא זה לא יכול להיות התחלתי ללכת הרחק מהעצמות ופתאום הבחנתי בדוויל, שרויה על האדמה ומכוסה בוץ התחלתי לרוץ אליה כדי לראות אם היא בסדר אחרי הכול אני בובה של מלאך וגם כי ראיתי שהיא לא במצב הכי טוב " דוויל הכול בסדר?" צעקתי לעברה היא לא התעוררה צעקתי שוב פעם "דוויל הכול בסדר?" אותו דבר. הבנתי שאני צריך לשנות את אסטרטגיית הערה שלי אז השתמשתי באחד הטריקים שאמי לימדה אותי לעשות כשאבי לא היה מתעורר לעבודה "מותק יפריע לך אם אני אשיר?" לא ענתה "טוב" התחלתי לשיר שיר שאני זוכר מהילדות שלי משהו על גבינה ועל ספינה אבל הפעם נתתי לזה שדרוג קטן משלי "בלה בלה קשקבל בלה בלה תתעוררי מיד בלה בלה תתעוררי ישנונית או שאני אצרח בלה בלה אכטן שמכטן אחותך" פתאום היא התעוררה "לא פניאל תפסיק זה איום ונורא וחשבתי ששלדים שרים גרוע אבל אתה? שברת שיא עולם חביבי"
"כן, כן בלה, בלה, בלה עכשיו איפה היהלום?" דרשתי בתקיפות
"לא תקבל אותו בחיים גיהינום ינצח במלחמה" היא צעקה
"אוי וי הטמטום של אנג'לינה נכנס לך למוח" אמרתי
"אוי שתוק כבר" היא אמרה
"לא רוצה מה תעשי? תתחפשי לזאבה כי אני רואה שיש פה המון" צעקתי אליה
"כן אני.. מה? יש פה זאבים? אני רואה פה אנשים אבל לא זאבים" ענתה דוויל בתהייה
"כן יש פה המון אבל את כנראה לא רואה בגלל היהלום" עניתי לה
"כן זה בטח בגלל… רגע אחד היהלום!! הוא לא אצלי!!" היא אמרה בבהלה
"בטח" עניתי באי אמון
"פניאל אני רצינית היהלום לא אצלי מישהו גנב אותו כשהתעלפתי" היא אמרה באותה נימה
"כן , כן בטח אריאל לקח אותו כדי לנסות שוב להרוג אותך" עדיין לא האמנתי לה
"פניאל תיזהר או שאני.." עצרתי אותה
"או שמה תריבי איתי? את חלשה במיוחד בלי השיקויים שלך" אמרתי לה
"אתה תראה" היא ענתה
"אוי לא השטנית תרביץ לי" עניתי לה בארסיות
פתאום דוויל זרקה אליי מין אבקה שהפכה אותי למין חיה מוזרה.
"מה עשית לי?" שאלתי
"הפכתי אותך לדג" היא ענתה
"דג? מה זה?" שאלתי
"זו חית ים אתה בטח לא מכיר אותה. אבל זה מה שאתה" היא אמרה
"מה אני?" שאלתי
"אתה דג" היא ענתה
"מה זה דג?" שאלתי
"אוי פניאל סתום או שאני אוציא אותך מהמים" היא ענתה
"איזה מים?" שאלתי
"המוח שלך לא השתנה " היא ענתה והרימה את הכד שהייתי בו והתקדמנו לעיר.
כשהגענו לעיר נכנסנו לבניין רעוע שהיה רשום עליו משטרה. מעניין מה זה? ראיתי המון אבל לא יצא לי להיות באחד טוב חוץ מהפעם הזאת שהייתי שוטרת אבל אני זוכר שדיברתי עם שוטר שאכל סופגנייה או בשר? וואי איך פתאום מתחשק לי בשר אבל משהו שחי בים כן זה יכול להיות טעים.
"שלום יש כאן מישהו פנוי" שאלה דוויל
"כן אני פנוי" אמר לה זאב עם מדים
"יופי" ענתה דוויל
"אז למתי את רוצה לקבוע פגישה חומד?" שאל אותה הזאב
" מה?! פגישה?! אני באתי לדווח על חפץ גנוב" ענתה דוויל בפליאה
"כן, כן בדיחה טובה חומד עכשיו למתי את רוצה לקבוע את הפגישה שלנו " הוא קירב את שפתיו ושאל
"סוטה יש לי חבר" היא ענתה וסטרה לו
"מי?" שאל הזאב במדים
"הדג" היא ענתה
"הדג? באמת? רבותיי יש לנו משוגעת" צעק הזאב
"אני לא משוגעת הדג הזה באמת חבר שלי חכו רגע אני אראה לכם" אמרה דוויל ושמה אותי בפינה
"כן זה יפה מאוד חומד" אמר הזאב ולחץ על כפתור בפינה
פתאום צוות של כמה זאבים לבושים בכומתות באו וביקשו ממנה להתלוות איתם
"לאן אתם לוקחים אותי" היא שאלה
"לשאוף אוויר צח" הם ענו לה
"אתם לא צריכים לקחת אותה לאוויר צח אתם צריכים חיים" צעקתי מתוך הכד
"סליחה?!" צעק עליה אחד הזאבים
"פניאל תשתוק או שאנחנו נכנס לצרות" אמרה דוויל בשקט
"כן חבורה של זאבים חסרי שיער אתם בושה לאנשי זאב" צעקתי להם
"בושה? לאנשי זאב? אנחנו העליטה של העולם הזה ואת הולכת לשאת בתוצאות ילדונת ואנחנו לא נחמדים בעינויים כאן" הוא אמר
"אם אתם האליטה של העולם הזה אז מצבכם גרוע מאוד" צעקתי
"עכשיו את הולכת לשאת בתוצאות ילדנות"
"אהה.. אוקי אבל אפשר רק להגיד דבר אחד"
"מה הפעם?"
"תאכלו קש" היא העיפה אגרוף לאחד הזאבים והרימה אותי וברחה.
בזמן שברחנו השיקוי התחיל להתפוגג וחזרתי לעצמי.
"לעולם אל תהפכי אותי לאוכל בגללך אני רעב" אמרתי לה
"שתוק אנחנו בורחים" היא צעקה לי
"ממי?" שאלתי אותה
"לא אתה לא אמיתי יש לך מוח כמו של הדג שהפכתי אותך" היא אמרה
"כמו מה?" שאלתי
"שתוק ותרוץ" רצנו ורצנו עד שהגענו למערה מוזרה שמה ראינו שהזאבים במדים הפסיקו לרדוף אחרינו
"למה הם הפסיקו לרדוף אחרינו?" שאלתי
"בגללי" ענה קול מסתורי
תגובות (0)