חתונה לבנה

טירן מרח פרח על פרוסת לחם. "היא אוהבת פרחים," הוא מלמל בהבעה מטומטמת. הוא מרח הרבה פרחים על שתי זוגות פרוסות לחם, והכניס אותן לשקית אטומה שהכניס לתוכה פרפר. "היא אוהבת פרפרים," הוא מלמל בהסכמה עם עצמו. אחר-כך הוא הכניס את השקית לתרמיל הדרך, והוסיף בקבוק עם המים האלה החמוצים שיש בקופסת שימורים של מלפפונים חמוצים, והוסיף קופסה קטנה של מלפפונים חמוצים, "היא אוהבת מלפפונים חמוצים," הוא אמר כעובדה לעצמו ויצא את הבית לאחר שהוסיף צידה גם לעצמו. העננים היו קלים, ומזג-האוויר היה חמים ואביבי. "זה מזג-אוויר לרומנטיקה," הוא חשב מתמוגג, והלך מאוהב בסלעים, מאוהב בעצים, מאוהב בנופים, ומאוהב אפילו בתמרורים ובמכוניות הדלק הכבדות. כמובן שכשהוא הגיע למקום המפגש, היא עדיין לא הייתה שם, והוא נאלץ לחכות לה. אבל זה היה מובן, הוא חשב, הרי הוא נחות ממנה, ולא מן הכבוד שלה לחכות לו. ואז היא באה, כמו שמש שזורחת מהים, יפה וזוהרת עם שיער בוער ועיניים נוצצות, ועור חלק ורך כמו של תינוקת. "הו, אהובתי, מחמל נפשי, כמה טוב לראות את יופייך ביום נפלא כזה," "תודה רבה," היא אמרה בשעשוע, "בוא נשב על הדשא ונדבר פילוסופיה גבוהה," "אני אשמח לשבת אתך על הדשא, אהובתי, אך לצערי אני לא יכול לדבר אתך פילוסופיה גבוהה, כי אני טיפש מדי בשביל זה," הוא אמר והחווה ידיו בהכנעה. "לא נורא," היא אמרה, "אפשר גם לדבר על חרא," "במקרה אני מומחה בנושא הזה," הוא אמר, וזקר את אצבעו, "ויש לי הרבה מה לומר," הם ישבו, אישה יפה, צעירה וחכמה, וגבר זקן מכוער טיפש, ודיברו על חרא וסגולותיו השונות. "כל-כך כיף לדבר אתך על חרא," היא אמרה מתמוגגת, "יש לך ידע רב בנושא," "במקרה הנושא הזה קרוב ללבי," הוא אמר והניח יד על לבו. "חבל שאין לי מה לאכול," היא אמרה בערמומיות, ולכסנה מבט לתרמיל הדרך שלו, "אני ממש רעבה," "דווקא יש מה לאכול," הוא אמר בתרועת ניצחון, והגיש לה את שקית פרוסות הלחם עם המלפפונים החמוצים. "הו, תודה פשוש, השקעת," היא אמרה בהתמוגגות מזויפת. "אכן כן," הוא אמר, "ויש לי את כל הסיבות להשקיע בך, את נכס," "הו, תודה רבה," היא אמרה, ותהתה מאיפה הוא למד את המילה -נכס-, כי ברור שהוא לא יודע מה משמעותה. "הכריכים האלה טעימים מאוד," היא אמרה מתמוגגת, בעודה אוכלת, "כריכים טעימים לאישה עם קוס טעים," הוא אמר בשובבות, והיא חייכה. "אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה מנצנצת," היא אמרה בשעשוע. "היופי הפנימי שלך מאיר אפילו את עצמך," הוא אמר, ולה לא נותר אלא להסכים. היא ראתה צבעים, והרגישה תחושות ומחשבות משונות, ופתאום הבינה שת'כלס היא משתגעת, ונבהלה פתאום, "טירן, מה שמת בפרוסות הלחם?!" היא שאלה בבהלה. "פרחים," הוא אמר, "כמו שאת אוהבת פרחים, ככה שמתי פרחים," "אני חייבת משהו לשתות!" היא קראה בפניקה, והוא נלחץ קצת והגיש לה את מי מיץ המלפפונים, היא שתתה והראש שלה הסתובב והבטן שלה כמו פעמה בגופה, "מה זה המיץ הזה?" היא שאלה, ולפני שהוא ענה היא הקיאה. "למה את מקיאה?" הוא שאל בתמיהה, "הרי זה מי מלפפונים חמוצים, את אוהבת מלפפונים חמוצים," היא עדיין הקיאה, והוא הניח יד אוהדת על גבה. לבסוף היא נרגעה, והסדירה את נשימתה, "הכול בסדר, יקירתי?" הוא שאל בחשש, וחיכה לאישור. היא פנתה אליו ורצתה להגיד לו מילים יפות, למרות שכמעט הרג אותה, אבל ב-של הזיות הפרחים ראתה זבוב גדול ומכוער בגודל אדם, "איכס, איכס, מפלצת," היא קראה באימה והתיזה עליו גז מדמיע, ואז רצה משם בצרחות אימה מטורפות. "כנראה שהיא לא אוהבת אותי יותר," הוא חשב בעוד עיניו שורפות.