חיוך צהוב.

בס"ד

היה לה הדפס של בארט סימפסון על החולצה, וההדפס חייך אליו כשהיא עברה לידו ברחוב. הוא המשיך לצעוד עוד כמה מטרים עד שקלט שמה שראה היה לא הגיוני, הדפסים על חולצות לא מחייכים, ועוד של בארט סימפסון! כשהסתובב ופתח בהליכה מהירה לעברה, היא כבר הייתה רחוקה ממנו, עד מהרה הוא נאלץ לרוץ כדי לתפוס אותה, ולבסוף תפס, "סליחה…" הוא אמר והחזיק לה את היד "את יכולה לעצור שנייה?" היא הייתה כבת עשרים ומשהו, ושיערה צהוב ודוקרני כקיפוד, היא הסתובבה אליו והייתה נראית בדיוק כמו בארט סימפסון, ההדפס על חולצתה הפך להדפס של בחורה כבת עשרים ומשהו, מתוקה ביותר, ולמטה היה כתוב: "לבארט באהבה ממיכל". היא חייכה אליו ואמרה: "כן, מה קרה?" מרוב הפתעה הוא החל לגמגם: "אה… אני רציתי… רק לב.. לבדוק את ההדפס על החולצה שלך, הוא מאוד מיוחד, ואני חושב שהוא חייך אליי…" היא הופתעה והצביעה על ההדפס הסימפסוני שעל חולצתה. "מי חייך אלייך? בארט? תראה אני מסכימה איתך שזה הדפס יפה, קניתי את החולצה בטיול האחרון שלי בארצות הברית, אבל שבארט יחייך אלייך, לא נראה לי" הוא הרים את מבטו אליה, היא הייתה יפה להפליא, שיערה ארוך ושחור, ומבטה החודר נשקף אליו מבעד למשקפי ראייה עדינות. מבט נוסף לעבר ההדפס של בארט גילה לו שהכיתוב מתחת השתנה והפך ל:"למיכל באהבה מבארט" הוא שפשף את עיניו בתימהון. הוא התעקש: "ואני אומר לך שהוא חייך אליי… אה… מיכל?" היא ענתה: "נכון, מיכל. ואתה?" הוא הושיט לה יד ואמר: "אני? אני משה, אבל כולם קוראים לי מוזס" היא צחקה: "אבל זה אותו דבר, לא?" היא לחצה לו את היד והוא אמר: "כן, זה אותו הדבר, רק שבגלל הפרסומת ברדיו זה יותר מצחיק את כולם שקוראים לי מוזס". היא אמרה: "טוב משה, אני חושבת שמיצינו את השיחה המוזרה הזו בינינו, המשך יום נעים" והיא פנתה ללכת. עוד לפני שהספיק לומר מילה או לעצור בעדה, היא נעלמה מעבר לפינת הרחוב משאירה אחריה שביל של נוזל סמיך בצבע צהוב בוהק. באותו ערב שישב לראות בטלוויזיה את "משפחת סימפסון" קדמה לתוכנית הודעה מיוחדת שמודיעה שבארט לא ישתתף הערב, ואולי יצליח להגיע בשבוע הבא.