“חוץ שלנו” – הקדמה
לו היינו תלמידי בית ספר, אני ודאי הייתי לייצן הכיתה. זה לא סוד שלי יש את חוש ההומור הכי גדול בליגה הספרדית, נכון?
מסי ודאי היה התלמיד השקדן הזה, שיושב ללמוד מהבוקר עד הערב, ורונאלדו היה "החתיך" של השכבה, זה שכל הבנות רוצות, והבנים מקנאים.
מסוט אוזיל ודאי היה התלמיד הכי ממושמע, זה שאף פעם לא מפריע בשיעורים, תמיד שקט כזה, יושב בסוף הכיתה וקשוב 24/7. אבל הוא פרש, הא?
אנייסטה בטוח היה תורן הכיתה, זה שדואג שיהיה סדר וארגון.
ומה בדבר לחאמס רודריגס?… חמאס ודאי היה המצטיין של הכיתה – כמו שזכה בתואר של מלך השערים במונדיאל. מתאים לו, הלא כך?
רגע, לא סיימתי עדיין, לואיס סוארס היה התלמיד המופרע של הכיתה – זה שמתפרע ונושך את כל מי שעומד בדרכו. אתם יודעים, התלמיד הזה שהמנהלת משעה פעמיים בשבוע מבית הספר.
מזל שאנחנו לא בגיל של בית ספר, ממש לא התגעגעתי למקצועות המשעממים והיבשים שם, הכל כל כך תאורתי ולא מעשי…
אח, כדורגל. אין משהו שאני אוהב יותר מכדורגל. ואפילו שבתום המשחק אני חוזר מזיע והתסרוקת נהרסת, המשחק הזה עדיין יפה – כי הוא דורש הדדיות.
גרמניה זכתה באליפות העולם רק בזכות הדדיות. אין בנבחרת שלהם שמות ברמה של מסי, שלי או של רונאלדו, ובכל זאת, הם זכו בגביע – למקרה שתהיתם, זה לא מכיוון שיש לשבור את השיניים כדי להגות שמות של כמה מהשחקנים שם, זה בזכות העובדה שהם מתמסרים בקצב מהיר ובכך מבלבלים ומתישים את היריב.
בכל אופן, הליגה הספרדית החלה, ומי יודע מה יקרה – כשכל כך הרבה טיפוסים שונים נמצאים בליגה אחת, תקרת האיצטדיון הברזילאי היא הגבול.
תגובות (0)